עַלַמַּפָּה

יָוָן נזכרת ב כאחד מבְּנֵי יֶפֶת (בן נֹחַ), וכאביהם של אֱלִישָׁה, תַרְשִׁישׁ, כִּתִּים, וְדֹדָנִים (כולם מקומות ביָוָן). הנביא יְחֶזְקֵאל מזכיר את יָוָן כסוחרת בעבדים ובכְלֵי נְחֹשֶׁת. דָנִיֵּאל מתאר בכמה מקומות את יָוָן כתוקפת בהצלחה את פָּרָס, כמו במשל האַיִל המנגח בעל זוג הקרנים הנמשלות לפָּרַס ולמָדַי. האַיִל מובס לבסוף ע"י צְפִיר עִזִּים (יָוָן) בעל קרן אחת (מֶלֶךְ יָוָן הראשון, כנראה אָלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדּוֹן).

התרבות של יָוָן העתיקה התפתחה באזור של יָוָן של ימינו, בערי הנמל של מערב טורקיה של ימינו ובאיים הרבים שבים הָאִגֶאִי שביניהם. היוונים הקדמונים חיו בערי מדינה עצמאיות יחסית. הם למדו לסחור ביַמִּים, וגם הרבו לנדוד ולהקים לעצמם מושבות רחוקות. התרבות היְוָנִית שהעריכה ופיתחה את האומנויות, את המדעים, ואת הפילוסופיה, התפתחה במשך מאות שנים והגיעה לשיאים חסרי תקדים, שהשפיעו מאז על תרבות המערב, ולאחר כיבושי אלכסנדר, גם על תרבויות רבות אחרות, ובהם תרבות יִשְׂרָאֵל.

המדינות היְוָנִיות הקטנות והרבות, הִרְבּוּ להאבק זו עם זו, אך הצליחו להתאחד מול האויב הגדול המשותף - פָּרָס. האימפריה הפרסית הגיעה עד לאסיה הקטנה וכך שלטה בערים יְוָנִיות רבות. היוונים החלו בסופו של דבר להתנגד בהצלחה למגמות ההתפשטות הנוספות של פָּרָס באזור (כמו בקרב מָרָתוֹן או בקרב הימי בסלמיס שמול אַתוּנָה).

מאוחר יותר השתלט אָלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדּוֹן על יָוָן כולה, והמשיך במסע המלחמה שלו עד שכבש אימפריה שכללה את מצרים, את אזור סוריה וארץ יִשְׂרָאֵל, ואת כל האימפריה הפרסית עד להודו. לאחר מות אָלֶכְּסַנְדֶּר בגיל מוקדם, התפצלה האימפריה שהקים לארבע ממלכות נפרדות: בית תלמי במצרים, ליסימכוס באסיה הקטנה, קסנדרוס במקדוניה, ובית סלאוקוס באסיה ובארץ ישראל. ארועים אלה, ויחסי הממלכות הנ"ל עם עַם יִשְׂרָאֵל מתוארות בחזיונות שבספר דָּנִיֵּאל.