בֵּית לָחֶם

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Joseph and Mary. Bethlehem 1898, by Unknown photographer, [Public domain], via Wikimedia Commons

צילום של בֵית לָחֶם משנת 1898

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Tomb of Rachel, Jerusalem, Holy Land [Public domain], This image is available from the United States Library of Congress's Prints and Photographs division under the digital ID ppmsca.02713. via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

צילום של קבר רָחֵל - 1890-1900

רמת זיהוי : 1 - זיהוי ודאי

כנויים נוספים : אֶפְרָתָה

בֵּית לָחֶם במקרא

בֵּית לָחֶם היתה עיר בנחלת שבט יְהוּדָה, ופעמים רבות היא מכונה "בֵּית לָחֶם יְהוּדָה" כדי להבדילה מבֵית לָחֶם שבזְבֻלוּן. בֵּית לָחֶם גם נקראה "אֶפְרָתָה", על שם הסבתא-רבה של "בֵּית לָחֶם" משבט יְהוּדָה.

כשיַעֲקֹב ומשפחתו הלכו בדרך מבֵּית-אֵל דרומה לכוון לכוון אֶפְרָתָה, כשעוד היתה "כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה", רָחֵל כרעה ללדת. היא ילדה בקושי את בִנְיָמִין ואח"כ מתה. יַעֲקֹב קבר אותה בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, והקים מצבה על הקבר. שנים אח"כ, כשיַעֲקֹב שכב על ערש דווי במצרים, הוא נזכר במות אישתו האהובה ובקבורתה בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת. קבר רחל נזכר שוב בסיפור משיחת שָׁאוּל למלוכה, ושם מובהר שהקבר נמצא בִּגְבוּל נחלת בִנְיָמִן, ולא באזור בֵּית לָחֶם שביְהוּדָה.

נזכרות במקרא מספר דמויות מימות השׁוֹפְטִים שמוצאן מבֵית לָחֶם, כמו הנַעַר הלֵוִי שעזב את עירו כדי ועבר לכהן בבית מִיכָה שבאֶפְרָיִם, והפִילֶגֶשׁ של האִישׁ הלֵוִי תושב אֶפְרַיִם, שנרצחה בגִּבְעָה. הלֵוִי והפִילֶגֶשׁ חזרו מבית אביה שבבֵית לָחֶם לכוון ביתו באֶפְרַיִם, באזור שהיה תחת שליטה נוכרית, ולכן העדיפו ללון בגִּבְעָה, שם נרצחה כאמור הפִילֶגֶשׁ. משפחתו של אֱ‍לִימֶלֶךְ, בעלה של נָעֳמִי היתה מבֵית לָחֶם. זו היתה גם משפחתו של בֹּעַז שאח"כ נישא לרוּת. בֹּעַז ורוּת המשיכו לגור בבֵית לָחֶם, ושם גרו גם בנם עוֹבֵד, ובנו יִשַׁי אֲבִי דָוִד.

שְׁמוּאֵל בא לבֵית לָחֶם לבחור בחשאי מלך מבין 8 הבנים של יִשַׁי ולבסוף משח שם את דָוִד למלוכה. דָוִד המשיך לרעות את צֹאן אָבִיו בשדות בֵּית לָחֶם, וזנח את הצֹאן כדי להלחם בגָּלְיָת הפלישתי בְּעֵמֶק הָאֵלָה שממערב. כשדָוִד וצבאו המתהווה התחבאו משָׁאוּל בעֲדֻלָּם, דָוִד חשק במי הבאר שבבֵית לָחֶם שביד פְּלִשְׁתִּים. שלושה גיבורים מצבאו הצליחו להביא לו את המים מבֵית לָחֶם תוך חרוף נפשם, ודָוִד לבסוף נסך את המים על מזבח ה'. גם יוֹאָב, מפקד צבא דָוִד, בא מבֵית לָחֶם, וכשעֲשָׂהאֵל אחי יוֹאָב נהרג ע"י אַבְנֵר, מפקד צבא שָׁאוּל, הוא נקבר בְּקֶבֶר אָבִיו בבֵּית לָחֶם.

בֵּית לָחֶם נזכרת שוב ברשימת הערים שביצר המלך רְחַבְעָם, ושוב ברשימת הישובים שחזרו אליהם שָׁבֵי צִיּוֹן בימי עֶזְרָא ונְחֶמְיָה.

זיהוי המקום

בֵּית לָחֶם נמצאת על דרך האורך הראשית שעברה בהרי אפרים ויהודה לאורך קו פרשת המים, כ-9 ק"מ דרומית מיְרוּשָׁלַיִם. בעיר לא נערכו עדיין חפירות ארכיאולוגיות לחקר המקום בימי המקרא, אך באזור קבורה נרחב סמוך נמצאו קברים בני כ-4000 שנה. בֵּית לָחֶם נזכרת לראשונה במכתבי אֶל-עַמַארְנָה (אוסף גדול של "מכתבים" מהמאה ה-14 לפנה"ס שנכתבו למלכי מצרים בעיקר ממנהיגים באזור כנען וסוריה). במכתבים של עבדיחבה מלך או מושל ירושלים לפַּרְעֹה אמנחותפ הרביעי, הוא מרבה להתלונן על התקפות של ה"חַ'בִּרוּ" על אזור שלטונו, ומבקש עזרה צבאית מצרית. באחד המכתבים הוא מדווח שהחַ'בִּרוּ כבשו את בֵּית לָחֶם, עיר הקרובה לירושלים ושהיתה פעם שייכת לפַּרְעֹה, ומבקש שפַּרְעֹה ישלח קַשָּׁתִים כדי להחזיר את השטחים הכבושים לממלכה.

על פי המסופר במקרא, בימי השופטים היה האזור בין בֵּית לָחֶם לבנימין תחת שליטה נוכרית, ובראשית ימי דָּוִד עדיין נלחמו שָׁאוּל והפְּלִשְׁתִּים על השליטה באזור. הפְּלִשְׁתִּים החזיקו מוצב בבֵּית לָחֶם, והתפרסו עד עמק רְפָאִים. בסופו של דבר כבש דָּוִד את האזור וקבע את יְהוּדָה כמחוז הבירה יְרוּשָׁלַיִם, והמלך רְחַבְעָם נכדו בִּצֵּר את בֵּית לָחֶם, אולי כחלק משרשרת ביצורים ששמרה על העיר מדרום. בחפירות בעיר דוד שביְרוּשָׁלַיִם, נמצאה ב-2012 בּוּלָה (חותמת טין קטנה) המתוארכת לתקופת המלוכה (מאה ה-8 או ה-7 לפנה"ס), ועליה נזכרת העיר בֵּית לָחֶם.

פרקים המזכירים את בֵּית לָחֶם

ספר	פרק
בְּרֵאשִׁית	ל”ה	יַעֲקֹב חוזר לזבוח לה' בבֵית אֵל. דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה מתה ונקברת שם. רָחֵל מתה בעת לידת בִנְיָמִן, ונקברת בדרך אֶפְרָתָה\בֵּית לָחֶם. יִצְחָק מת בחֶבְרוֹן ונקבר שם ע"י יַעֲקֹב ועֵשָׂו. רְאוּבֵן, שוכב עם בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו.
בְּרֵאשִׁית	מ”ח	יַעֲקֹב חולה ויוֹסֵף בא אליו עם בָּנָיו אֶפְרָיִם וּמְנַשֶּׁה כדי שיברך אותם. יַעֲקֹב מברך את בני יוֹסֵף שיִהְיוּ לשבטים כמו בָּנָיו שלו. יַעֲקֹב מתעקש לשים את ימינו על ראש אֶפְרַיִם הצעיר כי הוא יגדל יותר מאחיו הבכור מְנַשֶּׁה.
שׁוֹפְטִים	י”ז	מִיכָה מקים בביתו בית לה' עם פֶּסֶל, מַסֵּכָה, אֵפוֹד וּתְרָפִים ושוכר את שירותיו של נער לוי להיות כהן שם.
שׁוֹפְטִים	י”ט	איש לֵוִי עוצר עם פילגשו בעיר גִּבְעָה ושם היא נאנסת ונרצחת. הוא שולח את חלקי גופתה לרחבי הארץ ומעורר זעם בעם.
שְׁמוּאֵל-א	ט”ז	שְׁמוּאֵל בא לבֵית לָחֶם לבחור מלך מבני יִשַׁי. כולם לא נבחרים ולבסוף דָוִד הצעיר בא מהצאן ונמשח למלוכה. רוח רעה נופלת על שָׁאוּל מדי פעם והוא מזמן את דָוִד להשאר עימו ולנגן לו בכינור כדי להרגיעו.
שְׁמוּאֵל-א	י”ז	גָּלְיָת הפלישתי מחרף את יִשְׂרָאֵל ואלוהיו ומציע להלחם אחד מול אחד עם נציג נבחר מיִשְׂרָאֵל. כולם, כולל שָׁאוּל, פוחדים ממנו חוץ מדָוִד אשר בטוח בעזרת ה', מפיל את גָּלְיָת בקלע ובאבן שאסף מהנחל וכורת את ראשו.
שְׁמוּאֵל-א	כ	דָוִד נעדר מסעודת חג ראש החודש אצל שָׁאוּל וזה זועם עליו ועל יְהוֹנָתָן בנו שעוזר לו. יְהוֹנָתָן יוצא למחבואו של דָוִד ומאותת לו שעליו לברוח (באמצעות הדברים שהוא אומר לנערו לגבי איסוף החיצים שלו). הם נפרדים בבכי, נשיקות, ושבועת אמונים ביניהם ובין צאצאיהם.
שְׁמוּאֵל-ב	ב	דָוִד נמשח שוב למלך בחֶבְרון. הצבאות של אַבְנֵר מְפַקֵּד אִישׁ-בֹּשֶׁת ושל יוֹאָב מְפַקֵּד דָוִד נפגשים בשני צידי הבריכה שבגִּבְעוֹן, הנערים "משחקים" לפניהם, ומתפתח קרב בו צבא אַבְנֵר מובס אך אַבְנֵר הורג את עֲשָׂהאֵל אחי יוֹאָב.
שְׁמוּאֵל-ב	כ”א	דָוִד מוסר לגִּבְעֹנִים את 7 צאצאי שָׁאוּל כדי לכפר על חטאי שָׁאוּל כלפיהם, והם הורגים ומוקיעים אותם ללא קבורה. רִצְפָּה, אם שניים מהמּוּקָעִים, שומרת על הגופות זמן רב עד שדָוִד קובר אותם. עלילות המלחמה של דָוִד וגיבוריו ב-4 ילדי הָרָפָה הפלישתים.
שְׁמוּאֵל-ב	כ”ג	דָוִד מוסיף ואומר דברים שה' שם בפיו על התוצאות הטובות של שלטון צדק כמו זה שה' הפקיד בידי המלכים מבית דָוִד, לעומת גורלם המר של שליטים בני בְלִיַּעַל. רשימת הגיבורים של דָוִד, וכמה מסיפורי גבורתם.
יִרְמְיָהוּ	מ”א	יִשְׁמָעֵאל ו10 אנשים סועדים אצל גְּדַלְיָהוּ במִּצְפֶּה, ושם רוצחים אותו, ואת האנשים שאיתו, כולל חיילים בבלים ששהו שם. הוא גם רוצח קבוצת אנשים שבאה לגְּדַלְיָהוּ עם מנחות ומשליך את הגופות לבור קדום. יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ משיג אותו בגִבְעוֹן, ויִשְׁמָעֵאל בורח עם 8 מקורבים לעַמּוֹן. יוֹחָנָן אוסף איתו את שארית העַם והם בורחים לכוון מצרים מפחד נקמת בבל על מעשי יִשְׁמָעֵאל.
מִיכָה	ה	מבֵּית לֶחֶם יצא מלך על ישראל שירעה את העם בכוח ובשם ה'. נבואת שָׁלוֹם: גם אם אַשּׁוּר פולש לארץ וכובש את ארמונותיה, הוא יוכה ע"י בעלי ברית מהגויים. העם יהיה לגויים לעזרה כמו טל על דשא, ולנזק כמו אריה טורף. ביום הזעם, ה' יכה את צבא העם ויסיר ממנו את פולחן האלילים.
תְּהִלִּים	קל”ב	המשורר מזכיר לה' את שבועת דָוִד שלא לישון בביתו עד שימצא מקום משכן לה'. הוא קורא לה' לקום ולבוא עם הארון לירושלים, בלווי הכֹּהֲנִים ושירת המשוררים. לכן המשורר מבקש גם מה' לקיים את שבועתו לדָוִד ולשים את צאצאיו על כסא מלכותו. ה' בחר לשהות בְּצִיּוֹן, וברך אותה בְּשֹׂבַע רב, וכמקום מלכותו של דָוִד.
רוּת	א	אֱ‍לִימֶלֶךְ, אישתו נָעֳמִי, ושני בניהם עוזבים בימי הרעב את בֵּית לֶחֶם לממלכת מוֹאָב. האב והבנים מתים ונותרות נָעֳמִי וכלותיה עָרְפָּה ורוּת. בתום הרעב, בימי קציר השְּׂעֹרִים, נָעֳמִי חוזרת לבֵּית לֶחֶם עם רוּת המתעקשת להשאר לצידה.
רוּת	ב	רוּת הולכת ללקט שִּׁבֳּלִים אחר הקוצרים בשדה בֹּעַז, קרוב של נָעֳמִי והוא מזמין אותה ללקט אצלו, לשתות מהמים ששואבים נעריו, ולסעוד אצלו. רוּת מלקטת אצלו עד סוף עונת קציר השְּׂעֹרִים והחִטִּים.
רוּת	ג	בעצת נָעֳמִי, רוּת מתייפה ובאה לבֹּעַז בעודו ישן בגורן לאחר העבודה ושוכבת למרגלותיו. הוא מתעורר ונבהל אבל שולח אותה עם שְּׂעֹרִים רבים ומבטיח לגאול אותה אם לא ימצא גואל קרוב יותר.
רוּת	ד	בֹּעַז מזמן עדים ואת הגואל הקרוב של נָעֳמִי לשער העיר ושם משכנע אותו שבֹּעַז הוא שיגאל את שדה אֱ‍לִימֶלֶךְ ומשפחתו. הוא נושא את רוּת ונולד להם בן - עוֹבֵד (אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד) שנָעֳמִי אֹמֶנֶת.
עֶזְרָא	ב	רשימת העולים לארץ: מנהיגיהם (בראשם זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ), רשימת בני הָעָם לפי בתי אב ומקומות ישובם המקוריים, הכוהנים, הלויים, סגל המקדש (מְשֹׁרְרִים, שֹּׁעֲרִים, נתינים ובני עבדי שְׁלֹמֹה), וחסרי היחוס - סה"כ כ-50,000 איש כולל העבדים. השבים נותנים תרומות לאוצר המקדש ומתיישבים בערי מוצאם.
נְחֶמְיָה	ז	החומה מוכנה ונְחֶמְיָה מְמַנֶּה שומרים על השערים הסגורים בלילה, ומשמרות אזרחים באזור החומה שמול בתיהם. הישוב בעיר עדין דליל ונְחֶמְיָה מוצא את רשימת "בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה" מימי הצהרת כּוֹרֶשׁ.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	ב	רשימת בני יַעֲקֹב פותחת בפרק זה עם צאצאי יְהוּדָה. אלה כוללים את רשימת נשותיו ובניו, השושלת (מרָם, נינו של יְהוּדָה) המובילה לדָוִד ומשפחתו, משפחת כָּלֵב העֲנֵפָה, ותושבי הישובים הרבים באזור יְהוּדָה שבאו מהם, ולסיום מִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	י”א	מנהיגי כל שבטי ישראל באים לחֶבְרוֹן להכיר בדָוִד כמלך. הוא כובש את ירוּשָׁלַ‍ִם מהיבוסים ומקים בה את עיר דָוִד במצודה, ושָׂם את יוֹאָב כמפקד הצבא. רשימת הגיבורים של דָוִד, וכמה מסיפורי גבורתם.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	י”א	רְחַבְעָם יוצא להלחם ביָרָבְעָם אבל שְׁמַעְיָה הנביא משכנע אותו להמנע ממלחמת אחים. רְחַבְעָם בונה ערים מבוצרות רבות ואוגר בהם אספקה לעת מצור. יָרָבְעָם שָׂם כוהנים לעבודה זרה ומזניח את הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, שעוזבים ובאים ליהודה ולירושלים. לרְחַבְעָם נשים, פלגשים, וצאצאים רבים, והוא בוחר באֲבִיָּה (בנו מאישתו האהובה מַעֲכָה) להיות יורש העצר.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

פרק	פסוק
בְּרֵאשִׁית-ל"ה	י"ט	וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם.
שׁוֹפְטִים-י"ז	ז-ח	וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה וְהוּא לֵוִי וְהוּא גָר שָׁם. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא וַיָּבֹא הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ.
שׁוֹפְטִים-י"ט	א	וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה.
שְׁמוּאֵל-א-י"ז	י"ב	וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים.
שְׁמוּאֵל-א-כ	ו	אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה.
שְׁמוּאֵל-ב-ב	ל"ב	וַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו אֲשֶׁר בֵּית לָחֶם וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן.
שְׁמוּאֵל-ב-כ"ג	ט"ו-ט"ז	וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר. וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה.
תְּהִלִּים-קל"ב	ו	הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר.
רוּת-א	א-ב	וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו. וְשֵׁם הָאִישׁ אֱ‍לִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם.
עֶזְרָא-ב	כ"א	בְּנֵי בֵית לָחֶם מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
נְחֶמְיָה-ז	כ"ו	אַנְשֵׁי בֵית לֶחֶם וּנְטֹפָה מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א-ב	נ-נ"א	אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה שׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים. שַׂלְמָא אֲבִי בֵית לָחֶם חָרֵף אֲבִי בֵית גָּדֵר.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב-י"א	ה-ו	וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלָ‍ִם וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר בִּיהוּדָה. וַיִּבֶן אֶת בֵּית לֶחֶם וְאֶת עֵיטָם וְאֶת תְּקוֹעַ.

ניתן לקרוא עוד על בֵּית לָחֶם באתר של ויקיפדיה.