חֲבַקּוּק
חֲבַקּוּק ג פסוק ה, המלאך רֶשֶׁף נושף דָּבֶר (Philip James de Loutherbourg)
|
|
סיכום
מזמור קינה (שִׁגְיֹנוֹת): ה' יוצא למלחמה והשמיים והארץ מתמלאים בתהילתו. בידיו קרנים מאירות, ולצידו מלאכים מביאי מגיפה. הרים יתפוצצו וגבעות קדומות יתקופפו, ויפחדו ערים. גם השמש והירח יעמדו בגובה. הוא יצעד בכעס על הארץ וירמוס גויים, כשיצא להושיע את עמו ואת משיחו. הנביא ששמע על התקפת האויב מתרגש בגלל המכות דמויות הבצורת הבאות על הארץ. סיום הספר: הנביא שמח בה' מושיעו, הנותן בו כוח וזריזות כמו של אַיָּלוֹת כדי לרוץ גבוה (לבָּמוֹת).
תקציר
| פתיחת מזמור הקינה (שִׁגְיֹנוֹת). |
| א תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת. |
| הנביא שמע על שמו של ה', ופועלו מזה שנים רבות, בהם גם נודע בכעסו. אך הנביא גם מבקש שיזכור את רחמיו. ה' יוצא למלחמה מתֵּימָן ומהַר פָּארָן (בדרום), והשמיים והארץ מתמלאים בתהילתו. בידיו, שם חבוי עוזו של ה', הוא מחזיק קרנים מאירות (ברקים?). לפניו ולרגליו יוצאים מלאכים מביאי דָּבֶר ומגיפה (רֶשֶׁף). הוא עומד למדוד את הארץ ולתור בעיניו את הגויים שבה. אז הרים יתפוצצו וגבעות קדומות יתקופפו. תפחד אוֹן (עיר במצרים), וירעדו אוהלי כּוּשׁ ומִדְיָן. לגבי המילה "סֶלָה" באמצע הפסוק ולהלן, יש המשערים שהיא סימן הנחייה מוזיקלי לזַמָּרִים, לציין הרמת קול למשל ("סֶלָה" מופיע פעמים רבות גם במִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים כנראה במובן הנחית ביצוע כזאת). |
| ב יְהוָה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי יְהוָה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. ג אֱלוֹהַ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ. ד וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה. ה לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו. ו עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ. ז תַּחַת אָוֶן רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן יִרְגְּזוּן יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן. |
| כעס ה' יבוא על הנהרות ועל הים, כשירכב להביא ישועה על סוסיו ומרכבותיו. הוא ישאיר את קשתו ערומה (מחֵצִים שיָרָה) ויעורר את המַטֶּה שלו (ששמו אֹמֶר, שמו של מַטֶּה אַגָּדִי אוּגָרִיתי) כנגד נהרות וארץ. יראו אותו ויפחדו ההרים, וזרמי הנהרות, והתהומות יזעקו כשה' ירים את ידו. השמש והירח יעמדו בגובה וילכו לאור חיצי ה' וחניתו הזוהרים. הוא יצעד בכעס על הארץ וירמוס גויים, כשיצא להושיע את עמו ואת משיחו (מלך ישראל). הוא ימחץ את ראש ביתו של הרשע ויערערו מהיסוד ועד צוואר. |
| ח הֲבִנְהָרִים חָרָה יְהוָה אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה. ט עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ. י רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא. יא שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ. יב בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם. יג יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר סֶלָה. |
| פסוק קשה, אולי: ה' יכה במטהו את ראשי הערים הפְּרוּזוֹת של האויב, כשזה בא בשמחה להפיץ את עם ישראל, וחושב להתקיף ממסתור עם עני וחלש. ה' אז ידהיר את סוסיו בים שיגעש. הנביא ששמע על התקפת האויב מתרגש, כאילו עצמותיו נרקבות בו, והוא רועד במקום לנוח, בגלל צרת האויב התוקף בגדודיו. כי בגלל האויב, באה כאילו בצורת על הארץ, ונפגעת התְּאֵנָה, הגֶפֶן, הזַיִת, והשדות, ונגזרו למוות הצֹאן במכלאות והבָּקָר ברפת. |
| יד נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פרזו [פְּרָזָיו] יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר. טו דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים. טז שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ. יז כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים. |
| סיום הספר: הנביא שמח בה' מושיעו. ה' נותן בו כוח וזריזות כמו של אַיָּלוֹת כדי לרוץ גבוה (לבָּמוֹת). "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" מקובל כפתיחה של מזמור (כמו מזמורי תהילים רבים), לכן יש משערים שמילים אלה נשארו כאן כפתיחה למזמור נוסף שהופיע כאן פעם, והוסר אח"כ משום מה. |
| יח וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי. יט יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד- ה | וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה. לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו. |
| י"א | שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ. |