עַלַמַּפָּה

יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי גורש ע"י אֶחָיו כיוון שנולד מזונה והוא אוסף סביבו חבורת אנשים ריקים. בְנֵי עַמּוֹן לחמו אז עם בני יִשְׂרָאֵל וזקני הגלעד קראו ליִפְתָּח ולאנשיו להלחם בהם. יִפְתָּח התלונן על יחסם הקודם אליו אבל הסכים בתנאי שהוא יהיה להם לראש, וזקני הגלעד הסכימו לכך פומבית. ראשית, ניהל יִפְתָּח משא ומתן עם בני עַמּוֹן והזכיר להם שעם יִשְׂרָאֵל כבש את ארץ האמורי בצדק ובעזרת אלוהים, כפי שכְּמוֹשׁ אלוהי עַמּוֹן עזר לבני עַמּוֹן בכיבושיהם. כבר 300 שנה שבני יִשְׂרָאֵל יושבים שם בנחלותיהם, וגם בני מוֹאָב לא גירשו אותם משם. למרות כל הדברים הללו של יִפְתָּח, בני עַמּוֹן לא השתכנעו.

יִפְתָּח יצא לכוון עַמּוֹן ונדר נדר שאם ינצח אז הוא יקריב את הראשון שיצא לקראתו מדלת בֵּיתוֹ. הוא יצא לקרב והביס את בני עַמּוֹן, וכשחזר לביתו במִּצְפָּה יצאה בִּתּוֹ היחידה לקראתו בתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת. יִפְתָּח נואש אבל הודיע שלא יוכל לחזור משבועתו. גם בִּתּוֹ קיבלה בהבנה את גורלה ורק ביקשה לבכות את בתוליה בהרים עם חברותיה במשך חודשיים. בתום התקופה קיים יִפְתָּח את נדרו, ומאז בוכות בנות יִשְׂרָאֵל על בת יִפְתָּח 4 ימים בשנה.

בני שבט אֶפְרַיִם תקפו את יִפְתָּח ואיימו אף לשרוף את בֵּיתוֹ כיוון שלא זימן גם אותם לקרב בעַמּוֹן. יִפְתָּח טען שדווקא הזעיק אותם, אך ראה שאינם באים לעזור ולכן יצא לקרב לבדו. פרצה מלחמה בין בני הַגִּלְעָד לבני אֶפְרַיִם ובני הַגִּלְעָד ניצחו בה. הם עיקבו כל מי שביקש לחצות את נהר היַרְדֵּן וזיהו והרגו כל בן אֶפְרַיִם לפי היגוי המילה שִׁבֹּלֶת כסִבֹּלֶת. יִפְתָּח שפט 6 שנים ונקבר בְּעָרֵי גִלְעָד.