סיכום
ספר בַּמִּדְבָּר מספר את תולדות עַם יִשְׂרָאֵל לאורך 40 שנות הנדודים בַּמִּדְבָּר, מהַר סִינַי (שם הוא קיבל את התורה וחוקים נוספים שנמסרו בספרי שְׁמוֹת ווַיִּקְרָא) ועד לחנייה האחרונה בעַרְבוֹת מוֹאָב ממזרח להיַרְדֵּן. הספר מפרט את התחנות השונות שבדרך, ומספר על האירועים שהתרחשו ועל הקשיים שעברו על העַם, ומוסר את המִצְווֹת הנוספות שקיבל במהלך הדרך.
הספר פותח בְּא' באִיָּר בְּשָׁנָה 2 לַנְּדוּדִים, באזור הר סִּינִי. ה' מצווה על מֹשֶׁה ועל אַהֲרֹן לערוך מפקד של העַם לקראת המסע (מתפקדים 603,550 גברים מגיל 20, ועוד 8580 לְוִיִּם). ה' גם מפרט את סדר חֲנָיַת 12 השבטים סביב אֹהֶל מוֹעֵד, ויותר מאוחר גם את סדר צעדת השבטים והַלְוִיִּם בַּמִּדְבָּר. במיוחד מפורטים התפקידים של 3 משפחות הַלְוִיִּם העיקריות (גֵרְשׁוֹן, קְהָת, ומְרָרִי) בשמירה על הַמִּשְׁכָּן ועל כליו בזמן החניה, ופירוקו, הרכבתו, ונשיאתו בזמן המסעות-.
הספר ממשיך ומספר את תולדות העַם בנדודיו דרך התחנות שבדרך, בהנחיית עָנָן ה' שהופיע מעל הַמִּשְׁכָּן מיד אחרי הקמתו. עֲלִיַּת הֶעָנָן סימנה לעַם שיש לנסוע, ועצירת הֶעָנָן סימנה לעַם שזהו מקום הַחֲנָיָה החדש. העַם חנה ב-40 חֲנָיוֹת הַמְּסֻכָּמוֹת בבַּמִּדְבָּר פרק ל"ג. השלבים הראשונים המתוארים בספר שְׁמוֹת מתחילים ביציאה מרַעַמְסֵס וסֻּכֹּת שבמִצְרַיִם ומגיעים להר סִּינִי שם העַם מקבל את התורה ועוד חוקים נוספים (המובאים בספרי שְׁמוֹת, ווַיִּקְרָא). המשך המסלול מתואר בספר בַּמִּדְבָּר (ראו מפה כאן): העַם ממשיך צפונה במקביל למפרץ אילת (דרך חֲצֵרֹת, ועֶצְיוֹן גֶּבֶר) ועובר לחנות בקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ (שם מתה מִרְיָם, ומשם נשלחים המְרַגְּלִים לרגל את הארץ). משם העַם ממשיך בדֶּרֶךְ הָאֲתָרִים דרך מִדְבַּר צִן ומגיע להֹר הָהָר, שם מת ונקבר אַהֲרֹן. מֶלֶךְ עֲרָד תוקף את העַם אבל מובס (במקום הנקרא חָרְמָה). מלך אֱדוֹם לא מסכים לתת לעַם לעבור בממלכתו, ולכן הם נאלצים לעקוף את אֱדוֹם ולצעוד דרומה בעֲרָבָה (דֶּרֶךְ ים סוּף, צַלְמֹנָה ופוּנֹן) ואז לעקוף את אֱדוֹם ממזרח. הם חוצים את נחלי זָרֶד ואַרְנוֹן שממזרח לממלכת מוֹאָב, ואז נלחמים וכובשים את ארצות סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי (מצפון למוֹאָב) ועוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן (הצפוניות יותר). לבסוף העַם חונה בעַרְבוֹת מוֹאָב (בשִּׁטִּים) מול יְרִיחוֹ שבצידו השני של היַרְדֵּן. לקראת מותו, מֹשֶׁה סומך את יְהוֹשֻׁעַ להנהגה בזמן ההתנחלות בארץ. עם סיום הנדודים, ה' מצווה על מֹשֶׁה ואֶלְעָזָר לארגן מִפְקַד, המקביל למִפְקַד שנערך בתחילת הנדודים (הפעם נספרים 601,730 איש, לא כולל הַלְוִיִּם). מלבד כָּלֵב ויְהוֹשֻׁעַ, כל בני העַם שהתפקדו במפקד הראשון מתו במהלך 40 שנות הנדודים במדבר, והדור של המפקד השני הוא של צאצאיהם, שיזכו לכבוש ולהתנחל בארץ.
במהלך הנדודים, עוברים על העַם קשיים רבים, והוא מתלונן בפני מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, ולעתים גם מורד במנהיגותם. בד"כ הדבר מסתיים בעונש למתלוננים. התלונות כוללות את המקרים הבאים:
• העַם מתלונן על קשיים, ה' מעניש אותם באֵשׁ במַּחֲנֶה, ומאז המקום נקרא תַּבְעֵרָה.
• העַם מתאווה למאכלים הטובים שאכל בְּמִצְרַיִם. ה' מוריד המוני שַׂלְוִים על המַּחֲנֶה. העַם טורף אותם בתַּאֲוָה מוגזמת, ה' מכה בהם, ומאז המקום נקרא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה.
• מִרְיָם וְאַהֲרֹן מבקרים את מֹשֶׁה על כך שנָשָׂא אִשָּׁה כֻשִׁית, וטוענים שאין לו בלעדיות על הקשר עם ה'. ה' מעניש את מִרְיָם בצָרַעַת, והיא מבריאה בעקבות תפילתו של מֹשֶׁה.
• מֹשֶׁה שולח מְרַגְּלִים לבדוק את הארץ המובטחת, והם (מלבד כָּלֵב ויְהוֹשֻׁעַ) מפחידים את העַם בסיפורים על חוזקם של תושבי הארץ. העַם בוכה ומתכנן לחזור למִצְרַיִם. ה' מעניש אותם שימותו כולם בַּמִּדְבָּר, ורק ילדיהם יזכו להגיע לארץ אחרי 40 שנה-.
• קֹרַח וְעֲדָתוֹ, כולל דָתָן וַאֲבִירָם משבט רְאוּבֵן, מערערים על מנהיגותם של מֹשֶׁה ואַהֲרֹן. בסופו של דבר המורדים נבלעים באדמה שפוערת את פיה, וחלקם נשרפים כשהם מנסים להקריב קְּטֹרֶת בעצמם.
• העַם מתלונן על ההרוגים וה' מעניש שוב במַּגֵּפָה עד שאַהֲרֹן רץ לאזור המוּכֶּה ומכפר על העַם בקְטֹרֶת.
• העַם מתלונן על רעב וצמא, ה' מעניש אותם בנחשים, ואח"כ סולח ומרפא בעזרת נחש נחושת שמֹשֶׁה מכין.
פרשיות נוספות המתרחשות במהלך הנדודים כוללות את הנ"ל:
בפרשת פרשת מֵי המְרִיבָה העַם מתלונן על צָמָא, וה' מצווה על מֹשֶׁה להוציא מַיִם מהַסֶּלַע. מֹשֶׁה אוסף את העַם, ושואל אותם (בציניות?) אם הם חושבים שהוא יכול להוציא להם מַיִם מהַסֶּלַע? הוא מכה בסֶּלַע ויוצאים מַיִם, אבל ה' כועס על חוסר האמונה שהשתמעה מדבריו, ומעניש את מֹשֶׁה ואַהֲרֹן שלא יזכו להגיע לארץ.
בעוד העַם חונה בְּשִּׁטִּים שבעַרְבוֹת מוֹאָב, הם יוצאים לִזְנוֹת עם בְּנוֹת מוֹאָב, המפתות אותם לפולחן בַּעַל פְּעוֹר. ה' גורם למַּגֵּפָה ואומר למֹשֶׁה להעניש את החוטאים, וגם לנקום במִּדְיָנִים על שֶׁפִּתּוּ כך את העַם. צבא העַם תוקף והורג את הגברים המִּדְיָנִים, אבל מֹשֶׁה מתעקש שעליהם להשמיד את כולם, מלבד את הילדות הבתולות.
פרשת בִּלְעָם: בִּלְעָם נקרא ע"י בָּלָק מלך מוֹאָב לקלל את עַם יִשְׂרָאֵל החונה על גבול מוֹאָב. בִּלְעָם יוצא לדרך רכוב על אָתוֹנו, ובדרך מופיע מַלְאַךְ ה' בדרכם וחוסם את הדרך. בהתחלה רק האָתוֹן רואה אותו וסוטה מהדרך, ובִּלְעָם מכה אותה, ובפעם השלישית היא פוצה את פיה ומתלוננת. אח"כ המַלְאַךְ נגלה גם לבִּלְעָם ומצווה עליו ללכת לבָּלָק אבל לאמר רק מה שה' יגיד לו. בָּלָק מוביל את בִּלְעָם ל-3 מקומות תצפית על מחנה העַם כדי שבִּלְעָם יקלל את יִשְׂרָאֵל, אבל כל פעם ה' נגלה לבִּלְעָם ונותן לו דברי ברכה לעַם. לבסוף בָּלָק מגרש את בִּלְעָם, ובִּלְעָם חוזה עוד את נצחונות של יִשְׂרָאֵל על מוֹאָב ועל גויים נוספים-.
לקראת ההתנחלות בארץ, מֹשֶׁה מקבל את פירוט גבולות הארץ. בני השבטים רְאוּבֵן וגָד מבקשים להתנחל באזורים שנכבשו כבר ממזרח לירדן. מֹשֶׁה כועס על הבקשה, אבל הם מבטיחים שֶׁיֵּצְאוּ חלוצים לפני כל העַם כדי לעזור בכיבוש הארץ המובטחת (ממערב לירדן) ורק אז ישובו לנחלותיהם. כך מוסכם, וגם חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה מצטרף אליהם ומתנחל בצפון הַגִּלְעָד ובבָּשָׁן. הלְוִיִּם לא יקבלו נחלות, אלא 48 ערים מוקפות במגרשים בתוך נחלות השבטים האחרים, ומתוכם 6 ערי מקלט. בערי המקלט יכול להסתתר אָדָם שנקבע במשפט שרצח בִּשְׁגָגָה.
המִצְווֹת המובאות בספר בַּמִּדְבָּר נמסרות ברובן למֹשֶׁה ו\או לאַהֲרֹן, ואחרי מות אַהֲרֹן לפעמים גם לאֶלְעָזָר, בנו ויורשו. הן כוללות את המִצְווֹת הבאות (פחות או יותר לפי סדר הופעתן בספר):
• מצוות שילוח הטמאים מהמחנה.
• דין אישה שנחשדת בכך ש"סטתה" מִבַּעֲלָהּ, והמבחן שיש לערוך לה כדי לוודא את החשד.
• תורת הנזיר.
• בִּרְכַּת כֹּהֲנִים: ה' מוסר למֹשֶׁה את מילות הבְּרָכָה שבה על הכוהנים בני אַהֲרֹן לברך את העַם.
• מִצְווֹת הקשורות בחנוכת הַמִּשְׁכָּן, ובטיהור הלְוִיִּים שישמרו עליו.
• הלכות עבודת המשכן, כולל הלכות הדלקת הַמְּנֹרָה.
• מִצְווֹת הקשורות בקורבנות השונים, כולל הלכות המנחות (סֹלֶת, שָׁמֶן, ונסך יַיִן) שיש לצרף לזבחים השונים, וקורבנות כַּפָּרָה על חטאים. במיוחד מפורטים סוגי וכמויות הקורבנות, ומידות המנחות והנסכים הדרושים במועדים השונים: קורבן התָמִיד היומי, קורבנות השַּׁבָּת, ראש חודש, הפֶּסַח, יוֹם הַבִּכּוּרִים, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יום הַכִּפֻּרִים, סֻכּוֹת, ושְּׁמִינִי עֲצֶרֶת-.
• מצוות הפָּסַח השני, אותו יחגוג אָדָם שלא יכל לחגוג את הפָּסַח במועדו, כיוון שהיה במצב של טומאה, או כיוון ששהה במרחקים.
• מצוות הכנת שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף והשימוש בהן (לזימון העַם, למשל למסע או לקרב, ולהזכיר את העַם לה' בעת צרה או חג).
• מִצְוַת צִיצִת.
• מצוות מנוחה בשבת (מעשה מְקֹשֵׁשׁ העֵצִים בְּשַּׁבָּת, שהוצא להורג בסקילה).
• מִצְוַת פדיון הבכורות (באדם ובבהמה).
• מִצְוַת הַמַּעֲשֵׂר, אותו יקבלו הלְוִיִּים מתבואת הָאָרֶץ, ואז יפרישו ממנו מַּעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר לכוהנים.
• הלכות פָרָה אֲדֻמָּה, והשימוש שנעשה באֶפְרָהּ לצרכי טָהֲרָה.
• דיני ירושת בָּנוֹת (בהקשר של המקרה של 5 בְּנוֹת צְלָפְחָד)-.
• נִדְרֵי אִשָּׁה והמקרים בהם ניתן להפר את הנדר.
הספר פותח בְּא' באִיָּר בְּשָׁנָה 2 לַנְּדוּדִים, באזור הר סִּינִי. ה' מצווה על מֹשֶׁה ועל אַהֲרֹן לערוך מפקד של העַם לקראת המסע (מתפקדים 603,550 גברים מגיל 20, ועוד 8580 לְוִיִּם). ה' גם מפרט את סדר חֲנָיַת 12 השבטים סביב אֹהֶל מוֹעֵד, ויותר מאוחר גם את סדר צעדת השבטים והַלְוִיִּם בַּמִּדְבָּר. במיוחד מפורטים התפקידים של 3 משפחות הַלְוִיִּם העיקריות (גֵרְשׁוֹן, קְהָת, ומְרָרִי) בשמירה על הַמִּשְׁכָּן ועל כליו בזמן החניה, ופירוקו, הרכבתו, ונשיאתו בזמן המסעות-.
הספר ממשיך ומספר את תולדות העַם בנדודיו דרך התחנות שבדרך, בהנחיית עָנָן ה' שהופיע מעל הַמִּשְׁכָּן מיד אחרי הקמתו. עֲלִיַּת הֶעָנָן סימנה לעַם שיש לנסוע, ועצירת הֶעָנָן סימנה לעַם שזהו מקום הַחֲנָיָה החדש. העַם חנה ב-40 חֲנָיוֹת הַמְּסֻכָּמוֹת בבַּמִּדְבָּר פרק ל"ג. השלבים הראשונים המתוארים בספר שְׁמוֹת מתחילים ביציאה מרַעַמְסֵס וסֻּכֹּת שבמִצְרַיִם ומגיעים להר סִּינִי שם העַם מקבל את התורה ועוד חוקים נוספים (המובאים בספרי שְׁמוֹת, ווַיִּקְרָא). המשך המסלול מתואר בספר בַּמִּדְבָּר (ראו מפה כאן): העַם ממשיך צפונה במקביל למפרץ אילת (דרך חֲצֵרֹת, ועֶצְיוֹן גֶּבֶר) ועובר לחנות בקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ (שם מתה מִרְיָם, ומשם נשלחים המְרַגְּלִים לרגל את הארץ). משם העַם ממשיך בדֶּרֶךְ הָאֲתָרִים דרך מִדְבַּר צִן ומגיע להֹר הָהָר, שם מת ונקבר אַהֲרֹן. מֶלֶךְ עֲרָד תוקף את העַם אבל מובס (במקום הנקרא חָרְמָה). מלך אֱדוֹם לא מסכים לתת לעַם לעבור בממלכתו, ולכן הם נאלצים לעקוף את אֱדוֹם ולצעוד דרומה בעֲרָבָה (דֶּרֶךְ ים סוּף, צַלְמֹנָה ופוּנֹן) ואז לעקוף את אֱדוֹם ממזרח. הם חוצים את נחלי זָרֶד ואַרְנוֹן שממזרח לממלכת מוֹאָב, ואז נלחמים וכובשים את ארצות סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי (מצפון למוֹאָב) ועוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן (הצפוניות יותר). לבסוף העַם חונה בעַרְבוֹת מוֹאָב (בשִּׁטִּים) מול יְרִיחוֹ שבצידו השני של היַרְדֵּן. לקראת מותו, מֹשֶׁה סומך את יְהוֹשֻׁעַ להנהגה בזמן ההתנחלות בארץ. עם סיום הנדודים, ה' מצווה על מֹשֶׁה ואֶלְעָזָר לארגן מִפְקַד, המקביל למִפְקַד שנערך בתחילת הנדודים (הפעם נספרים 601,730 איש, לא כולל הַלְוִיִּם). מלבד כָּלֵב ויְהוֹשֻׁעַ, כל בני העַם שהתפקדו במפקד הראשון מתו במהלך 40 שנות הנדודים במדבר, והדור של המפקד השני הוא של צאצאיהם, שיזכו לכבוש ולהתנחל בארץ.
במהלך הנדודים, עוברים על העַם קשיים רבים, והוא מתלונן בפני מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, ולעתים גם מורד במנהיגותם. בד"כ הדבר מסתיים בעונש למתלוננים. התלונות כוללות את המקרים הבאים:
• העַם מתלונן על קשיים, ה' מעניש אותם באֵשׁ במַּחֲנֶה, ומאז המקום נקרא תַּבְעֵרָה.
• העַם מתאווה למאכלים הטובים שאכל בְּמִצְרַיִם. ה' מוריד המוני שַׂלְוִים על המַּחֲנֶה. העַם טורף אותם בתַּאֲוָה מוגזמת, ה' מכה בהם, ומאז המקום נקרא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה.
• מִרְיָם וְאַהֲרֹן מבקרים את מֹשֶׁה על כך שנָשָׂא אִשָּׁה כֻשִׁית, וטוענים שאין לו בלעדיות על הקשר עם ה'. ה' מעניש את מִרְיָם בצָרַעַת, והיא מבריאה בעקבות תפילתו של מֹשֶׁה.
• מֹשֶׁה שולח מְרַגְּלִים לבדוק את הארץ המובטחת, והם (מלבד כָּלֵב ויְהוֹשֻׁעַ) מפחידים את העַם בסיפורים על חוזקם של תושבי הארץ. העַם בוכה ומתכנן לחזור למִצְרַיִם. ה' מעניש אותם שימותו כולם בַּמִּדְבָּר, ורק ילדיהם יזכו להגיע לארץ אחרי 40 שנה-.
• קֹרַח וְעֲדָתוֹ, כולל דָתָן וַאֲבִירָם משבט רְאוּבֵן, מערערים על מנהיגותם של מֹשֶׁה ואַהֲרֹן. בסופו של דבר המורדים נבלעים באדמה שפוערת את פיה, וחלקם נשרפים כשהם מנסים להקריב קְּטֹרֶת בעצמם.
• העַם מתלונן על ההרוגים וה' מעניש שוב במַּגֵּפָה עד שאַהֲרֹן רץ לאזור המוּכֶּה ומכפר על העַם בקְטֹרֶת.
• העַם מתלונן על רעב וצמא, ה' מעניש אותם בנחשים, ואח"כ סולח ומרפא בעזרת נחש נחושת שמֹשֶׁה מכין.
פרשיות נוספות המתרחשות במהלך הנדודים כוללות את הנ"ל:
בפרשת פרשת מֵי המְרִיבָה העַם מתלונן על צָמָא, וה' מצווה על מֹשֶׁה להוציא מַיִם מהַסֶּלַע. מֹשֶׁה אוסף את העַם, ושואל אותם (בציניות?) אם הם חושבים שהוא יכול להוציא להם מַיִם מהַסֶּלַע? הוא מכה בסֶּלַע ויוצאים מַיִם, אבל ה' כועס על חוסר האמונה שהשתמעה מדבריו, ומעניש את מֹשֶׁה ואַהֲרֹן שלא יזכו להגיע לארץ.
בעוד העַם חונה בְּשִּׁטִּים שבעַרְבוֹת מוֹאָב, הם יוצאים לִזְנוֹת עם בְּנוֹת מוֹאָב, המפתות אותם לפולחן בַּעַל פְּעוֹר. ה' גורם למַּגֵּפָה ואומר למֹשֶׁה להעניש את החוטאים, וגם לנקום במִּדְיָנִים על שֶׁפִּתּוּ כך את העַם. צבא העַם תוקף והורג את הגברים המִּדְיָנִים, אבל מֹשֶׁה מתעקש שעליהם להשמיד את כולם, מלבד את הילדות הבתולות.
פרשת בִּלְעָם: בִּלְעָם נקרא ע"י בָּלָק מלך מוֹאָב לקלל את עַם יִשְׂרָאֵל החונה על גבול מוֹאָב. בִּלְעָם יוצא לדרך רכוב על אָתוֹנו, ובדרך מופיע מַלְאַךְ ה' בדרכם וחוסם את הדרך. בהתחלה רק האָתוֹן רואה אותו וסוטה מהדרך, ובִּלְעָם מכה אותה, ובפעם השלישית היא פוצה את פיה ומתלוננת. אח"כ המַלְאַךְ נגלה גם לבִּלְעָם ומצווה עליו ללכת לבָּלָק אבל לאמר רק מה שה' יגיד לו. בָּלָק מוביל את בִּלְעָם ל-3 מקומות תצפית על מחנה העַם כדי שבִּלְעָם יקלל את יִשְׂרָאֵל, אבל כל פעם ה' נגלה לבִּלְעָם ונותן לו דברי ברכה לעַם. לבסוף בָּלָק מגרש את בִּלְעָם, ובִּלְעָם חוזה עוד את נצחונות של יִשְׂרָאֵל על מוֹאָב ועל גויים נוספים-.
לקראת ההתנחלות בארץ, מֹשֶׁה מקבל את פירוט גבולות הארץ. בני השבטים רְאוּבֵן וגָד מבקשים להתנחל באזורים שנכבשו כבר ממזרח לירדן. מֹשֶׁה כועס על הבקשה, אבל הם מבטיחים שֶׁיֵּצְאוּ חלוצים לפני כל העַם כדי לעזור בכיבוש הארץ המובטחת (ממערב לירדן) ורק אז ישובו לנחלותיהם. כך מוסכם, וגם חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה מצטרף אליהם ומתנחל בצפון הַגִּלְעָד ובבָּשָׁן. הלְוִיִּם לא יקבלו נחלות, אלא 48 ערים מוקפות במגרשים בתוך נחלות השבטים האחרים, ומתוכם 6 ערי מקלט. בערי המקלט יכול להסתתר אָדָם שנקבע במשפט שרצח בִּשְׁגָגָה.
המִצְווֹת המובאות בספר בַּמִּדְבָּר נמסרות ברובן למֹשֶׁה ו\או לאַהֲרֹן, ואחרי מות אַהֲרֹן לפעמים גם לאֶלְעָזָר, בנו ויורשו. הן כוללות את המִצְווֹת הבאות (פחות או יותר לפי סדר הופעתן בספר):
• מצוות שילוח הטמאים מהמחנה.
• דין אישה שנחשדת בכך ש"סטתה" מִבַּעֲלָהּ, והמבחן שיש לערוך לה כדי לוודא את החשד.
• תורת הנזיר.
• בִּרְכַּת כֹּהֲנִים: ה' מוסר למֹשֶׁה את מילות הבְּרָכָה שבה על הכוהנים בני אַהֲרֹן לברך את העַם.
• מִצְווֹת הקשורות בחנוכת הַמִּשְׁכָּן, ובטיהור הלְוִיִּים שישמרו עליו.
• הלכות עבודת המשכן, כולל הלכות הדלקת הַמְּנֹרָה.
• מִצְווֹת הקשורות בקורבנות השונים, כולל הלכות המנחות (סֹלֶת, שָׁמֶן, ונסך יַיִן) שיש לצרף לזבחים השונים, וקורבנות כַּפָּרָה על חטאים. במיוחד מפורטים סוגי וכמויות הקורבנות, ומידות המנחות והנסכים הדרושים במועדים השונים: קורבן התָמִיד היומי, קורבנות השַּׁבָּת, ראש חודש, הפֶּסַח, יוֹם הַבִּכּוּרִים, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יום הַכִּפֻּרִים, סֻכּוֹת, ושְּׁמִינִי עֲצֶרֶת-.
• מצוות הפָּסַח השני, אותו יחגוג אָדָם שלא יכל לחגוג את הפָּסַח במועדו, כיוון שהיה במצב של טומאה, או כיוון ששהה במרחקים.
• מצוות הכנת שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף והשימוש בהן (לזימון העַם, למשל למסע או לקרב, ולהזכיר את העַם לה' בעת צרה או חג).
• מִצְוַת צִיצִת.
• מצוות מנוחה בשבת (מעשה מְקֹשֵׁשׁ העֵצִים בְּשַּׁבָּת, שהוצא להורג בסקילה).
• מִצְוַת פדיון הבכורות (באדם ובבהמה).
• מִצְוַת הַמַּעֲשֵׂר, אותו יקבלו הלְוִיִּים מתבואת הָאָרֶץ, ואז יפרישו ממנו מַּעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר לכוהנים.
• הלכות פָרָה אֲדֻמָּה, והשימוש שנעשה באֶפְרָהּ לצרכי טָהֲרָה.
• דיני ירושת בָּנוֹת (בהקשר של המקרה של 5 בְּנוֹת צְלָפְחָד)-.
• נִדְרֵי אִשָּׁה והמקרים בהם ניתן להפר את הנדר.
מקומות
|
|
מבנה הספר
סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
נפשות פועלות