עַלַמַּפָּה

מִיכָה מהר אֶפְרָיִם התוודה בפני אימו שהוא זה שלקח ממנה את 1100 הכסף אחרי שהיא קיללה את הגנב לפניו. מִיכָה השיב את הכסף לאמו, והאֵם הודיעה שבעצם היא ייעדה את הכסף לִבְנָהּ כדי שיקים פֶּסֶל וּמַסֵּכָה לה'. האֵם הזמינה אז פֶּסֶל וּמַסֵּכָה ב-200 כסף ומסרה אותם למִיכָה, אשר שם אותם בביתו יחד עם אפוד ותרפים והפקיד את אחד מבניו לכהן שם. נער לֵּוִי שהתיישב בבֵּית לָחֶם ביהודה חיפש מקום מגורים חדש, וכשעבר אצל מִיכָה באֶפְרָיִם, הציע לו מִיכָה לכהן בביתו תמורת שכר, ביגוד ומזון. הנער אמנם עבר לחיות עם משפחת מִיכָה ומִיכָה ראה בכך אות מה'.

מאוחר יותר, כשבני דָּן עזבו את נחלתם במרכז הארץ כדי לעבור ולהתיישב בלַיִשׁ הצפונית, הם עברו בדרכם בבית מִיכָה שבהר אֶפְרָיִם וגזלו ממנו את הפסל ואת תשמישיו ואף צרפו אליהם את הנער הַלֵּוִי שכיהן שם. כשמִיכָה גילה את הגזילה הוא רדף עם שכניו אחרי השיירה, אך הם איימו עליו ועל משפחתו והוא הבין שהם חזקים ממנו ושב לביתו. האתר שבדָּן המשיך לשמש כמקום פולחן כל עוד המשכן היה בְּשִׁלֹה, והנער הלֵּוִי (יהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה) וצאצאיו המשיכו לשרת ככוהנים של בני שבט דָּן עד ימי גלות יִשְׂרָאֵל.