פרטי היוצר\ת
Árbol Prunus dulcis, Foto digital realizada por Nicolás Pérez en marzo de 2002. [CC-BY-SA-3.0], from Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
שָׁקֵד פּוֹרֵחַ
הצמח במקרא
השְׁקֵדִים נזכרים בין פֵּירוֹת הארץ הטובים שהביאו בני יַעֲקֹב למִצְרָיִם
ה' הראה ליִרְמְיָהוּ מַקֵּל שָׁקֵד, והסביר שהמקל מסמל את "שקידתו" לקיום נבואותיו, אולי גם כי השָׁקֵד מקדים ללבלב בין עצי השַׁלֶּכֶת, כמו שה' יקדים לקיים את נבואותיו
[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ג פסוק י"א: יא
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.
. מהשָׁקֵד ניתן להכין מקל או מטה. כך למשל, מסופר שיַעֲקֹב לקח מַקַּל של לוּז (המזוהה עם השָׁקֵד, ראו להלן) ושל צמחים אחרים, כדי לזהות ולְהַפְרוֹת את צאנו[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל פסוק ל"ז: לז
וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעֶרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת.
. גם המַטֵּה של אַהֲרֹן היה עשוי מעץ השָׁקֵד[^]בַּמִּדְבָּר פרק י"ז פסוק כ"ג: כג
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.
. בתיאור המְּנוֹרָה שבמשכן מפורט שלכל הקנים שלה היו 3 קישוטים של גביע בצורת השָׁקֵד, כַּפְתֹּר וָפֶרַח, ולקנה המרכזי היו 4 קישוטים כנ"ל[^]שְׁמוֹת פרק כ"ה פסוקים ל"ג-ל"ד: לג
שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.
לד
וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.
[^]שְׁמוֹת פרק ל"ז פסוקים י"ט-כ: יט
שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.
כ
וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.
. הכוונה היא אולי שהגביעים היו בעלי 5 "עֲלֵי" כותרת כמו של פֶּרַח השָׁקֵד, ושהיו צמודים לקני המנורה כמו פרחי השָׁקֵד לגבעולים, או אולי גם שהיתה בוקעת מהם אש אדומה, כמו במרכז הפֶּרַח של השָׁקֵד - ראו תמונה.
ה' הראה ליִרְמְיָהוּ מַקֵּל שָׁקֵד, והסביר שהמקל מסמל את "שקידתו" לקיום נבואותיו, אולי גם כי השָׁקֵד מקדים ללבלב בין עצי השַׁלֶּכֶת, כמו שה' יקדים לקיים את נבואותיו
[^]יִרְמְיָהוּ פרק א פסוקים י"א-י"ב: יא
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה.
יב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ.
. קֹהֶלֶת מזכיר את השָׁקֵד ה"מנֵאץ", כלומר המוציא ניצנים הפורחים בלבן, כמו שיערו של קֹהֶלֶת הזקן[^]קֹהֶלֶת פרק י"ב פסוק ה: ה
גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים.
.
פרקים המזכירים את השָׁקֵד
ציטוטים נבחרים
זיהוי הצמח
כל התרגומים הקדומים מזהים את השָׁקֵד המקראי עם השָׁקֵד של ימינו (מלבד תרגום השבעים המזהה אותו עם עץ אגוז). ה"לוּז" מזוהה גם כן ע"י רוב התרגומים הקדומים עם השָׁקֵד, וכך גם נקרא כיום השָׁקֵד בערבית. השָׁקֵד המצוי בּוּיַת לפני יותר מ-4000 שנה ונמצאו שרידים ממנו בארץ ובאזור
[1]צמחי המקרא, זהר עמר, הוצאת ראובן מס ירושלים 2012, עמ 118-119.
.
שָׁקֵד מָצוּי
שם מדעי: | Amygdalus communis |
משפחה: | ורדיים |
סוג: | פרונוס אמיגדלוס |
בערבית: | לוז |
מוצא השָׁקֵד באיזור פָּרַס, והוא בּוּיַת לפני יותר מ-4000 שנה כך שהזרעים שלו (השְׁקֵדִים) יהיו פשוטים לקילוף וראויים למאכל. זאת בניגוד לזרעים של מיני הבר (כמו שקד הרימון, או השקד קטן העלים) שהם מרים, ומשחררים חומר רעל (ציאניד) כהגנה מפני מאכל ע"י חיות. בכל זאת נהוג להעזר בעצי השָׁקֵד המַר כבסיס להרכבה של שָׁקֵד מתוק. השָׁקֵד המצוי גדל בכל אזור הים התיכון, וכמעט בכל אזורי הארץ שמצפון לנגב.
העץ מגיע לגובה של עד 4 מטר בד"כ. העלים נושרים בסתיו והעץ עומד בשלכת במהלך החורף. השָׁקֵד מקדים לפרוח בין ינואר למארס (בסמוך לט"ו בשבט) עוד לפני לבלוב העלים, אשר מופיעים יחד עם סיום הפריחה. הניצנים מופיעים על הגבעולים ופורחים עם עלי כותרת בצבע לבן או וורוד בהיר, ונותנים לעץ או למטע מראה לבן מרהיב. לפרח 5 עלי כותרת ו-5 עלי גביע ירוקים וקטנים בבסיס הפרח. מהמרכז האדמדם של הפרח יוצאים כ-30-10 אבקנים בעלי מאבקים צהובים (ראו צילום). הפרח מפריש צוּף רֵיחָנִי ומושך כך חרקים (בעיקר דבורים) המאבקים את השחלה העילית שבפרח (הפרח הוא דו-מיני, וכולל כאמור גם אבקנים זכריים וגם שחלה).
הפרי מבשיל כחצי שנה לאחר הפריחה, והוא בצורה של "בית-גלעין" - כלומר, פרי הכולל זרע קשה ובודד (לרוב), העטוף במספר שכבות הכוללות את הפרי עצמו וגם קליפה חיצונית. הקליפה החיצונית של השָׁקֵד היא בהתחלה ירוקה ובעלת מרקם דמוי לֶבֶד, אך עם הבשלת הפרי היא נעשית חומה ומתבקעת, וחושפת את הזרע אשר עדיין עטוף בקליפה נוספת - חומה וקשה, אך ניתנת לפיצוח בקלות יחסית. הזרע הפנימי הוא השָׁקֵד הנאכל בד"כ (למרות שניתן גם לאכול את השָׁקֵד יחד עם הקליפה החיצונית הירוקה עדיין). הזרע הפנימי עטוף בשכבה נוספת חומה, צמודה, ודקה, אשר גם היא לפעמים מקולפת (לאחר חליטה) כדי להשתמש בזרע השָׁקֵד הלבן שבפנים.
השְׁקֵדִים משמשים בעיקר למאכל באופן ישיר, קלויים, מומלחים, או ממותקים, או כתוסף לתבשילים או לסלטים, וגם לצרכי רפואה שונים. ניתן להכין "חלב שקדים" ע"י טחינת השקדים הקלופים עם מים וסינון הנוזל המתקבל, והשְׁקֵדִים הם גם הבסיס למרציפן, לעוגיות, ולממתקים נוספים.
העץ מגיע לגובה של עד 4 מטר בד"כ. העלים נושרים בסתיו והעץ עומד בשלכת במהלך החורף. השָׁקֵד מקדים לפרוח בין ינואר למארס (בסמוך לט"ו בשבט) עוד לפני לבלוב העלים, אשר מופיעים יחד עם סיום הפריחה. הניצנים מופיעים על הגבעולים ופורחים עם עלי כותרת בצבע לבן או וורוד בהיר, ונותנים לעץ או למטע מראה לבן מרהיב. לפרח 5 עלי כותרת ו-5 עלי גביע ירוקים וקטנים בבסיס הפרח. מהמרכז האדמדם של הפרח יוצאים כ-30-10 אבקנים בעלי מאבקים צהובים (ראו צילום). הפרח מפריש צוּף רֵיחָנִי ומושך כך חרקים (בעיקר דבורים) המאבקים את השחלה העילית שבפרח (הפרח הוא דו-מיני, וכולל כאמור גם אבקנים זכריים וגם שחלה).
הפרי מבשיל כחצי שנה לאחר הפריחה, והוא בצורה של "בית-גלעין" - כלומר, פרי הכולל זרע קשה ובודד (לרוב), העטוף במספר שכבות הכוללות את הפרי עצמו וגם קליפה חיצונית. הקליפה החיצונית של השָׁקֵד היא בהתחלה ירוקה ובעלת מרקם דמוי לֶבֶד, אך עם הבשלת הפרי היא נעשית חומה ומתבקעת, וחושפת את הזרע אשר עדיין עטוף בקליפה נוספת - חומה וקשה, אך ניתנת לפיצוח בקלות יחסית. הזרע הפנימי הוא השָׁקֵד הנאכל בד"כ (למרות שניתן גם לאכול את השָׁקֵד יחד עם הקליפה החיצונית הירוקה עדיין). הזרע הפנימי עטוף בשכבה נוספת חומה, צמודה, ודקה, אשר גם היא לפעמים מקולפת (לאחר חליטה) כדי להשתמש בזרע השָׁקֵד הלבן שבפנים.
השְׁקֵדִים משמשים בעיקר למאכל באופן ישיר, קלויים, מומלחים, או ממותקים, או כתוסף לתבשילים או לסלטים, וגם לצרכי רפואה שונים. ניתן להכין "חלב שקדים" ע"י טחינת השקדים הקלופים עם מים וסינון הנוזל המתקבל, והשְׁקֵדִים הם גם הבסיס למרציפן, לעוגיות, ולממתקים נוספים.
פרטי היוצר\ת
פרח השקדיה. שרה גולד. באדיבות אתרצמח השדה [CC-BY-2.5]. Original image size reduced by Allon Adir.
פרחי השָׁקֵד. מהמרכז האדמדם של הפרח יוצאים אבקנים בעלי מאבקים צהובים, וכך נוצר מראה המזכיר אולי את מראה הנרות הבוערים במְּנוֹרָה.
פרי השָׁקֵד. הקליפה החיצונית של השָׁקֵד היא בהתחלה ירוקה ובעלת מרקם דמוי לֶבֶד.
פרטי היוצר\ת
פרי השקד. שרה גולד. באדיבות אתרצמח השדה [CC-BY-2.5]. Original image size reduced by Allon Adir.
עם הבשלת הפרי הקליפה החיצונית נעשית חומה ומתבקעת, וחושפת את הזרע אשר עדיין עטוף בקליפה נוספת - חומה וקשה, אך ניתנת לפיצוח בקלות יחסית.
שקדים בקליפתם הפנימית (משמאל), ושקדים קלופים עטופים בשכבה נוספת חומה, צמודה ודקה (מימין).