עיר
שִׁלֹה
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן
Tel Shilo (Khirbet Seilun). By Abraham Sobkowski OFM, [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
תל שִׁלֹה מעט מימין למרכז התמונה בחזית התמונה, ולמרגלותיו הדרומיים (שמאלה בתמונה) חורשה ומשמאלה המבנה שהוקם מעל הבזיליקה הביזנטית.
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן
Ancient Shilo. By Hoshvilim, [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons
שרידי מבנה מבוצר מהתקופה הביזנטית בחורבות שִׁלֹה
רמת זיהוי : 1 - זיהוי ודאי
שִׁלֹה במקרא
שִׁלֹה שכנה "מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה"
[^]שׁוֹפְטִים פרק כ"א פסוק י"ט: יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה.
, והיתה מקום משכנו של אֹהֶל מוֹעֵד, ומקום התאספות הָעָם בימי ההתנחלות והשופטים. כך התקהל הָעָם בשִׁלֹה ונשלחו ממנה אֲנָשִׁים לסקור את הארץ לקראת ההתחנלות בה. כשהסוקרים חזרו לשִׁלֹה, הטילו בה גורלות כדי לחלק את אדמות הארץ בין נחלות השבטים
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ח פסוקים א, ח-י: א וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם. ... ח וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת הָאָרֶץ לֵאמֹר לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ וְשׁוּבוּ אֵלַי וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי יְהוָה בְּשִׁלֹה. ט וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה. י וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְהוָה וַיְחַלֶּק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם.
. אח"כ באו גם רָאשֵׁי הַלְוִיִּם לשִׁלֹה לבקש גם להם ערים, ושם מסרו להם השבטים השונים את ערי הַלְוִיִּם מתוך נחלותיהם
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק כ"א פסוקים א-ג: א וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ב וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר יְהוָה צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ. ג וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי יְהוָה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן.
.

הָעָם התכנס בשִׁלֹה גם לקראת יציאה משותפת לקרבות - כך לקראת הקרב מול שבטי עבר הירדן בשל פרשת המזבח שבנו על היַרְדֵּן
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק כ"ב פסוקים י"א-י"ב: יא וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יב וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא.
, ולקראת מסע העונשין נגד יָבֵשׁ גִּלְעָד
[^]שׁוֹפְטִים פרק כ"א פסוקים י-י"ב: י וַיִּשְׁלְחוּ שָׁם הָעֵדָה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי חֶרֶב וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף. יא וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר תַּחֲרִימוּ. יב וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר וַיָּבִיאוּ אוֹתָם אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
. בנות יָבֵשׁ השבויות נמסרו לנישואין עם בני בִנְיָמִן, והפתרון ל-200 הרווקים שנותרו היה שהם יצאו לארוב בכרמים ויחטפו לעצמם נשים מהבנות שיצאו שם במחולות בימי החג שהתקיים בשִׁלֹה מִיָּמִים יָמִימָה
[^]שׁוֹפְטִים פרק כ"א פסוקים י"ט: יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה.
.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל השְׁכִּינוּ כאמור בשִׁלֹה את אֹהֶל מוֹעֵד, וגם את פֶּסֶל מִיכָה
[^]שׁוֹפְטִים פרק י"ח פסוק ל"א: לא וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה.
. בְנֵי יִשְׂרָאֵל היו נוהגים לעלות לשִׁלֹה כדי "לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ" שם לה', ובימות השופטים ניהלו שם עֵלִי הכוהן ובניו את הפולחן ב"הֵיכַל ה'"
[^]שְׁמוּאֵל-א פרק א פסוק ג: ג וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַיהוָה.
. חַנָּה מסרה שם לעֵלִי את בנה שְׁמוּאֵל לשרת אותו בעבודת ה', ולבסוף ה' נגלה לשְׁמוּאֵל הילד כשישן בהיכל ה', והודיע לו על הענשת בית עֵלִי בעקבות חטאי בניו
[^]שְׁמוּאֵל-א פרק ג
.

אחרי שבני הָעָם הובסו בידי הפלישתים, הם החליטו, בעצת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לקחת איתם לקרב הבא את ארון הברית משִׁלֹה, ובני עֵלִי הכוהנים התלוו אליהם לקרב כדי לשמור על הארון. הפלישתים ניצחו שוב, והפילו בקרב 30,000 מבְנֵי יִשְׂרָאֵל כולל את בני עֵלִי, וגם שבו את הארון. כשהשליח רץ משדה הקרב לשִׁלֹה לבשר על האסון לעֵלִי הזקן, עֵלִי נפל אחורה מכסאו, שבר את מפרקתו ומת
[^]שְׁמוּאֵל-א פרק ד
.

כנראה שגם שִׁלֹה עצמה חרבה אחרי הקרב, כיוון שהארון כבר לא הושב אליה גם כשהפלישתים החזירו אותו לבני יִשְׂרָאֵל. שנים רבות אח"כ שלח הנביא יִרְמְיָהוּ את שומעיו ללכת ולראות את הריסות שִׁלֹה, כדי שיווכחו שגם מקום משכנו של ה' אינו חסין מחורבן אם הָעָם יחטוא (כפי שצפוי לקרות גם למקדש ולירושלים)
[^]יִרְמְיָהוּ פרק ז פסוקים י"ב-י"ד: יב כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל. יג וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם יְהוָה וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם. יד וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ.
[^]יִרְמְיָהוּ פרק כ"ו פסוק ו: ו וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת הָעִיר הזאתה [הַזֹּאת] אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
. אזהרה דומה מופיעה גם במזמור ע"ח בתְּהִלִּים
[^]תְּהִלִּים פרק ע"ח פסוקים נ"ט-ס"א: נט שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. ס וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם. סא וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר.
.

נראה אבל שהיישוב בשִׁלֹה התחדש במידה מסויימת גם אחרי המפלה ביד הפלישתים, כיוון שבימי המלוכה נזכר הַנָּבִיא אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אשר ניבא ליָרָבְעָם את פיצול הממלכה ואת עלייתו לשלטון
[^]מְלָכִים-א פרק י"א פסוקים כ"ט-ל: כט וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָ‍ִם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה. ל וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים.
ואח"כ גם את נפילת ביתו
[^]מְלָכִים-א פרק י"ד
. גם בימי יִרְמְיָהוּ אחרי חורבן הבית וירושלים, מסופר ששארית הָעָם שהתה במִּצְפֶּה, וש-80 אנשים משְׁכֶם משִׁלֹה ומשִׁמְרוֹן, באו לשם בעודם נוהגים מנהגי אבלות (על החורבן), ואיתם מנחות ולְבוֹנָה (לקְטֹרֶת) למקדש ההרוס
[^]יִרְמְיָהוּ פרק מ"א פסוקים ד-ה: ד וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע. ה וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית יְהוָה.
.
זיהוי המקום
שִׁלֹה המקראת זוהתה עם ח'רבת סַילוּן ליד עין סַילוּן. מלבד שימור השם בשמו של המעין, הזיהוי מסתייע גם בכך שהתל אמנם נמצא על הדרך הקדומה בין שְׁכֶם (בצפון) לבֵּית-אֵל (בדרום), ומדרום (למעשה מדרום-מזרח) לאתר המשוער של לְבוֹנָה, כפי שמוגדר המקום של שִׁלֹה ב
שׁוֹפְטִים פרק כ"א פסוק י"טשׁוֹפְטִים פרק כ"א פסוק י"ט: יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה.
. האתר גם נמצא במרחק 12 מילים (רומים) משְׁכֶם כפי שמצויין באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה)
[1]הערך על שִׁלֹה\Selo באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס בתרגום לאנגלית, עמ 83
. בתל נמצאו גם ממצאים מתאימים מתקופת המקרא (ראו להלן), ומסורת הזיהוי של האתר עם שִׁלֹה התקיימה גם בתקופה הביזנטית, אז נבנו באתר מספר כנסיות ובהן פסיפסים המזכירים את שם העיר שִׁלֹה.

תל שִׁלֹה כבר היתה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה, ובתקופת הברונזה\הכנענית התיכונה (מאה 19 לפנה"ס לערך) העיר היתה מוקפת חומה עבה (כ-5 מטר) ואח"כ בחומה דקה יותר
[2]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ז, עמוד 626
. לא ברור אם יישוב זה חרב, אך בכל מקרה לאחר הפסקה ממושכת (תקופת הברזל) נוסד על התל היישוב הישראלי
[3]ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 155
. על פי הסיפור המקראי האתר שימש כמעין בִּירָה ומרכז פולחן לאומי, והממצאים בתל אמנם מעידים על שיגשוג בתקופה זו, עד לחורבן בשריפה, כנראה אחרי המפלה בקרב מול הפלישתים (מאה 11 לפנה"ס).

יישוב מוגבל יותר בכל זאת חזר להתקיים על התל גם בימי המלוכה (אולי עירו של אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי) אך גם הוא חרב בתקופת מסע הכיבוש של סרגון ה-2 מלך אשור (721 לפנה"ס - מסע הנזכר גם במקרא
[^]יְשַׁעְיָהוּ פרק כ פסוק א: א בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה בִּשְׁלֹח אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ.
). היישוב חזר אח"כ שוב לתל, כפי שמעיד גם האיזכור של יִרְמְיָהוּ את תושבי שִׁלֹה של אחרי חורבן בית ראשון. היישוב שיגשג שוב בימי בית שני ובתקופה הרומית\ביזנטית, אז נבנו כאמור במקום מספר כנסיות בעלות פסיפסים, מהמאות ה-6-4 לספירה.
פרקים המזכירים את שִׁלֹה
ציטוטים נבחרים

ניתן לקרוא עוד על שִׁלֹה באתר של ויקיפדיה.