עֲנָתוֹת - בראשית המאה ה-20
וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה (י"ג)
|
|
סיכום
פתיחת הספר: יִרְמְיָהוּ כהן מעֲנָתוֹת מנבא מימי יֹאשִׁיָּהוּ, ובימי יְהוֹיָקִים ועד חורבן ירושלים בימי צִדְקִיָּהוּ. יִרְמְיָהוּ הוקדש עוד בבטן אימו, וכעת ה' נוגע בפיו ומראה לו מראות של מַקֵּל שָׁקֵד (סמל לשקידת ה' בקיום נבואותיו) וסִיר נָפוּחַ מכוון לצפון (כי מצפון תבוא הרעה). ה' מעודד את יִרְמְיָהוּ למסור את דבריו ללא פחד משומעיו שיתנכלו לו כי ה' ישמור עליו.
תקציר
| פתיחת הספר: יִרְמְיָהוּ כהן מעֲנָתוֹת מנבא משנת 13 למלכות יֹאשִׁיָּהוּ (בן אָמוֹן) מלך יהודה, ובימי המלך יְהוֹיָקִים בן יֹאשִׁיָּהוּ, ועד שנת 12 למלכות צִדְקִיָּהוּ (גם כן בן של יֹאשִׁיָּהוּ), ועד חורבן יְרוּשָׁלִַם (למעשה הספר גם כולל נבואות מאוחרות יותר של הנביא). |
| א דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן. ב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ. ג וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. |
| הקדשת הנביא: ה' אומר ליִרְמְיָהוּ שהקדיש אותו לנביא עוד בבטן אימו. יִרְמְיָהוּ מוחה שהוא עוד נער ולא יודע לדבר יפה, אך ה' מצווה שיפעל וידבר כפי שיודרך ע"י ה', ונוגע בפיו. אין ליִרְמְיָהוּ לדאוג ממתנגדיו כיוון שה' יהיה לצידו ויגן עליו. הנביא מופקד על כל הגויים להרוס ולבנות. |
| ד וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ה בְּטֶרֶם אצורך [אֶצָּרְךָ] בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ. ו וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר. ח אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם יְהוָה. ט וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ. י רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ. |
| חזון המראות: ה' שואל מה יִרְמְיָהוּ רואה, וזה עונה שהוא רואה מַקֵּל שָׁקֵד. ה' מסביר שזה מסמל את שקידתו לקיום נבואותיו (אולי גם כי השָׁקֵד מקדים ללבלב בין עצי השַׁלֶּכֶת). אח"כ יִרְמְיָהוּ רואה סִיר נָפוּחַ הפונה צפונה (בד"כ מפורש כסיר רותח מעלה אדים, אך יש המפרשים שהכוונה לצמח הסִירִים הקוֹצָנִי המתמלא ברוח). ה' מסביר שמצפון תבוא הרעה על הארץ - כשממלכות יבואו לצור על ירושלים מצפון, ואז ה' ישפוט את העם על שעזב אותו. |
| יא וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ. יג וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה. יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. טו כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם יְהוָה וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה. טז וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם. |
| ה' מעודד את יִרְמְיָהוּ למסור את דבריו ללא פחד משומעיו, אחרת ה' ישבור אותו. ה' יעשה שיעמוד בחוזקה (כמו עַמּוּד בַּרְזֶל וחֹמוֹת נְחֹשֶׁת) מול שומעיו, המלכים, השרים, הכהנים והעם, שינסו לשוא להתנכל לו. |
| יז וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם. יח וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ. יט וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְהוָה לְהַצִּילֶךָ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | בְּטֶרֶם (אצורך) אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ.. |
| י"ג- י"ד | וָאֹמַר: "סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה". וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי:, "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.." |
| י"ח | הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת.. |