נֹחַ
|
|
מקור השם
זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ה פסוק כ"ט: כט
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה.
נֹחַ במקרא
נֹחַ היה בנו של לָמֶךְ, וכבר כשנולד ניתן לו שמו כיוון שהוא עתיד לנחם "מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה"
נֹחַ היה צדיק מושלם והלך בדרכי ה'
אחרי שכולם יצאו מהתיבה (שנחה על הָרֵי אֲרָרָט), נֹחַ בנה מִזְבֵּחַ והקריב עליו קורבן עוֹלָה לה'. ריח הקורבן הגיע לה' והוא התרצה והחליט שלא להשמיד שוב את הָאֲדָמָה ואת החיות בגלל רָעַת האָדָם, כיוון שהרוע טָמוּעַ באָדָם מִנְּעֻרָיו
אחרי הַמַּבּוּל, נֹחַ חידש את החקלאות ונטע כרם
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ה פסוק כ"ט: כט
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה.
. שֵׁם, חָם, ויָפֶת בני נֹחַ נולדו לו בהיותו בן 500[^]בְּרֵאשִׁית פרק ה פסוק ל"ב: לב
וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.
.
נֹחַ היה צדיק מושלם והלך בדרכי ה'
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ו פסוקים ח-ט: ח
וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.
ט
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.
(כמו חֲנוֹךְ, אבי סבו[^]בְּרֵאשִׁית פרק ה פסוק כ"ב: כב
וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
). לכן, כשה' תיכנן מַּבּוּל בעולם בגלל חטאי האנושות, הוא הורה לנֹחַ (בן ה-600) לבנות תֵּיבָה, ולהכניס בה גם את משפחתו ואת כל החיות, זוגות זוגות. הַמַּבּוּל נמשך 40 יום[^]בְּרֵאשִׁית פרק ז פסוק י"ז: יז
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ.
. הַמַּיִם המשיכו עוד לכסות את הארץ למשך 150 יום[^]בְּרֵאשִׁית פרק ז פסוק כ"ד: כד
וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.
, ונֹחַ גילה שהמים ירדו מספיק כשהיונה ששלח מהתיבה חזרה עם עלה של זַיִת, ואח"כ כבר לא חזרה בכלל[^]בְּרֵאשִׁית פרק ח פסוקים י-י"ב: י
וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה.
יא
וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
יב
וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.
.
אחרי שכולם יצאו מהתיבה (שנחה על הָרֵי אֲרָרָט), נֹחַ בנה מִזְבֵּחַ והקריב עליו קורבן עוֹלָה לה'. ריח הקורבן הגיע לה' והוא התרצה והחליט שלא להשמיד שוב את הָאֲדָמָה ואת החיות בגלל רָעַת האָדָם, כיוון שהרוע טָמוּעַ באָדָם מִנְּעֻרָיו
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ח פסוקים כ-כ"א: כ
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ.
כא
וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.
. ה' כרת בְּרִית עם נֹחַ ובניו ועם צאצאיהם, וגם עם כל החיות, שלא להביא שוב מַּבּוּל. הוא שָׂם את הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן כעדות לבְּרִית זו, וכדי שיראה אותה ויזכור את הבטחתו גם בעתיד[^]בְּרֵאשִׁית פרק ט פסוקים י"ג-ט"ז: יג
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.
יד
וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.
טו
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר.
טז
וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.
. ה' צווה על נֹחַ ובניו שיִפְרוּ ויִרְבּוּ, וימשלו בחי ובצומח[^]בְּרֵאשִׁית פרק ט פסוקים א-ב: א
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ.
ב
וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.
. מותר להם אפילו לאכול מהחיות, אך אסור לאכול בָּשָׂר חי עם הַדָּם, ואסור גם לשפוך את דָּם הָאָדָם, כי הָאָדָם נברא בצלם ה'.
אחרי הַמַּבּוּל, נֹחַ חידש את החקלאות ונטע כרם
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ט פסוק כ: כ
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם.
. כשהוא השתכר מהַיַּיִן, חָם ראה את ערוותו וקרא לאֶחָיו. שֵׁם ויָפֶת כיסו את נֹחַ בבגד, ועשו זאת תוך שהם נזהרים שלא יראו גם הם בטעות את ערוות אביהם. כשנֹחַ אח"כ התעורר, הוא הבין מה שקרה, וקילל את חָם בכך שבניו (כְנַעַן) יהיו עבדים לבני אֶחָיו, ואת שֵׁם ויֶפֶת הוא ברך. נֹחַ חי עוד 350 שָׁנָה אחרי הַמַּבּוּל, ומת בגיל 950 שָׁנָה[^]בְּרֵאשִׁית פרק ט פסוקים כ"ח-כ"כ: כח
וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.
כט
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת.
.
פרקים המזכירים את נֹחַ
ציטוטים נבחרים
אילן יוחסין