עַלַמַּפָּה

הנביא עוֹבַדְיָה סיים את דבריו בנבואת נחמה שגולי ממלכת יִשְׂרָאֵל (הצפונית) ישובו ויכבשו את ארץ הכנעני עד צָרְפַת (שבחוף לבנון), וגולי יְרוּשָׁלַיִם (כלומר ממלכת יְהוּדָה הדרומית) שבסְפָרַד ישובו לעָרֵי הַנֶּגֶב.

סְפָרַד אשר בה היתה קהילה יהודית בתקופה של הנביא עוֹבַדְיָה, כלומר בתקופה הפרסית, מזוהה בד"כ עם העיר סָרְדִיס שבמערב אסיה הקטנה, שהיתה הבירה של ממלכת לידיה (היא לוּד המקראית) ואח"כ של מחוז לידיה תחת הכובשים השונים של העיר. זיהוי זה מבוסס בסבירות גבוהה בעקבות מציאתה בסָרְדִיס של כתובת דו-לשונית בארמית ובלודית, אשר מזכירה את אתר הכתובת ב"ספרד בירתא". "ספרדה" נזכרת בתעודות לודיות נוספות המתיחסות לסָרְדִיס. בעקבות תרגום יונתן מקובל גם הזיהוי השגוי של סְפָרַד עם חצי האי האיברי (כלומר ארץ סְפָרַד של היום).

ממלכת לידיה\לוּד היתה אחת מהממלכות החַתִּיות החדשות שהתפתחו לאחר נפילת האימפריה החַתִּית במאה ה-12. לידיה הגיעה לשיא כוחה תחת שושלת מרמנד שיסד המלך גִיגֵס (687–652 לפנה"ס) שיש המזהים אותו עם עם גּוֹג מלך מָּגוֹג. גִיגֵס קבע את בירת הממלכה בסָרְדִיס. העיר שלטה על מישור (הרמוס) הפּוֹרֶה, וישבה על דרך ראשית שחיברה את הים האגאי במערב למרכז אסיה הקטנה. סָרְדִיס התעשרה מאוד מזיקוק זהב וכסף טהורים מהמרבצים שבנהר פקטולוס שזרם דרך רחבת השוק העירוני. המטבעות של סָרְדִיס נודעו באמינותם, וקרויסוס מלך לידיה היה סמל לעושר. הישוב בסָרְדִיס כלל את העיר התחתונה על נהר פקטולוס, ואת ה"אקרופוליס" המוגן היטב על ידי המצוקים הטבעיים של הגבעה הסמוכה, שם שכנו ארמון המלך והבתים של עשירי העיר (ראו צילום).

כּוֹרֶשׁ, מייסד האימפריה הפרסית "האחמנית" כבש את סָרְדִיס לאחר מצור של שבועיים (547 לפנה"ס) והעיר היתה לבירת המחוז\סאטראפיה הפרסית של לידיה. הערים היווניות הסמוכות באיוניה מרדו כנגד השלטון הפרסי (500 לפנה"ס) ואף כבשו את סָרְדִיס, אף המרד דוכא לאחר שנים ספורות. אלכסנדר מוקדון כבש את סָרְדִיס מידי הפרסים (334 לפנה"ס) והמשיך וכבש אח"כ את כל שטחי האימפריה הפרסית האדירה שבין מִצְרַיִם להֹדּוּ. סָרְדִיס נכללה בסופו של דבר בשטחי האימפריה ההלניסטית הסלאוקית שהקים סלאוקוס, אחד מיורשיו של אלכסנדר. העיר נבנתה כעיר הלניסטית טיפוסית עם תיאטרון, גימנסיון ומרחצאות, ומקדש מקומי (לאלה ארטמיס) - ראו תמונות. באחת מהמלחמות הרבות של התקופה ההלניסטית, כבש אנטיוכוס ה-3 את סָרְדִיס והחריב אותה (215 לפנה"ס) אך שיקם אות שוב מאוחר יותר.

סָרְדִיס המשיכה לשגשג תחת השלטון הרומאי, אך בשנת 17 לספירה העיר חרבה ברעידת אדמה. הקיסר טיבריוס סִיֵּעַ לשיקום של סָרְדִיס עם מענק כספי גדול ופטור ממס למשך 5 שנים. בימי הקיסר דִּיוקְלֶטִיָאנוּס (245–313 לספירה) חזרה סָרְדִיס לשגשג כבירת המחוז העשיר של לידיה. אוכלוסיתה המשיכה לגדול, ונבנו בה כנסיות ומבני ציבור מפוארים חדשים גם בתקופה הביזנטית. ח'וסרו השני, מלכה של האימפריה הסאסאנית הפרסית, כבש בראשית המאה ה-7 מידי הביזנטים את שטחי סוריה וארץ ישראל וגם את אסיה הקטנה. ח'וסרו כבש והחריב את סָרְדִיס (615 לספירה) והעיר לא חזרה עוד להיות יישוב חשוב אחר כך, מלבד האקרופוליס שהמשיך לשמש מדי פעם כמצודה מקומית חזקה.

על פי הנביא עוֹבַדְיָה התקיימה כאמור קהילה יהודית משמעותית בסָרְדִיס כבר בתקופה הפרסית. בתקופה ההלניסטית עודד אנטיוכוס ה-3 את יהודי בָּבֶל לבוא ולהתיישב בלידיה. יוספוס מזכיר גם מכתב שכתב המושל לוקיוס אנטוניוס לתושבי סָרְדִיס בזכות היהודים (49 לפנה"ס) ואת הצו שהוציאו תושבי סָרְדִיס באותו הקשר, וגם מכתב של הפרוקונסול קיוס נורבאנוס פלאקוס בזכות היהודים (36–35 לפנה"ס). בסָרְדִיס נחשף בית-כנסת גדול מימדים שנבנה באזור מרכזי לצד הגימנסיון, בית המרחץ העירוני, ושדרת חנויות, חלקן בבעלות יהודית. בית הכנסת נוסד בתאריך לא ברור בין המאה ה-3 ל-6 לספירה, והוא בעל צורת בזיליקה - כלומר מלבן מוארך (כ-95 מטר). במבנה בית הכנסת נמצאו כתובות רבות ביוונית וכמה בעברית. בית הכנסת חרב יחד עם שאר העיר בימי הכיבוש הסאסני (ראו למעלה), והיהודים עזבו אז את סָרְדִיס ולא שבו אליה עוד.