עַלַמַּפָּה

אחרי שבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כבשו את ארצו של סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, מֹשֶׁה שלח מרגלים וצבא שכבשו אח"כ גם את אזור יַעְזֵר שמצפון לממלכת סִיחוֹן. בני השבטים רְאוּבֵן וגָד היו בעלי מקנה רב וראו שאזור יַעְזֵר והגִּלְעָד מתאימים במיוחד למִרְעֶה ובקשו להתנחל שם. אחרי שהבטיחו לצאת חלוצים לפני כל העַם כדי לעזור בכיבוש הארץ שממערב ליַרְדֵּן, מֹשֶׁה קבע את האזור שמצפון לאַרְנוֹן כנחלת שבט רְאוּבֵן, ולשבט גָד הוא העניק את האזור שמיַעְזֵר וצפונה, כולל מן הסתם את העיר יָגְבֳּהָה, ובני גָד אח"כ שיקמו ובנו אותה.

יָגְבֳּהָה נזכרת שוב במסע המרדף של השופט גִּדְעוֹן אחרי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע וצבא המדיינים בעבר הירדן. צבא המדיינים ברח מזרחה וחנה בקַּרְקֹר, אך גִּדְעוֹן הפתיע את מחנה האויב השלו כשתקף אותו מכוון מזרח - ממזרח "לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה". גִּדְעוֹן הכה את המחנה ואחרי מרדף נוסף תפס גם את זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע.

לפי סדר הערים ב משתמע אולי שיָגְבֳּהָה היא הצפונית שבין ערי שבט גָד, וממהלך מסעו של גִּדְעוֹן משתמע אולי שיָגְבֳּהָה היא במזרח נחלת גָד. הזיהוי המקובל של יָגְבֳּהָה הוא עם קבוצה של תלים בפרבר ג'וביהאת שבצפון-מערב רבת עמון (המשמר אולי את שמה של יָגְבֳּהָה - ראו במפה). שמה של העיר מרמז אולי על מיקומה הגבוה - כ-1057 מטר מעל פני הים. באחד התלים נמצאה מצודה עגולה ובה חרסים מתקופת הברזל ("התקופה הישראלית").