וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי (ט)
|
|
סיכום
העַם ממשיך במסע מהֹר הָהָר ונלחם במֶלֶךְ עֲרָד שתוקף אותו, אבל מובס. המסע ממשיך מזרחה ועוקף את אֶרֶץ אֱדוֹם מדרום וממזרח. העַם מתלונן על רעב וצמא, ה' מעניש אותם בנחשים, ואח"כ סולח ומרפא בעזרת נחש נחושת שמֹשֶׁה מכין. העַם
עובר בְּאֹבֹת, בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בְּנחלי זָרֶד ואַרְנוֹן, וכובש את ארצות סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי ועוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן. הפרק כולל גם 3 שירים קצרים, כולל את שיר הבְּאֵר.
תקציר
| מֶלֶךְ עֲרָד שומע שהעַם מתקדם לכוון הַנֶּגֶב (על דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים [1]דרכים ואתרים - פרקים בתולדות ישראל וארצו, יוחנן אהרוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"א, עמ' 33-39. - ראו מפה), תוקף את יִשְׂרָאֵל ולוקח שבויים. העַם נשבע שאם יביס את בני עֲרָד אז הוא ישמיד\יחרים את עָרֵיהֶם. ה' שומע ועושה שכך קורה, ומקום הקרב נקרא מאז בשם חָרְמָה. |
| א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. ג וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה. |
| העַם ממשיך מזרחה במסע מֵהֹר הָהָר ונאלץ לעקוף את אֶרֶץ אֱדוֹם (מדרום וממזרח [*]כיוון שמלך אֱדוֹם סירב לתת לעַם לעבור דרך ארצו. ראו בפרק הקודם ). העַם מתלונן בפני מֹשֶׁה שהוא וה' הביאו אותם למות במדבר מרעב וצמא. ה' מעניש אותם בנְּחָשִׁים ושְּׂרָפִים (נְּחָשִׁים מעופפים) שמַכִּישִׁים למוות רבים מהעַם. העַם מתוודה על חטאו, ומֹשֶׁה מתפלל לה' שמצווה עליו להכין שָׂרָף ולהעמידו על עמוד\נֵּס כך שכל מי שיביט בו ירפא. מֹשֶׁה מכין נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וכך קורה.
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ פסוקים י"ד-כ"א: יד
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.
טו
וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ.
טז
וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.
יז
נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ.
יח
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ.
יט
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.
כ
וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.
כא
וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו.
. |
| ד וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ. ה וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. ו וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל. ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי. |
| העַם ממשיך במסעו (סביב אֱדוֹם) ועובר לאֹבֹת [*]"אֹבֹת" משמעו "נאדות", כלומר מֵימִיּוֹת, ולכן ההשערה שמדובר במקור מים כלשהו מדרום לנחל זָרֶד, אך אין זיהו וודאי של אֹבֹת עם אתר מסויים ומִשָּׁם לעִיֵּי הָעֲבָרִים[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך א, עמוד 70-69 .[*]מקום עם הריסות\עיים מדרום לנחל זָרֶד במעברות נחל או במעברי הרים כלשהם. נעשו כמה נסיונות לזהות את האתר עם חורבות של מִבְצָרִים שחלשו על מעברי נחלים במזרח מוֹאָב על הגבול המזרחי של מוֹאָב. אח"כ הם חוצים את נחל זָרֶד וממשיכים וחוצים גם את נחל אַרְנוֹן. האַרְנוֹן הוא הגבול בין מוֹאָב (מדרום) לממלכת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי (מצפון).[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ו, עמוד 188 , אך אין עדיין זיהוי וודאי ומוסכם למקום. |
| י וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת. יא וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. יב מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד. יג מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי. |
| מובא כאן שיר עתיק (מתוך קובץ השירים סֵפֶר מִלְחֲמֹת ה') שמשמעותו לא ברורה. אולי הכוונה שהָאֱמֹרִי כבש בְּסוּפָה את העיר וָהֵב ואת האַרְנוֹן, וכך הפכו אשדות\שפכי היוּבַלִּים של האַרְנוֹן, שעל גדותיהם ישבה העיר עָר [*]עָר הנזכרת גם בפסוק כ"ח להלן מפורשת כעֲרוֹעֵר או כעיר אחרת על גדות האַרְנוֹן, או כשם המחוז המואבי של האַרְנוֹן, או אולי כעיר הבירה של מוֹאָב (קִיר-מוֹאָב) , לגבול שעליו נשענת מאז ממלכת מוֹאָב.[*]עולם התנ"ך, ספר בַּמִּדְבָּר עמ' 130. . |
| יד
עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.
טו וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב. |
| מִשָּׁם העַם ממשיך ומתאסף ליד בְּאֵר. ה' נותן להם שם מָיִם והם שרים שיר לכבוד הבְּאֵר. |
| טז וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם. |
| השָׁרִים קוראים לבְּאֵר להעלות מָיִם, וקוראים לנוכחים לשיר לה (עֱנוּ במובן רֹנּוּ בשיר). את הבְּאֵר חֲפָרוּ\כָּרוּ שָׂרִים\נְדִיבֵי-הָעָם בעזרת השרביט\מְחֹקֵק\מִשְׁעֶנֶת שלהם. וזוהי מתנת המדבר (או שסוף הפסוק רק מציין את השלב הבא במסע). |
| יז
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ.
יח בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. |
| מאזור הבְּאֵר (הנקרא מעכשיו "מַתָּנָה [*]ויש המנסים לזהות את מַתָּנָה עם ח'רבת אל מֻדַיִּנַה מצפון לאחד מיובלי האַרְנוֹן, אך נראה שאין מספיק נתונים כדי לאפשר זיהוי מדוייק שכזה ") העַם ממשיך לנַחֲלִיאֵל[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ה, עמוד 673 .[*]נחל או אתר כלשהו על גדות נחל מצפון לאַרְנוֹן, אך אין מספיק נתונים כדי לאפשר זיהוי מדוייק של המקום. ולבָּמוֹת[*]בָּמוֹת היא כנראה "בָּמוֹת בָּעַל" הנזכרת בפרק הבא , ושם מרֹאשׁ הַפִּסְגָּה (של הַר נְבוֹ) נשקף הַיְשִׁימֹן (האזור השומם שבאזור שפך הירדן לים המלח).
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"ב פסוק מ"א: מא
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם.
גם כן כמקום ממנו ניתן להשקיף רחוק, והיא כנראה אחד מאתרי הפולחן של הַבַּעַל. נעשו כמה נסיונות לזהות את בָּמוֹת בָּעַל עם אתר מסוים מצפון לאַרְנוֹן ולקראת הַפִּסְגָּה של הַר נְבוֹ, אך נראה שאין מספיק נתונים כדי לאפשר זיהוי מדוייק של המקום. |
| יט וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. כ וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. |
| העַם מבקש מסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לעבור בארצו ומבטיח שלא יסטה מהדרך הראשית כדי לקחת מיבול השדות או מהמים שבבארות. סִיחֹן מסרב לבקשה ושולח צבא מזרחה לכוון המדבר כדי להלחם שם בעַם באזור יַהְצָה. |
| כא וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. כב אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. כג וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. |
| סִיחֹן מובס ויִשְׂרָאֵל יורשים את ממלכתו המשתרעת בין נחלי האַרְנֹן (מדרום) והיַבֹּק (מצפון) וממלכת עַמּוֹן החזקה ממזרח [*]גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן היה חזק\עַז מדי מכדי לאפשר לעַם לכבוש גם אותו. (ראו מפה). העַם לוקח את ערי הָאֱמֹרִי, כולל את חֶשְׁבּוֹן והישובים הסמוכים לה. חֶשְׁבּוֹן היתה בעצם שייכת פעם למוֹאָב, אבל סִיחֹן כבש אותה יחד עם שאר נחלות מוֹאָב (שמצפון לאַרְנֹן), ועשה את חֶשְׁבּוֹן לעִירוֹ\בִּירָתוֹ. |
| כד וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. כה וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ. כו כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן. |
| ועל כך שרו מַמְשִׁילֵי הַמְּשָׁלִים (הָאֱמֹרִים) את השיר הבא: בואו לחֶשְׁבּוֹן ונבנה שם את עִיר סִיחוֹן. אֵשׁ המלחמה שיצאה משם תאכל את ממלכת מוֹאָב, ואת העיר עָר [*]ראו על עָר בהסבר לפסוק ט"ו למעלה. ובָּמוֹת הפולחן שעל גדות האַרְנֹן. אבוי למוֹאָב שֶׁהָאֵל שלה כְּמוֹשׁ[*]האל הראשי של מוֹאָב נתן את בניו\עמו להיות פליטים ושבויים של סִיחוֹן האֱמֹרִי. כך בני מוֹאָב איבדו את שלטונם\נִּירָם על הערים חֶשְׁבּוֹן ודִּיבוֹן, ואנחנו (הָאֱמֹרִים) עשינו-שממה\נַּשִּׁים את הערים נֹפַח[*]מקום לא ידוע בין דִּיבוֹן למֵידְבָא. ומֵידְבָא[*]ראו גירסא דומה לשיר זה ביִרְמְיָהוּ פרק מ"ח פסוקים מ"ה-מ"ו .
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ח פסוקים מ"ה-מ"ו: מה
בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן.
מו
אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם כְּמוֹשׁ כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה.
|
| כז
עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן.
כח כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן. כט אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן. ל וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא. |
| העַם מתנחל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי שכבש. מֹשֶׁה שולח מרגלים שכובשים גם את אזור יַעְזֵר שמצפון לממלכת סִיחוֹן. הם ממשיכים צפונה ונתקלים בצבא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שיוצא לקראתם לאֶדְרֶעִי. ה' מעודד אותם והעַם מביס את עוֹג, הורג כל יורש אפשרי לממלכתו, ואז יורש בעצמו את ארץ הַבָּשָׁן. |
| לא וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי. לב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ויירש [וַיּוֹרֶשׁ] אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם. לג וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי. לד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. לה וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים