בֵּית-שֶׁמֶשׁ

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Tel Bet Shemesh. By AVRAHAM GRAICER, [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons

תל בֵּית-שֶׁמֶשׁ

רמת זיהוי : 1 - זיהוי ודאי

כנויים נוספים : עִיר שָׁמֶשׁ

בֵּית-שֶׁמֶשׁ במקרא

בֵּית-שֶׁמֶשׁ נזכרת בין ערי הגבול (הדרום מזרחי) של נחלת שבט דָן (שם היא מכונה "עִיר שָׁמֶשׁ") וגם ברשימת ערי הגבול (הצפוני) של נחלת שבט יְהוּדָה. הָאֱמֹרִים שישבו "בְּהַר חֶרֶס" דחקו את בני דָן לאזור ההר עד שלבסוף בני דָן נדדו לנחלתם שבצפון. "חֶרֶס" היא "שמש", ויש המזהים את הַר חֶרֶס עם הגבול ההררי שבין נחלות דָן ויְהוּדָה באזור בֵּית-שֶׁמֶשׁ, אך יש המתנגדים לזיהוי זה. בכל אופן בֵּית-שֶׁמֶשׁ נזכרת שוב ברשימת ערי הלוויים שמסרו בְּנֵי יְהוּדָה ל"מִּשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי מִבְּנֵי לֵוִי".

הפלישתים שבו את ארון הברית בזמן נצחונם בקרב אֶבֶן הָעֵזֶר, אך הוכו אח"כ בגללו במכות שונות וביקשו להשיבו לבני ישראל. הם שמו את הארון בעגלה שנרתמה לזוג פרות מניקות שעגליהן הושארו מאחור, כדי לראות אם יקרה נס והפרות ילכו לבֵּית שֶׁמֶשׁ. הפרות אמנם צעדו הישר לבֵּית שֶׁמֶשׁ בעודן גועות, וקוצרי החִטִּים שראו את העגלה מתקרבת הביאו אותה לשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי, שם הם ביקעו אותה, הקריבו את הפרות והניחו את הארון יחד עם המנחות שנשלחו איתו על אבן גדולה. אנשי בֵּית שֶׁמֶשׁ הביטו אל תוך הארון וה' הכה בהם, והם שלחו לכן את הארון הלאה לקִרְיַת יְעָרִים.

בֵּית-שֶׁמֶשׁ נכללה בנציבות השנייה מתוך 12 הנציבויות של שְׁלֹמֹה שסיפקו את צורכי המלך כל אחת בחודש אחר. הנציבות כללה גם בין השאר את שַׁעֲלַבִּים ואת אַיָּלוֹן (או אֵילוֹן) הנזכרות יחד עם בֵּית-שֶׁמֶשׁ גם ברוב שאר האיזכורים שלה במקרא.

אֲמַצְיָה מלך יְהוּדָה עלה להלחם ביִשְׂרָאֵל, אך הובס בידי יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל ונלקח בשבי בקרב שנערך בבֵּית-שֶׁמֶשׁ. יוֹאָשׁ המנצח פרץ אח"כ את חומת יְרוּשָׁלַיִם, בזז את אוצרות המקדש, לקח בני ערובה ושב לשִׁמְרוֹן. בֵּית-שֶׁמֶשׁ נזכרת עוד פעם אחת כשבימי אָחָז מלך יְהוּדָה (החוטא) ה' מסר את יהוּדָה בידי אויביה והפְלִשְׁתִּים לכדו 6 ערים בשְּׁפֵלָה וְבנֶּגֶב, וביניהן את בֵּית שֶׁמֶשׁ.

זיהוי המקום

באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית) בֵּית-שֶׁמֶשׁ מתוארת כעיר (לשעבר) של כוהנים בנחלת בנימין שעדיין היו מראים את מקומה כ-10 מילים ממזרח לבית-גוברין לכוון אמאוס. בֵּית-שֶׁמֶשׁ מזוהה כיום עם תל-רֻמֵילֶה הנמצא באזור זה, ואשר למרגלותיו נובע מעיין עֵין-שַׁמְס, ושבסמוך לו שכן בעבר כפר ערבי באותו השם אשר שימר כמשוער את שמה של העיר המקראית.

הישוב שעל תל-רֻמֵילֶה נוסד בתקופת הברונזה הקדומה (2200 לפנה"ס), ובתקופת הברונזה התיכונה (תקופת החיקסוס) הישוב כבר היה מבוצר בחומה עם מגדלים שהקיפה שטח של כ-32 דונאם, ובה שער מפואר בצד דרום. עיר זו חרבה במאה ה-16 לפנה"ס (כנראה בעקבות מלחמות המצרים בבני החיקסוס ששלטו גם במצרים עד אז), ונראה שהעיר שנבנתה מחדש הושפעה כעת מתרבות מצרים, ושגשגה עוד יותר עם בנייה משופרת, בורות מים, אסמים, תעשיית ברונזה וברזל, ועדויות למסחר בין-לאומי עם קפריסין ועם איי יוון.

עיר זו חרבה בראשית תקופת הברזל (1200 לפנה"ס) בידי הפלישתים או בידי בני ישראל שהתנחלו אז בארץ. בכל אופן החרסים שנמצאו מתקופה זו מצביעים לפחות על השפעה של התרבות הפלישתית, אך נראה שכמות החרסים הפלישתים היא קטנה, וחסרים באתר שאר הסממנים של ישוב פלישתי, כך שמשוער שבֵּית-שֶׁמֶשׁ היה באותה תקופה עיר כנענית באיזור הגבול עם תחום השלטון הפלישתי במערב השְּׁפֵלָה.

בימי דָוִד הדפו בני ישראל את הפלישתים מהאזור ובֵּית-שֶׁמֶשׁ היתה לעיר חשובה בממלכת יְהוּדָה. חומת העיר חוזקה, והתפתחה בה תעשיית השמן והיין, ונמצא גם אסם תבואה גדול (מאה 10 לפנה"ס) המתאים אולי לאזכור של בֵּית-שֶׁמֶשׁ כאחת מהערים האחראיות על כלכלת המלך שְׁלֹמֹה (ראו למעלה). העיר נהרסה אולי בימי מסע הכיבוש של פַּרְעֹה שִׁישַׁק (925 לפנה"ס). על פי המסופר במקרא, הפלישתים כבשו את בֵּית-שֶׁמֶשׁ בימי אָחָז מלך יְהוּדָה (ראו למעלה), אך נראה שהעיר חזרה מאוחר יותר לממלכת יְהוּדָה.

בֵּית-שֶׁמֶשׁ חרבה שוב כנראה בימי מסע הכיבוש של סנחריב מלך אַשּׁוּר ביְהוּדָה (701 לפנה"ס), אך התאוששה במהירה ואף ידעה שוב תקופת שגשוג. העיר נחרבה סופית בימי הכיבוש הבבלי (586 לפנה"ס) ולא נבנתה שוב, למרות שנמצאו עדויות להתיישבות קטנה במקום גם בתקופות מאוחרות יותר. בתקופת התלמוד נזכרת בֵּית-שֶׁמֶשׁ כעיירה קטנה מאוד ובתקופה הביזנטית (במאה ה-5) נבנה על התל מנזר גדול.

פרקים המזכירים את בֵּית-שֶׁמֶשׁ

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
יְהוֹשֻׁעַ-ט"ו	א-י	וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם... וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה.
יְהוֹשֻׁעַ-י"ט	מ-מ"א	לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ.
יְהוֹשֻׁעַ-כ"א	י-ט"ז	וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן מִמִּשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי מִבְּנֵי לֵוִי כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל רִיאשֹׁנָה. ... וְאֶת עַיִן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת יֻטָּה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים תֵּשַׁע מֵאֵת שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה.
שׁוֹפְטִים-א	ל"ד-ל"ה	וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק. וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס.
שְׁמוּאֵל-א-ו	י"ב-י"ג	וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ. וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת.
מְלָכִים-א-ד	ז-ט	וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל הָאֶחָד לְכַלְכֵּל. ... בֶּן דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן בֵּית חָנָן.
מְלָכִים-ב-י"ד	י"א-י"ג	וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה. וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו. וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיָּבֹא יְרוּשָׁלַ‍ִם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלַ‍ִם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב-כ"ח	י"ח	וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

ניתן לקרוא עוד על בֵּית-שֶׁמֶשׁ באתרים של ויקיפדיה ועמוד ענן.

ספר	פרק
יְהוֹשֻׁעַ	ט”ו	גבולות וערי נחלת יְהוּדָה. כיבושי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה בחֶבְרוֹן ואחיו הקטן עָתְנִיאֵל בדְּבִר. עָתְנִיאֵל מקבל בתמורה את עַכְסָה בת כָּלֵב לאישה והיא מבקשת מאָבִיהָ את אזור המעיינות שם.
יְהוֹשֻׁעַ	י”ט	נחלות שִׁמְעוֹן, זְבֻלוּן, יִשָּׂשכָר, אָשֵׁר, נַפְתָּלִי, ודָּן. יהוֹשֻׁעַ בונה את תִּמְנַת-סֶרַח בהר אֶפְרָיִם ויושב בה.
יְהוֹשֻׁעַ	כ”א	בני לֵוִי מקבלים מהשבטים 48 ערים ומגרשים סביבם, כ-4 ערים מכל שבט. הבטחת ה' ליִשְׂרָאֵל מתקיימת והם נחים מכל אויביהם מסביב.
שְׁמוּאֵל-א	ו	הפְּלִשְׁתִּים מחזירים את האֲרוֹן עם מנחות זהב על פָּרוֹת הצועדות בדרך נס הַיְשֵׁר לבֵּית שֶׁמֶשׁ, שם מקבלים אותו הקוצרים. אנשי בֵּית שֶׁמֶשׁ מביטים בתוך הארון וה' מכה בהם והם שולחים אותו לקִרְיַת יְעָרִים.
מְלָכִים-א	ד	ממשלת שְׁלֹמֹה ורשימת 12 הנציבויות של ממלכתו.
מְלָכִים-ב	י”ד	בממלכת יְהוּדָה, אֲמַצְיָה עולה למלוכה ונוקם ברוצחי אביו יְהוֹאָשׁ. הוא מצליח נגד אֱדוֹם אך מובס וְנִשְׁבָּה בידי יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל שבוזז את יְרוּשָׁלַיִם (ומַמְשִׁיל את מָשָׁל החוֹחַ ואֶרֶז הַלְּבָנוֹן). אֲמַצְיָהוּ נרצח במהלך קֶשֶׁר כנגדו, ובנו עֻזִּיָּהוּ מולך אחריו. בממלכת יִשְׂרָאֵל, יָרָבְעָם ה-2 מולך אחרי אביו יוֹאָשׁ במשך 41 שנה, ואחריו מולך בנו זְכַרְיָה.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	ו	המשך רשימות בני לֵוִי מהפרק הקודם, כולל משפחת שְׁמוּאֵל שלפי פרק זה באה משבט לֵוִי. הרשימות כוללות את שושלות המשוררים שדָוִד מינה על הנגינה והשירה במִשְׁכַּן, כולל את שושלות המשוררים הֵימָן, אָסָף, ואֵיתָן. הפרק כולל גם את רשימת ערי הלְוִיִּם אשר עלו להם בגורל מתוך נחלות שאר השבטים.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	כ”ה	מלכות אֲמַצְיָהוּ: אֲמַצְיָהוּ מולך ביְהוּדָה ונוקם ברוצחי אביו יוֹאָשׁ. הוא שוכר גדוד חיילים מיִשְׂרָאֵל אבל משתכנע לשחרר אותם בעצת איש ה'. הגדוד פושט ביְהוּדָה ובוזז בה ערים. אֲמַצְיָהוּ מצליח בקרב נגד אֱדוֹם אך חוטא בפולחן לאלילי אֱדוֹם בניגוד לעצת נביא. הוא מובס ונשבה בידי יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל (משל החוֹחַ ואֶרֶז הַלְּבָנוֹן) שבוזז את יְרוּשָׁלַיִם. אֲמַצְיָהוּ נרצח בקשר בלָכִיש ונקבר בעִיר דָּוִד ^[*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-ב פרק י"ד .
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	כ”ח	מלכות אָחָז: אָחָז מולך מגיל 20 במשך 16 שנה בהן הוא חוטא לה', עובד אלילים זרים, ומשבית את הפולחן במקדש. הוא ממשיך בכך גם כשה' מעניש אותו בפלישות של אויבי יהודה, כולל האֲדוֹמִים, הפְלִשְׁתִּים, אֲרָם, ויִשְׂרָאֵל (ששובה שבויים רבים ואז משחררת אותם בעידודו של עֹדֵד הנביא). אָחָז קורא לעזרת מֶלֶךְ אַשּׁוּר, אבל אז נאלץ לחלק לו מאוצרות המקדש. הוא מת ונקבר, אך לא בקברי המְלָכִים, ובנו חִזְקִיָּהוּ מולך אחריו ^[*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-ב פרק ט"ז .