אֱדוֹם – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Wadi Rum from the top of Rum mountain, Jordan. By Ester Inbar [Attribution], available from https://commons.wikimedia.org/wiki/User:ST. / Attribution. Original image size reduced by Allon Adir.

מבט מפסגת הר רם, הפסגה הגבוהה ביותר בהרי אֱדוֹם, לכוון וואדי רם

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Edomite cultic items unearthed at the excavations at Ein Hazeva. On display at the Israel Museum in Jerusalem. By Oren Rozen [CC-BY-SA-4.0], from Wikimedia Commons

פסילי אלילים אדומיים - מאתר עין-חצבה

רמת זיהוי : 1 - זיהוי ודאי

אֱדוֹם במקרא

ארץ אֱדוֹם שכנה באזור ההררי שממזרח לערבה, מדרום לים המלח ועד אילת והים האדום. בצפון הגיעה ארץ אֱדוֹם עד נחל זָרֶד הזורם לים המלח ומפריד בינה לבין ממלכת מוֹאָב. הערים החשובות באֱדוֹם היו בָּצְרָה בצפון הממלכה (כנראה הבירה), והעיר תֵימָן בדרומה. הרי אֱדוֹם האדמדמים מעט, היו בעבר מֵרוּבִּי צמחייה והצדיקו אולי כך את שמם המקראי - "הר שֵׂעִיר". אך המקרא מפרש את השמות "אֱדוֹם" ו"שֵׂעִיר" בתכונותיו של עֵשָׂו, אביהם הקדמון של האֱדוֹמִים, שהיה "אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר", וגם בצבע "הָאָדֹם הָאָדֹם" של נְזִיד העֲדָשִׁים שעֵשָׂו חשק בו. עֵשָׂו היה אחיו של יַעֲקֹב\יִשְׂרָאֵל וכך נחשבו האֱדוֹמִים לאחיהם של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אך בכורתו של עֵשָׂו נגזלה כידוע ע"י יַעֲקֹב, וכך נגזר על האֱדוֹמִים לעתים לעבוד את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ולעתים למרוד בהם. בזכות אחווה זאת של אֱדוֹם ויִשְׂרָאֵל, נאסר לשנוא את האֱדוֹמִים, ומותר לאֱדוֹמִים להצטרף לבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אחרי 3 דורות (בניגוד לעַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי שאסורים להצטרף לעַם גם אחרי 10 דורות).

המקרא כולל כמה רשימות יחס של משפחת עֵשָׂו, כולל נשותיו , בניו, ונכדיו. מופיעות גם רשימות של "אַלּוּפֵי" אֱדוֹם (כנראה בתי אב או מנהיגים כלשהם) , והמלכים שמלכו באֱדוֹם עוד לפני ימי המלוכה ביִשְׂרָאֵל. הרשימות כוללות כמה הבדלים וסתירות, אולי בגלל שהן מבוססות על מסורות אֱדוֹמִיות שונות.

כשבְּנֵי יִשְׂרָאֵל התקרבו לארץ בנדודיהם ממצרים, מֹשֶׁה ביקש ממלך אֱדוֹם רשות מעבר בארצו, אך מלך אֱדוֹם סרב לכך, ואף שלח כוחות למנוע את כניסת העַם. כך נאלץ העַם לעקוף את אֱדוֹם ממערב (בערבה) מדרום (באזור אילת) וממזרח (עד נחל זָרֶד בגבול מוֹאָב).

אֱדוֹם לא נזכרה ברשימת האויבים של יִשְׂרָאֵל שבהם נלחם שָׁאוּל, אבל דָּוִד שמלך אחריו הכה את האֱדוֹמִים בים המלח, כבש את אֱדוֹם, ומָשַׁל בה באמצעות נציבים. יוֹאָב, שַׂר הַצָּבָא של דָּוִד, נשאר באֱדוֹם עוד חצי שנה וטבח בכל הזכרים (החיילים?), אבל הֲדַד הָאֲדֹמִי מִמשפחת המלוכה האֱדוֹמִית הצליח לברוח אל פַּרְעֹה במִצְרָיִם, וחזר לאֱדוֹם בימי שְׁלֹמֹה כדי למרוד. בימי יהוֹשָׁפָט מלך יְהוּדָה, עדיין מָשַׁל נציב מטעמו באֱדוֹם, וכך יכל יהוֹשָׁפָט לנצל את נתיבי הסחר ממפרץ אילת. האֱדוֹמִים גם הצטרפו לצבאות יהוֹשָׁפָט ויוֹרָם מלך יִשְׂרָאֵל שתקפו (ללא הצלחה) את מֵישַׁע מלך מוֹאָב. אבל בהמשך ימי מלכות יהוֹשָׁפָט מרדו האֱדוֹמִים (בעזרת בני מוֹאָב ועַמּוֹן) ונבלמו רק אחרי שכבשו כבר את עֵין גֶּדִי. בימי יְהוֹרָם בן יהוֹשָׁפָט, הצליחו האֱדוֹמִים למרוד ביְהוּדָה, ולהמליך על עצמם מֶלֶךְ. יְהוֹרָם הכה בהם אך לא הצליח למנוע את עצמאותם.

רק כעבור כ-100 שנים, הצליח אֲמַצְיָה מלך יְהוּדָה להכות את האֱדוֹמִים בים המלח, ולכבוש את "הַסֶּלַע". בנו עֻזִּיָּהוּ כבש בחזרה את אֵילָת ובנה אותה. השליטה של ממלכת יְהוּדָה בארץ אֱדוֹם החזיקה מעמד עד ימי אָחָז, אבל אז הצליחו האֱדוֹמִים למרוד ולהשיב לעצמם את אֵילָת (בעזרת רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם).

עם התחזקות הבבלים, ניסה יְהוֹיָקִים מלך יְהוּדָה למרוד בו, אך נְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בָּבֶל תקף אותו בעזרת הממלכות השכנות, כולל אֱדוֹם. צִדְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה (אחיו של יְהוֹיָקִים) כינס בירושלים נציגים של מלכי האזור, ובהם נציגים מאֱדוֹם, כנראה כחלק מתכנון ברית כנגד בָּבֶל. הבבלים אבל כידוע בסוף צרו על ירושלים והחריבו אותה, והאֱדוֹמִים עודדו אותם לכך, ואף השתתפו בבצוע החורבן. הנביאים המאוחרים שחזו בכך (כמו יוֹאֵל, יְחֶזְקֵאל, ובמיוחד עוֹבַדְיָה) היו מלאי שנאה לאֱדוֹמִים על בגידה זו שבגדו ב"אחיהם" בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

האֱדוֹמִים נחשבו לעובדי אלילים, ואֲמַצְיָה מלך יְהוּדָה נענש על שעבד את אליליהם. בכל זאת, מִסְפָּר פעמים נאמר במקרא שה' מופיע מִכִּוּוּן אֱדוֹם\שֵׂעִיר - כך בברכת מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ, בשירת דְבוֹרָה, ובנבואת חֲבַקּוּק, שם נאמר שה' יבוא מהעיר תֵימָן האֱדוֹמִית.

זיהוי המקום

לפי המחקר הארכאולוגי, במאה ה-20 לפנה"ס כבר היתה התיישבות קבע חקלאית בעבר הירדן, ואחרי תקופת שפל החלה במאה ה-13 לפנה"ס ההתבססות באזור של עמי עבר הירדן הידועים מהמקרא - האמורים, העמונים, המואבים, והאֱדוֹמִים. אֱדוֹם, ובמיוחד בשמה - "שֵׂעִיר", החלה להיות מוזכרת אז גם בכתובות מצריות, כמו באובליסק מצֹעַן.

הרי אֱדוֹם (הר שֵׂעִיר) היו מיוערים\שֵׂעִירים יותר בעבר, וגם כיום המישור הגבוה הוא פורה וגשום יחסית לאזור. השליטה על דרך הערבה (בין ים המלח לאילת) והגישה לים האדום הניבה רווחים ממיסי מעבר וממסחר. באֱדוֹם עברו גם דרכי מסחר למזרח, מערבה אל עזה, וצפונה לסוריה. המחצבים הרבים, ובמיוחד הנחושת, הוסיפו לעושרה של הממלכה. ממלכת אֱדוֹם היתה מוגנת בשרשרת מבצרים במערב, בדרום, ובמזרח, וגם הגבולות הטבעיים של מצוקי הרי אדום ונחל זָרֶד העמוק בצפון, איפשרו לאֱדוֹם לשלוט על כל העובר בתחומה (וכך למנוע מבְּנֵי יִשְׂרָאֵל את המעבר דרכה בדרכם לארץ).

על עושרה של אֱדוֹם, מעידים גם המיסים שהעלתה אֱדוֹם לאֵסַרְחַדּוֹן מלך אַשּׁוּר, שהיו גבוהים אף מהמסים שבאו מממלכת יְהוּדָה (מאה 7 לפנה"ס). עוד לפניו, מלכי אַשּׁוּר כבשו את אֱדוֹם ולקחו מסים, ואח"כ גם שמו נציבים קבועים במקום. בכתובת של תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר השלישי נזכר "קוסמלך" מלך אֱדוֹם ברשימת מעלי המס. בכתובת של סַרְגוֹן ה-2 מסופר שאַשְׁדּוֹד ניסתה להמריד את אֱדוֹם כנגד אַשּׁוּר, ובכתובת המתארת את מסע הכיבוש של סַנְחֵרִיב צוינו שוב המנחות שהביא לו מלך אֱדוֹם.

בָּבֶל הפילה בסופו של דבר את אַשּׁוּר, וכבשה את האימפריה שלה, כולל את אֱדוֹם, וכידוע גם את יְהוּדָה. מכתבים שנמצאו בתל עֲרָד, ושנכתבו מעט לפני חורבן בית ראשון, מזהירים מפני התקפה אֱדוֹמִית. גם מהכתוב במקרא כאמור מסתבר שהאֱדוֹמִים הצטרפו להתקפה הבבלית על יְהוּדָה (ראו מעלה).

אחרי חורבן בית-ראשון התחילו עמים נוודים ללחוץ על האֱדוֹמִים, והביאו רבים מהם לעזוב את אֱדוֹם ולהתיישב באזור דרום יְהוּדָה, במקום התושבים היהודים שישבו שם לפני הגלות. אזור זה, שנקרא אח"כ אדומיאה, היה למקום ישובם העיקרי של האֱדוֹמִים. העיר המרכזית באדומיאה היתה העיר מָרֵאשָׁה, הסמוכה לבית גוברין שבשפלה. על ארץ אֱדוֹם המקורית השתלטו בינתיים הנבטים, שייסדו שם ממלכה משלהם במאה ה-5 לפנה"ס. בימי עליית המכבים, נלחמו האֱדוֹמִים בחשמונאים, ועד ימי יוחנן הורקנוס נכבשה אדומיאה כולה, והאֱדוֹמִים אף אולצו להתגייר. לבסוף נטמעו האֱדוֹמִים שביְהוּדָה בעַם ישראל (ואלה שנשארו באֱדוֹם נטמעו עם הנבטים).

פרקים המזכירים את אֱדוֹם

ספר	פרק
בְּרֵאשִׁית	כ”ה	שושלת קְטוּרָה אשת אַבְרָהָם, ושושלת יִשְׁמָעֵאל. אַבְרָהָם נפטר ונקבר במְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, ויִשְׁמָעֵאל נפטר גם כן. עֵשָׂו ויַעֲקֹב נולדים ליִצְחָק, ועֵשָׂו מוכר את בכורתו ליַעֲקֹב תמורת נזיד עדשים.
בְּרֵאשִׁית	ל”ב	יַעֲקֹב שולח מנחות שלום לעֵשָׂו, ומודאג כשהוא שומע שעֵשָׂו מתקרב אליו עם 400 איש. יַעֲקֹב חוצה את נחל יַבֹּק ונאבק עם מלאך ה'. יַעֲקֹב מחזיק מעמד, אך המלאך פוגע לו בגיד בירך, ומשנה אח"כ את שמו של יַעֲקֹב ל"יִשְׂרָאֵל".
בְּרֵאשִׁית	ל”ו	צאצאי עֵשָׂו שהיה לאֲבִי העַם הָאֱדוֹמִי, האַלּוּפִים (ראשי האֲלָפִים, כלומר השבטים או המחוזות) של אֱדוֹם וּמְלָכֶיהָ, ואַלּוּפֵי הַחֹרִים שגם הם ישבו באֱדוֹם בעבר.
בַּמִּדְבָּר	כ	מִרְיָם מתה ונקברת בקָדֵשׁ בנִיסָן. פרשת מֵי המְרִיבָה: העַם מתלונן על צָמָא, וה' מצווה על מֹשֶׁה להוציא מַיִם מהַסֶּלַע. מֹשֶׁה אוסף את העַם, ושואל אותם (בציניות?) אם הם חושבים שהוא יכול להוציא להם מַיִם מהַסֶּלַע? הוא מכה בסֶּלַע ויוצאים מַיִם, אבל ה' כועס על חוסר האמונה שהשתמעה מדבריו, ומעניש את מֹשֶׁה ואַהֲרֹן שלא יזכו להגיע לארץ. העַם חונה אח"כ בהֹר הָהָר, אַהֲרֹן נפטר ונקבר שם, ובנו אֶלְעָזָר יורש את כהונתו.
בַּמִּדְבָּר	כ”ד	בִּלְעָם חוזה עוד נבואה המברכת את עתיד יִשְׂרָאֵל, ובָּלָק מגרש אותו ללא המַתָּנוֹת שהבטיח לו. לפני שבִּלְעָם עוזב הוא מַמְשִׁיל עוד 4 מְשָׁלִים החוזים את נצחונות עַם יִשְׂרָאֵל על מוֹאָב, אֱדוֹם, עֲמָלֵק, ואת תבוסת בני הַקֵּינִי בידי אַשּׁוּר, ותבוסת אַשּׁוּר בידי צִי מכִּתִּים.
דְּבָרִים	כ”ג	אוסף מִצְווֹת: אסור לְהִנָּשֵׂא לאשת הָאָב. אין לקבל לקהילה סָרִיס, מַמְזֵר, עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי. אבל יש לאהוב את בני אֱדוֹם כְּאַחִים, ולקבל אותם ואת המִצְרִים לקהילה לאחר 3 דורות. יש לשמור על טוהר המַחֲנֶה וּלְהִטַּהֵר אחרי קְרִי־לַיְלָה, ולעשות צוֹאָה רק מחוץ למחנה. אסור להסגיר עֶבֶד בורח. אסור לקיים זְנוּת פולחנית. אסור להלוות בריבית. יש לקיים נדרים. מותר לאכול מִכֶּרֶם או שדה השייך לאחר, אך לא לקחת משם החוצה.
יְהוֹשֻׁעַ	ט”ו	גבולות וערי נחלת יְהוּדָה. כיבושי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה בחֶבְרוֹן ואחיו הקטן עָתְנִיאֵל בדְּבִר. עָתְנִיאֵל מקבל בתמורה את עַכְסָה בת כָּלֵב לאישה והיא מבקשת מאָבִיהָ את אזור המעיינות שם.
שׁוֹפְטִים	י”א	יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי נבחר להילחם בבני עַמּוֹן. הוא נודר נדר שאם ינצח הוא יקריב את הראשון שיצא אליו מדלת בֵּיתוֹ, וכשהוא אמנם מנצח, בִּתּוֹ היְחִידָה היא היוצאת לקראתו בשמחה. היא מקבלת את גורלה, ואחרי שהיא מבכה את בתוליה בהרים במשך חודשיים היא חוזרת לאָבִיהָ כדי שיקיים את הנדר.
שְׁמוּאֵל-א	י”ד	יְהוֹנָתָן תוקף בהצלחה יחד עם נושא כליו את מוצב הפלישתים במִכְמָשׂ והפלישתים נסים. שָׁאוּל מצווה לצום עד מיצוי המרדף אך בנו לא שומע על הצו ומפר אותו כשהוא אוכל דְּבָשׁ שהוא מוצא בשָּׂדֶה. שָׁאוּל מבקש להענישו על כך, אך העם פודה אותו. שָׁאוּל נלחם באויבי ישראל ומחזק את מלכותו. הפרק מסתיים בפירוט שושלת שָׁאוּל.
שְׁמוּאֵל-ב	ח	דָוִד נלחם ומביס את הפְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, ממלכות אֲרַם צוֹבָה, אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, עַמּוֹן, ואֱדוֹם ושם בהם נציבים או מטיל עליהם מס. מלך חֲמָת כורת ברית עם דָוִד. רשימת השרים בממשלת דָוִד.
מְלָכִים-א	ט	שְׁלֹמֹה נותן לחִירָם 20 ערים בגליל אבל חִירָם מאוכזב מהן. אבל שיתוף הפעולה ממשיך כשספני שְׁלֹמֹה וחִירָם יוצאים לאוֹפִיר להביא זָּהָב. שְׁלֹמֹה בונה את גֶּזֶר, חָצוֹר, מְגִדּוֹ, בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן, בַּעֲלָת ותַּדְמֹר, וביְרוּשָׁלַיִם הוא בונה את המִּלּוֹא ואת החומה.
מְלָכִים-א	י”א	לשְׁלֹמֹה יש אלף נשים, וביניהן נוכריות רבות אשר מדיחות אותו לעבודת אלילים. ה' מעניש אותו באויבים הכוללים את הֲדַד הָאֲדֹמִי ואת רְזוֹן האֲרָמי. הַנָּבִיא אֲחִיָּה מודיע ליָרָבְעָם בֶּן נְבָט שימלוך על 10 משבטי ישראל אחרי מות המלך ושלִבְנוֹ של שְׁלֹמֹה יוותר רק שבט אחד. שְׁלֹמֹה מת ורְחַבְעָם מולך אחריו.
מְלָכִים-ב	ג	יוֹרָם מולך 12 שנה ביִשְׂרָאֵל ויוצא עם יְהוֹשָׁפָט מלך יְהוּדָה ועם מלך אֱדוֹם ללחום במֵישַׁע מלך מוֹאָב שמרד בו. אֱלִישָׁע עושה נס בו מופיעים מָיִם לצבאות הצמאים. הם מביסים את בני מוֹאָב, אבל במצור שהם עורכים על בִּירַת מוֹאָב מקריב מֵישַׁע את בנו וצבא יִשְׂרָאֵל נאלץ לסגת.
מְלָכִים-ב	ח	אֱלִישָׁע עוזר לאישה הַשּׁוּנַמִּית לקבל בחזרה את רכושה. הוא חוזה לחֲזָהאֵל שימלוך אחרי בֶּן הֲדַד (ה-2) החולה, וחֲזָהאֵל אמנם רוצח אותו ומולך אחריו. יְהוֹרָם מולך ביְהוּדָה ונלחם ללא הצלחה באֱדוֹם. בנו אֲחַזְיָהוּ מולך אחריו, מתלווה ליוֹרָם מֶּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בקרב מול חֲזָהאֵל ובא לבקרו ביִזְרְעֶאל כשיוֹרָם מחלים שם מפציעה.
מְלָכִים-ב	י”ד	בממלכת יְהוּדָה, אֲמַצְיָה עולה למלוכה ונוקם ברוצחי אביו יְהוֹאָשׁ. הוא מצליח נגד אֱדוֹם אך מובס וְנִשְׁבָּה בידי יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל שבוזז את יְרוּשָׁלַיִם (ומַמְשִׁיל את מָשָׁל החוֹחַ ואֶרֶז הַלְּבָנוֹן). אֲמַצְיָהוּ נרצח במהלך קֶשֶׁר כנגדו, ובנו עֻזִּיָּהוּ מולך אחריו. בממלכת יִשְׂרָאֵל, יָרָבְעָם ה-2 מולך אחרי אביו יוֹאָשׁ במשך 41 שנה, ואחריו מולך בנו זְכַרְיָה.
מְלָכִים-ב	ט”ז	רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם ופֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עולים על יְרוּשָׁלַיִם ואָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה שולח שוחד מאוצרות המקדש לתִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שכובש את דַמָּשֶׂק והורג את רְצִין. אָחָז מצווה על אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לבנות במקדש מזבח כמו זה שראה בדַּמֶּשֶׂק. בנו חִזְקִיָּהוּ מולך אחריו ביְהוּדָה.
מְלָכִים-ב	כ”ד	נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל גובר על מִצְרַיִם וממלכתו משתרעת עד גבול מִצְרַיִם. יְהוֹיָקִים מורד בו, ובנו יְהוֹיָכִין מולך אחריו. נְבֻכַדְנֶאצַּר צר על יְרוּשָׁלַיִם ויְהוֹיָכִין מסגיר את עצמו ומוּגְלֶה לבָּבֶל יחד עם 10,000 מעילית העם. נְבֻכַדְנֶאצַּר בוזז את המקדש וממליך את צִדְקִיָּהוּ.
יְשַׁעְיָהוּ	י”א	בעתיד יבוא מנהיג מבית דוד שינהג בחוכמה, בגבורה ובצדק, בהשראת ה', וכל הגויים יבואו לשמוע את דבריו. תשרור אחווה בין כל החיות ("וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ") וביניהן לבני האדם. ה' יאסוף את שארית העם שפוזרה בגלות ברחבי העולם ויעשה להם דרך כמו בימי יציאת מצרים. יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה לא יקנאו עוד זה בזה וילחמו יחדיו בהצלחה באויביהם.
יְשַׁעְיָהוּ	ל”ד	נבואת חורבן לעמים: קריאה לכל אומות העולם לשמוע את הנבואה על כעס ה' והחורבן הצפוי להם. במיוחד תענש אֱדוֹם וחרב ה' תמלא דם ושומן מהזבחים של הקורבנות שיכללו גם את גיבורי אֱדוֹם, נקמה על פשעיה לירושלים. נחליה יהיו לזפת בוערת, אדמתה לגופרית, וארמונותיה למשכן ציפורים, חיות מדבר, וקוצים.
יְשַׁעְיָהוּ	ס”ג	ה' בא מאֱדוֹם ובגדיו אדומים, כאילו בא מדריכת ענבים. ה' עונה שהצבע הוא מדָּם האויב שניתז עליו כשבא לנקום ולגאול את העם. סקירת יחסי ה' והעם בעבר: כשהעם היה נאמן ה' כָּאַב יחד עם העם את צרותיו, אך כשמרד - נלחם בו כבאויב. מזמור תחינה לה' שירד ממעונו להלחם בארץ.
יִרְמְיָהוּ	כ”ה	בימי יְהוֹיָקִים, יִרְמְיָהוּ כבר ניבא 23 שנים מימי יֹאשִׁיָּהוּ, וחזר שוב ושוב על האזהרה לעם לחזור בתשובה. העם לא שמע ולכן ייענש ע"י מלך בָּבֶל, שיחריב גם את העמים השכנים. ה' מצווה על הנביא להשקות מכוס זעם את הגויים (רשימה ארוכה) ובסופם גם את "שֵׁשַׁךְ" (שם צופן לבָּבֶל). הרועים (המנהיגים) יְיַלְּלוּ כשהם וצאנם (העם) יהיו לטבח, ע"י ה' השואג ויוצא כמו אריה ממשכנו.
יִרְמְיָהוּ	כ”ז	בימי המלך צִדְקִיָּהוּ, מתכנסים בירושלים נציגי מלכי האזור. יִרְמְיָהוּ שם על עצמו מוֹסֵרוֹת ומוטות (סמל לשעבוד לבָּבֶל) ושולח כאלה גם לנציגים. הוא מזהיר אותם וגם את צִדְקִיָּהוּ, שכעת ה' בחר בנְבוּכַדְנֶאצַּר לשלוט בעולם, ולכן עליהם להכנע לבָּבֶל, וָלֹא, ימותו ויוגלו מאדמתם. אין להאמין לנביאי השקר החוזים את החזרת כלי המקדש מבָּבֶל, כי מרד בבָּבֶל יוביל לביזת שאר הכלים שנותרו בעיר.
יִרְמְיָהוּ	מ	יִרְמְיָהוּ אסור באזיקים בין שאר השבויים, ונְבוּזַרְאֲדָן משחרר אותו ומציע לו לבוא איתו לבבל או ללכת להיכן שירצה בארץ. יִרְמְיָהוּ מצטרף לעָם במִּצְפָּה שנמצא עִם גְּדַלְיָה (שהבבלים הפקידו על העָם שנותר בארץ). לשם מצטרפים גם פליטי הצבא ופליטים שחזרו מעבר הירדן. יוֹחָנָן מזהיר את גְּדַלְיָה שיִשְׁמָעֵאל נשלח ע"י מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן כדי להורגו, אך גְּדַלְיָה לא מאמין.
יִרְמְיָהוּ	מ”ט	נבואות חורבן שנמסרו בתקופות שונות, על בני עַמּוֹן שירשו שלא בצדק את נחלת שבט גָּד, על אֱדוֹם הבזוייה, על דַמֶּשֶׂק ושאר ערי אֲרָם, על שבטי המדבר הערביים (קֵדָר ובני קֶדֶם) שנְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בָּבֶל, שליח ה', יַכֶּה, ועל עֵילָם. אבל נוספת נחמה לנבואות על בני עַמּוֹן, ועֵילָם, שבאחרית הימים ישובו לאדמתם.
יְחֶזְקֵאל	כ”ה	נבואת חורבן לבְּנֵי עַמּוֹן, למוֹאָב, לאֱדוֹם, ולפְּלִשְׁתִּים, האשמים, כל אחד בדרכו בשמחה לאיד על מפלת יְהוּדָה, או אפילו השתתפות במפלתה מתוך נקמה. לכן ה' ינקום בהם ויחריב גם אותם.
יְחֶזְקֵאל	ל”ב	בשנה 12 (לגלות יְהוֹיָכִין) יְחֶזְקֵאל מקונן על פַּרְעֹה. הוא נמשל לתנין המעכיר את מי הנהר ברגליו, אבל ה' יצוד אותו וישליך את גופתו. בָּבֶל תכה במִצְרִים, והנהרות יחזרו להיות צלולים. בשנה 12 (לגלות יְהוֹיָכִין) יְחֶזְקֵאל מנבא לפַּרְעֹה ולמִצְרִים, שהם ירדו לשאול ויאלצו, למרבה בּוּשָׁתָם, לשכב שם עם עמים עֲרֵלִים שהיו בני בריתו.
יְחֶזְקֵאל	ל”ה	נבואת נקמה וחורבן להַר שֵׂעִיר שבאֱדוֹם. ה' יחריב את ההר ואת עריו בגלל השתתפות אֱדוֹם בחורבן הארץ. אֱדוֹם שמח על החורבן כי חשב לרשת את אדמות שתי הארצות העזובות - של שבטי יִשְׂרָאֵל שגלו לאַשּׁוּר ושל בני יְהוּדָה שגלו עכשיו לבָּבֶל. לכן עכשיו ה' יעשה את הַר שֵׂעִיר ואת אֱדוֹם עצמה לשממה.
יְחֶזְקֵאל	ל”ו	יְחֶזְקֵאל מתנבא להָרֵי יִשְׂרָאֵל: האויב שמח שיוכל לרשת עכשיו את ההרים הקדומים והשוממים לאחר החורבן. ההרים היו לחרפה בעיני הגויים, וגם הגלות של העם, גורמת לחילול שם ה', כי הגויים רואים את האסון שנפל על ארץ ועם ה'. לכן (ולא בגלל שהעם היה ראוי לזאת) ה' ישיב את העם לארץ ויגאל את האדמה, שתהיה שוב לפורייה, ואת ערי הארץ שייושבו בהמוני אדם.
יוֹאֵל	ד	יוֹאֵל מנבא על יום ה' שלקראתו ישובו גולי יְהוּדָה, ואויביהם הגויים יקובצו ב"עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט" לקראת משפטם על העוול שעשו ליִשְׂרָאֵל. ביום ה' יופיעו מופתים בשמים ובארץ, ואחריו הארץ תמלא בשפע ויהוּדָה וירושלים תשבנה לבטח לעד.
עָמוֹס	א	עָמוֹס בעל מקנה צאן מתְּקוֹעַ שביְהוּדָה מנבא ליִשְׂרָאֵל. הוא מנבא גם לגויים - ארם דַמֶּשֶׂק, עַזָּה, צֹר, אֱדוֹם ובני עַמּוֹן שבשל פשעיהם (בעיקר נגד יִשְׂרָאֵל) הם יוכו ע"י ה' - ישרפו החומות, הארמונות ויוכו ויוגלו תושבי הערים ושליטיהם.
עָמוֹס	ב	הנבואות לגויים ממשיכות בנבואות נגד מוֹאָב, יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל. מפורטים חטאי יִשְׂרָאֵל (בעיקר כנגד חלשים בחברה), למרות החסדים שנתן להם ה' והעונשים שיפלו על יִשְׂרָאֵל (לוחמים יאבדו את כוחם במנוסתם).
עָמוֹס	ט	עָמוֹס חוזה במראות - ה' ניצב על מזבח וקורא לו להכות בכַּפְתּוֹר שגורם לקריסת המבנה ואי אפשר יהיה להמלט מיד ה'. אם יִשְׂרָאֵל חוטאים הרי הם ככל הגויים. אך ה' יקים מחדש את ממלכת דָּוִד הנופלת, העם ישוב לאדמתו, יהנה מפרייה, ויותר לא יעזוב אותה.
עוֹבַדְיָה	א	הנביא עוֹבַדְיָה זועם בשם ה' על פשעי אֱדוֹם שעמדה מנגד ואף השתתפה בחורבן יְרוּשָׁלַ‍ִם ובגלות יְהוּדָה (למרות שיַעֲקֹב ועֵשָׂו אבותיהם היו אחים). לכן ה' יעניש את אֱדוֹם כגמולה כמו שנענשים כל כובשי יְרוּשָׁלַ‍ִם, והגולים ישובו לאדמתם.
מַלְאָכִי	א	פתיחה: הצגת נבואת הנביא מַלְאָכִי (או ש"מַלְאָכִי" משמעותו "השליח שלי"). ה' מצהיר שהוא אוהב את יַעֲקֹב (יִשְׂרָאֵל) ושונא את אחיו עֵשָׂו (אֱדוֹם), ולכן יחריב את ארצו. דו-שיח בין ה' לעַם ולכוהנים, בו ה' מתלונן שהם מבזים את מזבחו בקורבנות פסולים של חיות עִוְרִוֹת, פִּסְחוֹת, חולות, וגנובות. אי לכך הנביא קורא לסגור את דלתות המקדש ולהחשיך את המזבח.
תְּהִלִּים	ס	דָוִד שר את המִזְמוֹר כאשר נלחם בצבאות אֲרַם, וכשמפקדו - יוֹאָב יצא להלחם באֱדוֹם (וכנראה סבל ממפלות שעליהן מתלונן דָוִד כאן). ה' זנח את העַם וגרם לאדמה לרעוש, אבל עכשיו דָוִד מבקש רפואה ועזרה של ה' לצבא העַם. בחציו השני של המִזְמוֹר (החוזר על פרק ק"ח פסוקים ז-י"דתְּהִלִּים פרק ק"ח פסוקים ז-י"ד: ז לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. ח אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד. ט לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי. י מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע. יא מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם. יב הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ. יג הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם. יד בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ. ) מתוארת עזרת ה' כנגד אויבי העַם בעבר, מול ההזנחה הנוכחית שלו. לכן, המשורר מבקש שה' ילחם שוב לצד העַם.
תְּהִלִּים	פ”ג	אָסָף המשורר מבקש מה' שלא יחריש לנוכח האויבים (מופיעה רשימה של שבטי נוודים וממלכות באיזור) אשר כורתים ברית כנגד עַמּוֹ. הוא מבקש שה' יַכֶּה את האויב כמו בימי השופטים (גִדְעוֹן ובָּרָק שֶׁהִכּוּ את מלכי מִדְיָן וכנען). האויב המתנשא יהיה כמו צמח יבש המתגלגל ברוּחַ, יתמלא בּוּשָׁה וְיַכִּיר בסופו של דבר בְּמַלְכוּת ה'.
תְּהִלִּים	ק”ח	בפתיחת המִזְמוֹר (החוזרת על פרק נ"ז פסוקים ח-י"בתְּהִלִּים פרק נ"ז פסוקים ח-י"ב: ח נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה. ט עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר. י אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים. יא כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. יב רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ. ) דָוִד מודיע שיכין את עצמו ואת כלי הנגינה שלו וישְׁכִּים לקום לפני עלות השָּׁחַר כדי להעיר את השָּׁחַר בִּנְגִינָתוֹ, בה הוא יהלל את ה'. בחציו השני של המִזְמוֹר (החוזר על פרק ס פסוקים ז-י"דתְּהִלִּים פרק ס פסוקים ז-י"ד: ז לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ ועננו [וַעֲנֵנִי]. ח אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד. ט לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי. י מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי. יא מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם. יב הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ. יג הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם. יד בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ. ) מתוארת עזרת ה' כנגד אויבי העַם בעבר, מול ההזנחה הנוכחית של ה'. לכן, המשורר מבקש שה' ילחם שוב לצד העַם.
אִיּוֹב	א	אִיּוֹב מאֶרֶץ עוּץ היה צדיק, אב ל-7 בנים ו-3 בנות, ובעל מִקְנֶה גדול מאוד. יְלָדָיו נהגו לערוך מִשֶּׁתֵּאוֹת ואִיּוֹב היה אח"כ מקריב עולות כדי לכפר עליהם למקרה שקיללו את ה' בליבם. הַשָּׂטָן מופיע מול ה', וטוען שאִיּוֹב צדיק רק בגלל הטוב שהוא קיבל מה'. ה' מרשה לשָּׂטָן לפגוע באִיּוֹב, אבל לא בגופו. אח"כ באים 4 שליחים, זה אחר זה, לבשר לאִיּוֹב שכל המִקְנֶה שלו אבד בשוד ומכות טבע, וגם כל ילדיו מתו מקריסת הבית בו ערכו את המשתה. אִיּוֹב נוהג מנהגי אבלות אבל מברך את ה' (בניגוד להשערת הַשָּׂטָן).
אִיּוֹב	ב	ה' גוער בשָּׂטָן שלחינם הוא פגע באִיּוֹב, אבל הַשָּׂטָן טוען שאִיּוֹב נשאר צדיק כיוון שהוא דואג לעורו ולחייו. ה' מרשה לו לפגוע באִיּוֹב, והַשָּׂטָן מכה אותו במחלת עור (בִּשְׁחִין) בכל גופו. אשת אִיּוֹב מנסה לשכנעו לחדול מצדיקותו, לקלל את ה' ולמות, אבל אִיּוֹב גוער בה. שלושה רֵעִים של אִיּוֹב (אֱלִיפַז, בִלְדַּד, וצוֹפַר) באים לנחמו ויושבים איתו 7 ימים בלי לדבר.
אֵיכָה	ד	קינה על נפילת בני העַם ונבחריהם מגדולה, על הרעב הקשה בעיר, וכעס על אֱדוֹם. 22 הפסוקים פותחים במלים המתחילות באותיות מא' לת' לפי הסדר (מלבד שהסדר בין ע' לפ' הוחלף). העַם שדמה לזהב עכשיו דומה לחרס שבור ברחוב. נבחרי העם שהיו זַכּים כמו שֶּׁלֶג, עכשיו השחירו ועורם דבק לעצמותיהם. ילדים רעבים וגם אימהות נאלצות לאכול את ילדיהן. היתה עוד תקוות שוא לעזרה מבעלי הברית, אך היא נכזבה והאויב צד את התושבים ברחובות, וגם המלך נלכד. אֱדוֹם שמחה על נפילת העיר אבל גם תורה יבוא לקבל את עונשה מה'.
דָּנִיֵּאל	י”א	חזון דָּנִיֵּאל המנבא את תולדות העמים עד ימי הגאולה. החזון מתאר בפירוט רב ובמדוייק את שיתרחש אחרי סוף מלכות פָּרַס. היא תיפול בידי מלך חזק ^[]כנראה אלכסנדר מוקדון , שמלכותו תתפצל ל-4 מלכויות ^[]תוצאת מלחמות הדיאדוכים ^{[^]} הערך על מלחמות הדיאדוכים בויקיפדיה . החזון מפרט אח"כ את המלחמות הרבות, ובריתות הנישואין הכושלות שבין מלכות בית סלאוקוס באסיה וסוריה (מלך הַצָּפוֹן), ובין בית תלמי במִצְרַיִם (מלך הַנֶּגֶב). במיוחד החזון מפרט את מלחמות אנטיוכוס ה-3 ואנטיוכוס ה-4, וחילול הקודש והעינויים שגרם זה האחרון לארץ ולעַם. אבל בסוף, מלך הַצָּפוֹן יכבוש את מִצְרַיִם ואז ימות על אדמת הארץ ^[*]נבואה שלא התגשמה .
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	י”ח	דָוִד נלחם ומביס את הפלישתים, ממלכות אֲרַם צוֹבָה, אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, עַמּוֹן, ואֱדוֹם ושם בהם נציבים או מטיל עליהם מס. מלך חֲמָת כורת ברית עם דָוִד. הוא בוזז ומקבל כלי זהב ונחושת רבים לירושלים, שאח"כ ישמשו את שְׁלֹמֹה בבנית המקדש. הפרק מסתיים ברשימת השרים בממשלת דָוִד.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	כ”א	יְהוֹרָם עולה למלוכה אחרי יְהוֹשָׁפָט אביו, והורג את 6 אחיו. הוא הושפע לרעה מחטאי הפולחן של בית אַחְאָב כיוון שהיה נשוי לבִּתּוֹ (עֲתַלְיָה). אֱדוֹם ולִבְנָה מרדו בהצלחה בשלטונו. אֵלִיָּהוּ מנבא לו רעות, שמתקיימות כשאויבים פולשים לממלכה, בוזזים את הארמון, ושובים את כל בניו מלבד את יְהוֹאָחָז, ויְהוֹרָם עצמו מת ביסורים ממחלת מעיים.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	כ”ה	אֲמַצְיָהוּ מולך ביְהוּדָה ונוקם ברוצחי אביו יְהוֹאָשׁ. הוא שוכר גדוד חיילים מישראל אבל משתכנע לשחרר אותו בעצת איש ה'. הגדוד פושט ובוזז ערים ביהודה. אֲמַצְיָה מצליח בקרב נגד אֱדוֹם אך חוטא בפולחן לאלילי אֱדוֹם בניגוד לעצת נביא. הוא מובס ונשבה בידי יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל (משל החוֹחַ ואֶרֶז הלבנון) שבוזז את יְרוּשָׁלַ‍ִם. אֲמַצְיָהוּ נרצח בקשר בלָכִיש ונקבר בעִיר דָּוִד.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	כ”ח	מלכות אָחָז: הוא מולך מגיל 20 במשך 16 שנה בהם הוא חוטא לה', עובד אלילים זרים, ומשבית את הפולחן במקדש. הוא ממשיך בכך גם כשה' מעניש אותו במכות שאויבי יהודה מכים אותה. אלה כוללים את האֲדוֹמִים, הפְלִשְׁתִּים, אֲרָם, ויִשְׂרָאֵל (ששובה שבויים רבים ואז משחררת אותם בעידודו של עֹדֵד הנביא). אָחָז קורא לעזרת מלך אַשּׁוּר, אבל אז נאלץ לחלק לו מאוצרות המקדש. הוא מת ונקבר לא בקברי המלכים, ובנו חִזְקִיָּהוּ מולך אחריו.

ניתן לקרוא עוד על אֱדוֹם באתר של ויקיפדיה.