פסיל של אליל כנעני, נמצא בחפירות במגידו.
כּוֹס רעל
|
|
סיכום
חֲבַקּוּק ממתין לתשובת ה' על תלונתו מהפרק הקודם, וה' מצווה עליו לכתוב נבואת גאולה, שתתקיים לבסוף גם אם תתמהמה. מְשָׁלִים על הכַּשְׂדִּים: הם נמשלים לזה שלוקח רכוש שלא שלו ואז מוּכֶּה ע"י הנוֹשִׁים שלו; לחומד בֶּצַע השומר על שללו וביתו חרב; לאחד שבונה עיר במחיר דמים ואי צדק, ואז קורות הבניינים נהרסות; לאחד שמְשַׁכֵּר את רעהו כדי לראות אותו בקלונו, ואז בעצמו מקבל כּוֹס שכזאת מה'. על תלונת חֲבַקּוּק מסוף פרק קודם לגבי עבודת האלילים של הכַּשְׂדִּים, ה' עונה שפסלים שכאלה רק גורמים נזק למי שבוטח בהם.
תקציר
| חֲבַקּוּק עומד ומצפה לראות מה ה' ישיב לו על תלונתו (מהפרק הקודם). ה' מצווה עליו לכתוב נבואה (של גאולה) על לוחות, באופן ברור כדי להקל את קריאתה. כי החזון על זמן הגאולה עוד תָּקֵף, והוא מעיד (יָפֵחַ) על קֵּץ הסבל (מהכַּשְׂדִּים), ולא יכזיב. גם אם דבר החזון יתמהמה להתגשם, עדיין יש לחכות לו כי הוא יבוא בהקדם. נפש הרשע היא עקומה ואילו הצדיק חי בֶּאֱמוּנָתוֹ הישרה. כמו שיַּיִן גורם לשמחת שוא זמנית, כך הגאוותן לא יזכה למנוחה, כיוון שהוא הרחיב את נפשו כמו השְׁאוֹל לְהַשְׂבִּיעַ אותה עם העמים שהרג. |
| א עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי. ב וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ. ג כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר. ד הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. ה וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים. |
| ועכשיו הם (העמים שהִכָּה?) ילגלגלו עליו במשלים, מליצות, וחידות. משל 1: אבוי לזה שלוקח דברים רבים שאינם שלו, כי הוא כאילו מכביד על עצמו בטיט עבה. כי הנוֹשִׁים שלו (מהם לקח את הדברים) בסוף יקומו עליו להכותו. הנמשל: הוא (הכַּשְׂדִּים) לקח שלל מעמים רבים, ועכשיו הם יקחו ממנו שלל, נקמה על הדם ששפך וביזת הערים ויושביהם. |
| ו הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ וְיֹאמַר הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ עַד מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט. ז הֲלוֹא פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ. ח כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים יְשָׁלּוּךָ כָּל יֶתֶר עַמִּים מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ. |
| משל 2: אבוי לזה שחומד בֶּצַע ושומר עליו במקום גבוה כמו קֵן, כי הוא נותן עֵצָה רעה לביתו בכך שחטא כשקיצץ (אוצרות) עמים. כי אבן ביתו תזעק וקרש העץ של ביתו תענה לה בזעקה (כשביתו יפול). |
| ט הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע. י יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ קְצוֹת עַמִּים רַבִּים וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ. יא כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה. |
| משל 3: אבוי לזה שבונה עיר במחיר הדם של בּוֹנֶיהָ ובאי צדק. כי ה' יעשה שקורות (בְּדֵי) המבנה, שעליהם יעבדו קשה הבּוֹנִים, ישרפו ויהיו לריק. אז הארץ תתמלא בידיעת כבוד ה', כמו שמַיִם מכסים את הים. |
| יב הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה. יג הֲלוֹא הִנֵּה מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק יִעָפוּ. יד כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יְהוָה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם. |
| משל 4: אבוי לזה שמְשַׁכֵּר את רעהו במשקה אליו הוא מוסיף אֶרֶס (חֲמָתְךָ), כדי לראות אותו בקלון ערוותו. כי גם הוא ישתה מהכּוֹס שה' יגיש לו ביד ימינו (החזקה) ויבוא לו ממנה קלון. זאת בגלל השוד (של עצי הארזים) שגזל מהרי הלבנון, ושוד הבהמות, הרג האנשים, וביזת ערים ויושביהם. |
| טו הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם. טז שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין יְהוָה וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדֶךָ. יז כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ. |
| תגובת ה' על תלונת חֲבַקּוּק מסוף הפרק הקודם לגבי עבודת האלילים של הכַּשְׂדִּים: במה מועילים פסילי האלילים ליוצריהם? הריהם מייעצים שקרים לאלה הבוטחים בהם. אבוי לזה שמנסה להעיר אבן או עץ כדי להורות לו מה לעשות. הפסל הרי מצופה בזָהָב וָכֶסֶף, ואין בו רוח חיה. לעומתו, ה' יושב בהֵיכַל קָדְשׁוֹ, וכל הארץ שותקת מיִרְאַת כבוד. |
| יח מָה הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים. יט הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ. כ וַיהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
| פסוקים | ||
|---|---|---|
| ג | כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר. | |
| ד | וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. |