עַלַמַּפָּה

בימי יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עלה פַרְעֹה נְכוֹ\נְכֹה דרך הארץ לכוון כָּרכּמיש שעַל נהר הפְּרָת, כדי להצטרף שם למֶלֶךְ אַשּׁוּר במלחמתו בצבא בָּבֶל. יֹאשִׁיָּהוּ יצא לקראתו כדי למנוע זאת ממנו ובקרב שהתפתח ביניהם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ נפצע יֹאשִׁיָּהוּ אֲנוּשׁוֹת מפגיעת חצים ונלקח במרכבה ליְרוּשָׁלַיִם שם מת מפצעיו ונקבר בקברי המלכים . פַּרְעֹה נְכוֹ ניצח כך את יֹאשִׁיָּהוּ, אך לפי דברי יִרְמְיָהוּ מסתבר שנְכוֹ הובס מאוחר יותר בקרב מול בָּבֶל בכָּרכּמיש.

אחרי מות יֹאשִׁיָּהוּ, העם המליך את יְהוֹאָחָז, בנם של יֹאשִׁיָּהוּ ושל חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה. כעבור שלושה חודשים עצר פַרְעֹה נְכוֹ את יְהוֹאָחָז ברִבְלָה ואח"כ לקח אותו למִצְרַיִם שם הוא מת. פַרְעֹה המליך במקומו את אָחִיו אֶלְיָקִים, בן יֹאשִׁיָּהוּ וזְבוּדָּה בת פְּדָיָה מִרוּמָה, ושינה את שמו ליְהוֹיָקִים. יְהוֹיָקִים עלה לשלטון בגיל 25 והוא מָלַךְ 11 שנה בהם הוא חטא לה'. בראשית מלכותו של יְהוֹיָקִים הטיל פַרְעֹה מס כבד על הארץ ויְהוֹיָקִים גבה אותו בכח מהעם - כל אחד כיכולתו.

נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל גבר בסופו של דבר על מִצְרַיִם והשתלט על האזור שהיה בעבר בתחום ההשפעה של מִצְרָיִם, מנהר הפְּרָת ועד נַחַל מִצְרַיִם. יְהוֹיָקִים עבד את נְבוּכַדְנֶאצַּר במשך 3 שנים אבל אז מרד בו והותקף ע"י גדודי הצבא של הכַשְׂדִּים, של אֲרָם, מוֹאָב ועַמּוֹן.

הנביא יִרְמְיָהוּ שניבא גם בימי יְהוֹיָקִים התנגד מאוד למדיניותו האנטי-בבלית של המֶלֶךְ, ומראשית מלכותו של יְהוֹיָקִים הוא ניבא שוב ושוב שה' יביא על הארץ מצָפוֹן את עבדו, נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, שיחריב את הארץ וגם את העמים השכנים לה. הנביא האשים את יְהוֹיָקִים גם על כך שבנה את ארמונו המפואר ע"י עבודת כפייה לא צודקת. אביו יֹאשִׁיָּהוּ נהנה משֶׁפַע בגלל שנהג בצדק והגן על העניים, אך יְהוֹיָקִים רק רדף בצע ולא נרתע מלרוץ אחרי עושק ושפיכת דם. לכן כשימות לא יספדו לו בעצב בני משפחתו ונאמניו, אלא הוא יקבר "קְבוּרַת חֲמוֹר" וגופתו תושלך אל מחוץ לשערי העיר.

הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים שמעו את נבואת החורבן של יִרְמְיָהוּ בחצר המקדש ותפסו אותו כדי להורגו. העם התקהל לאזור הארועים במקדש, והשָׂרִים באו מארמון המֶלֶךְ (שגם כן היה על הר הבית) וישבו למשפט בפתח שער המקדש. המקטרגים על יִרְמְיָהוּ סיפרו על המקרה של אוּרִיָּהוּ בֶּן שְׁמַעְיָהוּ שניבא נבואות חורבן דומות לשל יִרְמְיָהוּ לפני יְהוֹיָקִים, צבאו ושריו. יְהוֹיָקִים ביקש אז להוציא להורג את אוּרִיָּהוּ, אשר נמלט למִצְרָיִם, אך יְהוֹיָקִים שלח שליחים כדי להחזירו משם, ואוּרִיָּהוּ הוסגר והוצא להורג. בהמשך המשפט, הגן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן על יִרְמְיָהוּ מפני דברי הקטגוריה האלה ולא נתן להמיתו.

בשנה 4 למלכות יהוֹיָקִים, צווה ה' על יִרְמְיָהוּ לכתוב בספר את כל הנבואות שניבא ליִשְׂרָאֵל, ליְהוּדָה, ולגויים, לאורך השנים (מימי ראשית נבואתו בימי המֶלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ), כי אולי עכשיו ישמע העם את הדברים ויחזור בתשובה. יִרְמְיָהוּ הכתיב את ספר נבואותיו למזכירו, בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה הסופר, אבל לא יכול היה לבוא בעצמו למקדש, ולכן בָּרוּךְ הקריא את הספר לפני הקהל שהתכנס שם באחד מימי הצום. השָּׂרִים שמעו על מה שקרה ודווחו על כך ליהוֹיָקִים, אשר שלח שליח להביא את הספר מהלשכה, והשליח התחיל להקריא את הנבואות שבספר לפני המֶלֶךְ. אחרי שהוקראו כמה פיסקאות, עצר יהוֹיָקִים את ההקראה, חתך את הספר בסכין והשליך את הקרעים אל אֵשׁ האָח שבערה בבֵּית הַחֹרֶף, שם ישב המֶלֶךְ באותו יום. הנוכחים לא נבהלו מנבואות החורבן, אך חלקם ביקשו לשוא מהמֶלֶךְ שלא לשרוף את הספר. יהוֹיָקִים שלח שליחים כדי לתפוס את יִרְמְיָהו, אבל הוא כבר הספיק להסתתר עם בָּרוּךְ.

על פי גרסת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל שָׁבָה את יְהוֹיָקִים ולקח אותו לבָּבֶל. בכל מקרה, יְהוֹיָקִים מת ונקבר עם אבותיו ביְרוּשָׁלַיִם, ובנו יְהוֹיָכִין מָלַךְ אחריו.