בֵּית נִמְרָה

רמת זיהוי : 2 - זיהוי מקובל

כנויים נוספים : נִמְרָה\תל בְלֵיבִל

בֵּית נִמְרָה במקרא

בֵּית נִמְרָה שבמוֹאָב נזכרת בין "עָרֵי המִבְצָר וְגִדְרֹת הצֹאן", שבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כבשו מידי סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי (אחרי שסִיחֹן כבש אותה בעצמו מידי מלך מוֹאָב הראשון יחד עם כל האזור שמצפון לנחל אַרְנוֹן). בֵּית נִמְרָה נכללה בנחלת שבט גָד בעבר הירדן ובני גָד בנו אותה אחרי שירשו את האזור. העיר נזכרת שוב בתיאור נחלת שבט גָד בספר יְהוֹשֻׁעַ.

זיהוי המקום

בֵּית נִמְרָה היתה כאמור ישוב במוֹאָב ממזרח לירדן הדרומי. הישוב בבֵּית נִמְרָה התקיים גם בימי בית-שני, ויוסף בן מתתיהו מספר על הכיבוש האכזרי של העיר ועל חורבנה בימי המרד ברומאים. באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית) בֵּית נִמְרָה מתוארת כעיר בנחלת גָד הקיימת עדיין בימיו, והנמצאת במרחק 5 מילים צפונית לליוויאס (היא בֵּית הָרָן המקראית). גם במקרא בֵּית נִמְרָה נזכרת בד"כ יחד עם בֵּית הָרָן.

שמה של בֵּית נִמְרָה נשמר בשם של וואדי נִמְרִין הנשפך לירדן ממזרח מול יְרִיחוֹ, ובשמו של תל-נִמְרִין היושב מדרום לוואדי ובמזרח הישוב הירדני שוּנַת-נִמְרִין של ימינו (ראו במפה). בחפירות בתל-נִמְרִין נמצאו רק ממצאים מאוחרים מה"תקופה הישראלית"\תקופת-הברזל (כולל כנסייה ביזנטית), וההשערה היא שהישוב זז מעט ממקומו כמה פעמים מימי תקופת המקרא: במקור הישוב היה בתל אל-מֻסְתַח (כ-ק"מ מצפון מזרח לתל-נִמְרִין) שם נמצאו שרידים מתקופת הברונזה המוקדמת. אח"כ הישוב עבר מעט צפונה לתל-בְלֵיבִל, כ-10 ק"מ ממזרח לירדן (ראו מפה), שם נמצאו ממצאים מהתקופה הישראלית ולכן כיום תל-בְלֵיבִל הוא הזיהוי המועדף במחקר עבור בֵּית נִמְרָה המקראית. לבסוף הישוב עבר לתל-נִמְרִין שם הוא המשיך להתקיים בתקופה הרומית-ביזנטית.

פרקים המזכירים את בֵּית נִמְרָה

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
בַּמִּדְבָּר-ל"ב	ב-ד	וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה.
בַּמִּדְבָּר-ל"ב	ל"ד-ל"ו	וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר. וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה. וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן.
יְהוֹשֻׁעַ-י"ג	כ"ד-כז	וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם. ... וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל עַד קְצֵה יָם כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה.

ניתן לקרוא עוד על בֵּית נִמְרָה באתר של ויקיפדיה.

ספר	פרק
בַּמִּדְבָּר	ל”ב	בני השבטים רְאוּבֵן וגָד מבקשים להתנחל באזורים שנכבשו מהָאֱמֹרִים ממזרח ליַרְדֵּן. מֹשֶׁה כועס על הבקשה, אבל הם מבטיחים שיצאו חלוצים לפני כל העַם כדי לעזור בכיבוש הארץ המובטחת (ממערב לירדן) ורק אז ישובו לנחלותיהם. כך מוסכם, וגם חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה מצטרף אליהם ומתנחל בצפון הַגִּלְעָד ובבָּשָׁן.
יְהוֹשֻׁעַ	י”ג	יְהוֹשֻׁעַ כבר זקן וה' מציין בפניו שעדיין יש ארץ רבה שיש לרשת ושלא נכבשה, ושבינתיים יש לחלק את מה שיש בין השבטים. מפורטים גבולות השבטים רְאוּבֵן, גָּד, וחצי המְנַשֶּׁה ממזרח ליַרְדֵּן. שבט לֵּוִי לא מקבל נחלה כי ה' הוא נחלתו.