עַלַמַּפָּה

אחרי שתָּמָר התאלמנה משני בני יְהוּדָה, יְהוּדָה צִוָּוה עליה לשבת בבית אביה בהמתנה לשֵׁלָה - הבן השלישי (שנולד בכְּזִיב). כעבור זמן היא הבינה שלא תנשא לו, וכשיְהוּדָה יצא את ביתו שבעֲדֻלָּם כדי לגזוז את צאנו בתִמְנָה, תָּמָר ארבה לו מחופשת כזונה בצד הדרך בְּפֶתַח "עֵינַיִם". לבסוף יְהוּדָה שכב איתה ונולדו להם ילדים שיהיו לאבות בני שבט יְהוּדָה.

תִמְנָה נזכרת ברשימת הערים שבגבול הצפוני של נחלת יְהוּדָה בין בֵּית-שֶׁמֶשׁ לעֶקְרוֹן. אח"כ תִמְנָה (תחת השם "תִמְנָתָה") נזכרת שוב בגבול (הדרומי) של נחלת שבט דָּן.

תִמְנָה מופיעה שוב בעלילות שִׁמְשׁוֹן שהתרחשו ברובן באזור שְׁפֵלַת יְהוּדָה ובדָּן. כששִׁמְשׁוֹן ביקש להנשא לפלישתית מתִּמְנָה, הוריו התלוננו על שאינו נושא יהודיה, אך לבסוף כולם יצאו לתִּמְנָה. בדרך שִׁמְשׁוֹן נתקל באריה, והרג אותו בלי לספר זאת לאיש, ואח"כ ביסס על ארוע זה את החידה ששאל במהלך חגיגות הנישואין שלו. הארוע הסתיים בסכסוך בין שִׁמְשׁוֹן לתושבי תִּמְנָה הפלשתים, שנגמר בכך ששִׁמְשׁוֹן שילח 300 שועלים עם זנבות בוערים לשדותיהם, והם כנקמה שרפו את הכלה ואת אביה, ושִׁמְשׁוֹן בתגובה הכה אותם "שׁוֹק עַל יָרֵךְ".

בימי אָחָז מלך יְהוּדָה, אויבי יהוּדָה הכו אותה (בגלל חטאי המלך), והפְלִשְׁתִּים לכדו 6 ערים בשְּׁפֵלָה וְבנֶּגֶב, וביניהם נזכרת "תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ".

על פי התיאור של הגבול הצפוני של נחלת יְהוּדָה, היתה תִמְנָה כאמור עיר בשְׁפֵלַת יְהוּדָה בין בֵּית-שֶׁמֶשׁ לעֶקְרוֹן. התל היחיד בין שני אתרים אלה הוא תל בַּטָּשׁ היושב על הגדה הדרום מערבית של נחל שֹׂרֵק. בתל בַּטָּשׁ גם נמצאו עדויות לקיום ישוב כנעני, פלישתי, ויהודאי, בהתאמה למסופר במקרא. זאת בניגוד להצעות זיהוי אחרות לתִמְנָה, כמו ח'רבת א-תִבנה (הקרובה יותר לבֵּית-שֶׁמֶשׁ ממערב) או ח'רבת א-תַבּאנה שממזרח, אשר משמרים כביכול את שמה של תִמְנָה, אך אינם מתאימים לזיהוי בשל אי התאמה של הממצאים הארכאולוגים, וגם בשל המיקום שאינו מתאים לאיזכורים של תִמְנָה במקרא.

שטחו של תל בַּטָּשׁ בחלקו העליון המיושב הוא כ-25 דונם, והוא בעל צורה ריבועית (ראו במפת הלווין) זכר לסוללת המגן הכנענית ואח"כ החומות שהקיפו את העיר. השער המבוצר היה כנראה באזור הצפוני מול נחל שֹׂרֵק, והגישה אליו היתה על כֶּבֶשׁ שעלה לשער מכוון מערב.

בחפירות בתל בַּטָּשׁ נמצאו כאמור עדויות לכמה שכבות ישוב: אחרי העיר הכנענית שנהרסה כמה פעמים, התיישבו הפלישתים באתר (במאה 13 לפנה"ס). העיר הפלישתית היתה כנראה מושבה של עֶקְרוֹן, העיר הפלישתית הגדולה הקרובה (כ-6 ק"מ), ונמצאו במקום חרסים, חותמות, ופסלים בסגנון האיגיאי (יווני) האופייני לפלישתים.

אח"כ, בתקופת המלוכה בארץ, העיר היתה לעיר יהודית, וחרבה, ובוצרה שוב בחומה כפולה ושער מבוצר (אולי בימי עֻזִּיָּהוּ מלך יְהוּדָה). העיר עברה שוב לידי הפלישתים (אולי בימי אָחָז מלך יְהוּדָה, ככתוב במקרא). חִזְקִיָּהוּ השתלט על העיר וחיזק אותה לקראת מסע הכיבוש של סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר. תִמְנָה וערים נוספות באזור שנכבשו במסע סַנְחֵרִיב, נזכרות בכתובות האַשּׁוּריות המספרות את תולדותיו. מאוחר יותר, הישוב בתל התחדש ואף ראה שגשוג, ונמצאו עדויות לתעשית שמן הזית במקום, כנראה כחלק מתעשיית השמן החשובה בעֶקְרוֹן. העיר חרבה בימי הכיבוש הבבלי (מאה 6 לפנה"ס), אך ישוב דל חזר להתקיים בתל בַּטָּשׁ לזמן מה בתקופה הפרסית, עד סוף הישוב באתר.