אֶסְתֵּר – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Queen Esther. By Edwin Long (1829–1891). Zereshk at en.wikipedia (Transferred from en.wikipedia) [Public domain], from Wikimedia Commons

סיכום

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בוחר את אֶסְתֵּר למלכה (אחרי שהוא מגרש את וַשְׁתִּי). השר הראשי הָמָן זועם על מָרְדֳּכַי, בן דודה של אֶסְתֵּר, על שאינו משתחווה לפניו ומשכנע את המלך להוציא צו להשמדת כל היהודים. מָרְדֳּכַי משכנע את אֶסְתֵּר לפעול אצל המלך והיא מעיזה ועושה זאת. במהלך משתה היא מאשימה את הָמָן בפניו, המלך מצווה לתלות אותו ומאשר את ביטול הצו המקורי והוצאת צו חדש המתיר ליהודים לנקום באויביהם. חג הפורים נחגג מאז כל שנה במִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

מקומות

מבנה הספר

פרקים
א	ג	אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מגרש את המלכה וַשְׁתִּי אחרי שהיא מסרבת להופיע במשתה שלו. הוא בוחר באֶסְתֵּר כמלכה החדשה. השר הראשי הָמָן זועם על מָרְדֳּכַי, בן דודה של אֶסְתֵּר, על שאיו משתחווה לפניו ומשכנע את המלך להוציא צו להשמדת כל היהודים.
ד	ז	מָרְדֳּכַי משכנע את אֶסְתֵּר לפעול אצל המלך והיא מעיזה להופיע לפני המלך ומבקשת משתה איתו ועם הָמָן. הָמָן גאה על הכבוד הרב אבל אז המלך מצווה עליו להוליך את מָרְדֳּכַי בכבוד ברחבי העיר (בשל המקרה בו חשף מָרְדֳּכַי קנונית סריסים נגד המלך). במשתה השני של אֶסְתֵּר היא מאשימה את הָמָן בפניו שהוא ציווה להרוג אותה ואת עמה. המלך זועם ומצווה לתלות את הָמָן על העץ שזה הכין לצורך תליית מָרְדֳּכַי.
ח	י	מָרְדֳּכַי מקבל את טבעת המלך שהיתה אצל הָמָן ואת ביתו. הוא מוציא צו חדש המבטל את צו ההשמדה ומתיר ליהודים להתנקם באויביהם. מאז היהודים חוגגים את חג הפורים במִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)

פרק
א	אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עורך משתה מפואר ומבקש להציג את המלכה וַשְׁתִּי בכתר המלכות כדי להתגאות ביופיה לפני האורחים, אך היא מסרבת לבוא והמלך זועם. הוא מתייעץ עם חכמיו ומחליט לגרש את וַשְׁתִּי ולבחור מלכה חדשה.
ב	להרמון מובאות יפיפיות בתולות מרחבי הממלכה ואֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בוחר באֶסְתֵּר, בת-דודו של מָרְדֳּכַי היהודי שמבקש ממנה לא לחשוף את מוצאה. מָרְדֳּכַי שולח את אֶסְתֵּר להזהיר את המלך מקנונייה של זוג סריסים שומרי סף. היא עושה זאת והאשמים ניתלים.
ג	כל היושבים בשער העיר משתחווים להָמָן, השר הראשי, מלבד מָרְדֳּכַי. כנקמה, הָמָן משכנע את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ להשמיד את כל היהודים בממלכתו ב13 באֲדָר.
ד	מָרְדֳּכַי ויהודי הממלכה אבלים. אֶסְתֵּר מדברת איתו דרך שליח. מָרְדֳּכַי מבקש שתפנה למלך והיא עונה שהמופיע לפני המלך ללא הזמנה דינו מוות, אלא אם המלך ייתן לו את שרביט הזהב. מָרְדֳּכַי מתעקש והיא מבקשת להצטרף אליה לצום של 3 ימים.
ה	אֶסְתֵּר מעיזה ומופיעה לפני אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ והוא מציע לה מה שתבקש. היא מבקשת משתה, ואז עוד משתה, איתו ועם הָמָן. זֶרֶשׁ, אשת הָמָן, יועצת לו להקים עמוד תלייה ולבקש מהמלך לתלות עליו את מָרְדֳּכַי.
ו	אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מתקשה להירדם ונזכר במעשה מָרְדֳּכַי שהצילו מקנוניית סריסיו. הוא שולח את הָמָן להוליכו בכבוד על סוס המלך, הָמָן חוזר מושפל לביתו ומגיעה ההזמנה למשתה אֶסְתֵּר.
ז	אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ והָמָן באים למשתה של אֶסְתֵּר והיא מאשימה את הָמָן שהוא הולך להרוג אותה יחד עם כל עמה. הָמָן נבהל ונופל מתחנן על מיטת אֶסְתֵּר. המלך זועם עוד יותר ומצווה לתלות אותו על העץ שהקים למָרְדֳּכַי.
ח	מָרְדֳּכַי מקבל את בית הָמָן ואת טבעת המלך שהייתה אצל הָמָן. מָרְדֳּכַי שולח באישור ובשם המלך צווים המבטלים את גזירת הָמָן על היהודים ובמקומה מתירים את נקמת היהודים באויביהם. בכל מקום בו מגיע הצו היהודים שמחים וחוגגים.
ט	היהודים נחים מהנקמה באויביהם ב14 באֲדָר ובשׁוּשַׁן ב15 באֲדָר, ולכן נחגג חג פורים בימים אלה בערי פרזות ובערי חומה בהתאמה. החג כולל מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. מָרְדֳּכַי שולח איגרות ליהודים עם תאריכי ומנהגי החג שנחגג מאז בכל שנה.
י	אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מולך על הארץ ועל האיים (יוון?). תולדותיו ותולדות מָרְדֳּכַי רשומים בדברי ימי מלכי מָדַי ופָּרַס. מָרְדֳּכַי ממשיך להיות משנה למלך, ומיטיב לבני עמו היהודים.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

פרק	פסוק
א	א	וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה. בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.
ג	ב	וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ, וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.
ג	ח	"יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם. אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב - יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ."
ה	ג	"מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה? וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ? עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ."
ו	י"א	וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי, וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ!"
ז	ט	"גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ, עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה." וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "תְּלֻהוּ עָלָיו!"
ח	ט"ו	וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת, תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן, וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר.
ט	כ"ב	וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

נפשות פועלות

שושלת מָרְדֳּכַי