עַלַמַּפָּה

כְסָלוֹן נזכרת ברשימת הערים שבגבול הצפוני של נחלת נחלת יְהוּדָה (עם נחלת בִנְיָמִן שמצפון לה) כשהגבול מתואר ממזרח (בשפך הירדן לים המלח) למערב. כְסָלוֹן נזכרת בין קִרְיַת יְעָרִים\בַּעֲלָה שממזרח לה לבין בֵּית-שֶׁמֶשׁ ממערב (ראו במפה).

באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) מתוארת כְסָלוֹן ככפר גדול מאוד של בנימין שהתקיים עוד בימיו בגבול ירושלים. לפי התיאור המקראי, כְסָלוֹן שכנה כאמור בנחלת יְהוּדָה, והיא אינה נזכרת ברשימת הערים המקבילה של ערי הגבול הדרומי של נחלת בנימין. בכל אופן, כְסָלוֹן שכנה כאמור בין קִרְיַת יְעָרִים לבֵּית-שֶׁמֶשׁ, והיא מזוהה בד"כ עם הכפר הערבי כִּסְלָא ששכן עד 1948 באזור זה, וששימר כמשוער את שמה של העיר המקראית. בחורבות הנמצאות על ראש התל נמצאו חרסים החל מתקופת הברזל השנייה (הישראלית) ושרידי חומות הקפיות וגתות.

על פי תיאור הגבול ביְהוֹשֻׁעַ, הגבול עבר למעשה ב"כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן", ולכן יש המזהים את ההר המיוער שבו נישאת הגבעה של תל כסלון עם הַר יְעָרִים. הגבעה התלולה של התל הינה בעלת צורה מוארכת ממערב למזרח, ולמרגלתיה זורמים מערבה הנחלים כְסָלוֹן (בצפון) ורזיאל (בדרום). מספר מעיינות דלים נובעים בסביבת התל, כמו עין כְסָלוֹן שמדרום למורדות התלולים של הגבעה בבקעת נחל רזיאל, ועין כִּסְלָא, היבש כיום, שנבע מעט ממערב לחורבות באתר נוח יותר לגישה מהעיר, ותושבי העיר בעבר נאלצו כמשוער להסתמך גם על בורות חצובים.