וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (ח)
|
|
סיכום
תקציר
| המים יורדים ונֹחַ והחיות יוצאים מהתֵּיבָה: ה' זוכר את יושבי התֵּיבָה, ומעביר בעולם רוּחַ הגורמת למָּיִם לרדת. נסגרים שוב מוצאי מי התהום והפתחים שבשמיים, וכעבור 150 הימים שָׁבִים כל המָּיִם למקומם. בראש החודש ה-10 (טֵבֵת או תַּמּוּז, תלוי בשיטת הספירה) המָּיִם יורדים עד מתחת לפסגות הֶהָרִים, והתֵּיבָה יורדת עם המָּיִם ונחה על הָרֵי אֲרָרָט [*]כלומר על אחד ההרים שבאֶרֶץ אֲרָרָט. ראו פרטים נוספים על אֶרֶץ אֲרָרָט בעמוד על אֲרָרָט. . |
| א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. ה וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. |
| אחרי 40 ימי הַמַּבּוּל, נֹחַ שולח את הָעוֹרֵב ואח"כ את הַיּוֹנָה אך שניהם לא מוצאים מקום יבש לעמוד בו וחוזרים לתיבה. |
| ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. ז וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. ח וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ט וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה. |
| כעבור שבוע, הַיּוֹנָה נשלחת שוב וחוזרת עם עלה זַיִת, ונֹחַ מבין שהמָּיִם ירדו. אחרי שבוע נוסף, הַיּוֹנָה נשלחת שוב והפעם היא לא חוזרת. |
| י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. |
| בראש החודש הראשון (נִיסָן או תִּשְׁרֵי, תלוי בשיטת הספירה) של השנה ה-601 (להולדת נֹחַ) התייבשו הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, וב-27 לחודש השני (אִיָּר או מַרְחֶשְׁוָן - שנה ועשרה ימים לאחר פרוץ הַמַּבּוּל - ראו פרק קודם פסוק י"א) הָאָרֶץ עצמה כבר היתה יבשה. נֹחַ פותח את מִכְסֵה הַתֵּיבָה ורואה זאת, וה' מצווה עליו לצאת מהַתֵּיבָה עם שאר יושביה, ולהרבות שוב את הארץ (בבני אָדָם ובחיות). |
| יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ. טו וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר. טז צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. יז כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוצא [הַיְצֵא] אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ. יח וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. יט כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה. |
| נֹחַ זובח לה': נֹחַ בונה מִזְבֵּחַ ומקריב עליו קורבן עוֹלָה (קורבן הנשרף כולו) מהחיות הטהורות שהובאו לתֵּיבָה (ראו פסוק ב' בפרק הקודם). ריח הקורבן מגיע לה' והוא מתרצה ומחליט לא להשמיד שוב את הָאֲדָמָה ואת החיות בגלל רָעַת האָדָם, כיוון שהרוע טָמוּעַ באָדָם מִנְּעֻרָיו. לכן, הוא מחליט שסדרי העולם לא יוּפְרוּ שוב, ושמחזור השנים והימים לא יפסיק עוד. |
| כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. כא וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. כב עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים