עַלַמַּפָּה

קִרְיַת יְעָרִים היתה עיר בגבול שבין יְהוּדָה (מדרום) לבִנְיָמִן (מצפון). בעבר העיר הכנענית נקראה בַּעֲלָה או קִרְיַת בַּעַל ולעתים המשיכו להשתמש בשם הנגזר משם קדום זה - כמו "בַּעֲלֵי יְהוּדָה", אך שמה של העיר היהודאית היה בד"כ קִרְיַת יְעָרִים, או שם דומה כמו "קִרְיַת עָרִים" או "שְׂדֵי יָעַר", כנראה בשל האזור המיוער שבו שכנה העיר (אזור הַר שֵׂעִיר וְהַר יְעָרִים).

קִרְיַת יְעָרִים נזכרת ממערב למַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ בתיאור הגבול הצפוני של נחלת יְהוּדָה ושוב בתיאור הגבול הדרומי של נחלת בִנְיָמִן. נראה שהעיר עצמה נחשבה בנחלת יְהוּדָה, בעוד שהגבעה שמצפונה ("גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים" או סתם ה"גִּבְעָה") נחשבה על נחלת בִנְיָמִן .

כששמעו הַחִוִּים שישבו בגִּבְעוֹן ובסביבתה על כיבושי יְהוֹשֻׁעַ הם הצליחו לכרות ברית עם הָעָם בדרכי עורמה כשהתחזו לעם מרוחק. לאחר כריתת הברית הסתבר שהם חיים בקרב הערים שבני ישראל באו להתנחל בהם - בגִּבְעוֹן בכְּפִירָה בבְאֵרוֹת וְבקִרְיַת יְעָרִים, אך הברית בכל אופן קויימה והַחִוִּים שישבו בערים אלה המשיכו לחיות בהן בקרב בני ישראל.

כשחולקו הנחלות לשבטים השונים נכללו כאמור רוב שטחי קִרְיַת יְעָרִים בנחלת יְהוּדָה. שׁוֹבָל בן כָלֵב היה לאבי המשפחות מיְהוּדָה שהתנחלו בעיר, וממשפחות אלה ("הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי") יצאו גם תושבי צָרְעָה ואֶשְׁתָּאוֹל שבנחלת שבט דָן. כשבני דָן יצאו מאוחר יותר צפונה עם חילותיהם כדי לכבוש את לַיִשׁ\דָּן ולהעביר אליה את נחלתם הם חנו בדרכם בקִרְיַת יְעָרִים.

אחרי שארון הברית נפל בידי הפְלִשְׁתִּים בקרב אֶבֶן הָעֵזֶר הוא הביא אסונות לכל עיר פְלִשְׁתִּית שאליה הובא, ולכן החליטו הפְלִשְׁתִּים להשיב אותה לבני ישראל. הארון הובל בתחילה לבֵּית שֶׁמֶשׁ, אך גם שם הארון הכה בתושבי העיר אחרי שהביטו בתוכו. לבסוף שלחו אותו תושבי בֵּית שֶׁמֶשׁ אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים, שם הוא נשמר בבית אֲבִינָדָב שבַּגִּבְעָה של קִרְיַת יְעָרִים, ובנו אֶלְעָזָר קוּדַּשׁ כדי לשמור עליו. כך הארון שהה בקִרְיַת יְעָרִים 20 שָׁנָה, עד שדָּוִד הביאו בחגיגיות לבִּירה החדשה ביְרוּשָׁלַיִם. במהלך 20 שנים אלה היו באים מכל העם לקִרְיַת יְעָרִים כדי לעבוד שם את ה'. את התקופה הזו של שהיית הארון בקִרְיַת-יְעָרִים\שְׂדֵי-יָעַר מזכיר גם מזמור קל"ב בתְּהִלִּים.

בְּנֵי יְהוּדָה המשיכו לשבת בקִרְיַת יְעָרִים גם לקראת סוף ימי בית ראשון, וכך נזכר אוּרִיָּהוּ בֶּן שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים שניבא חורבן לירושלים והוצא בשל כך להורג בהוראת המלך יְהוֹיָקִים. תושבי קִּרְיַת יְּעָרִים הוגלו ע"י הבבלים יחד עם שאר תושבי יְהוּדָה, אך חזרו והתיישבו בה בתקופת שיבת ציון בימי עֶזְרָא ונְחֶמְיָה .

העיר בַּעֲלָה היתה כאמור עיר כנענית\חִוִּית בה כנראה התקיים פולחן לאל הבעל. אחרי שעברה לידי עם ישראל בזמן ההתנחלות הוחלף שמה לקִרְיַת יְעָרִים והיא נכללה כאמור בנחלת יְהוּדָה, בעוד הגבעה הצפונית שבה התקיים הפולחן סביב ארון הברית השתייכה לנחלת בִנְיָמִן. החִוִּים המשיכו כאמור לגור בקִרְיַת יְעָרִים בקרב עַם ישראל, אך העיר נטמעה מן הסתם בשבט יְהוּדָה ברבות השנים, כפי שמעידים האזכורים המאוחרים שלה במקרא.

יש המשערים שקִרְיַת יְעָרִים היא "קריתיים" הנזכרת בין אַיָּלוֹן לבין בֵּית-חוֹרֹן בתבליט על קיר מקדש אמון בכַּרְנָכּ, אשר מביא את רשימת כיבושיו של פרעה שישק במסע הכיבוש שלו בארץ בימי רְחַבְעָם מלך יְהוּדָה (925~ לפנה"ס). באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) נמסר שקִרְיַת יְעָרִים שכנה במרחק 9 מילים מירושלים בדרך ללֹד\Diospolis (בערך על בַּעֲלָה נאמר שהמרחק היה 10 מילים).

קִרְיַת יְעָרִים מזוהה בד"כ עם הכפר אבו גוש של ימינו (בעבר קַרְיַת אלְ-עִנַבּ) השוכן באזור המתאים לרשימת ערי הגבול של יְהוּדָה ובִנְיָמִן ולתיאור של אוסביוס. מצפון לכפר נישא תל עתיק בשם גבעת דיר אל-אַזְהַר (על שם המנזר הביזנטי), ויש המקשרים שם זה עם שמו של אֶלְעָזָר בן אֲבִינָדָב ששמר על הארון בימים שבהם היה "בַּגִּבְעָה". כיום בראש הגבעה נמצא המתחם של המנזר והכנסייה של "גבירתנו של ארון הברית" שהוקמה במאה ה-20 על שרידי מנזר ביזנטי.

החפירות בגבעה מוגבלות בשל המבנים והפעילות שבמקום, אך נמצאו לרגלי הגבעה עדויות להתיישבות בתקופה הנֶאוֹליתית, ובגבעה עצמה נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה (כנענית) והברזל (ישראלית), כולל שרידי קירות תמך המיוחסים לימי יָרָבְעָם ה-2 אשר יצרו על פי ההשערה משטח מוגבה בראש התל למטרות פולחן. בימי המרד הגדול ברומאים ישב במקום הליגיון ה-10, ובתקופה הביזנטית כבר זוהתה הגבעה עם קִרְיַת יְעָרִים המקראית ונבנו בה מספר כנסיות (האחרונה שבהן במאה ה-7).