|
הֲדַד במקרא
הֲדַד היה שמם של 2 ממלכי אֱדוֹם שמלכו לפני ימי המלוכה ביִשְׂרָאֵל (כלומר לפני ימי שָׁאוּל), כולל המלך ה-4 - הֲדַד בֶּן בְּדַד מהעיר עֲוִית שהכה "אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב"
מאוחר יותר, בימי המלוכה ביִשְׂרָאֵל, לחם יוֹאָב מפקד צבא דָוִד באֱדוֹם והרג את כל זכרי אֱדוֹם, והֲדַד שהיה נער "מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ" (כנראה בנו או נכדו של המלך הֲדַד מפָּעוּ) הצליח לברוח למִצְרַיִם. בדרך, בפָּארָן, אסף הֲדַד תומכים והגיע לפַרְעֹה שנתן לו מקום לחיות ומזון, ואף השיא להֲדַד את אחותה של תַּחְפְּנֵיס אשת פַּרְעֹה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ו פסוק ל"ה: לה
וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית.
, והמלך ה-8 והאחרון - הֲדַר מהעיר פָּעוּ (פָּעִי בגרסת דִּבְרֵי-הַיָּמִים[^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק א פסוק נ: נ
וַיָּמָת בַּעַל חָנָן וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד וְשֵׁם עִירוֹ פָּעִי וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב.
), אשר היה נשוי למְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ו פסוק ל"ט: לט
וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב.
.
מאוחר יותר, בימי המלוכה ביִשְׂרָאֵל, לחם יוֹאָב מפקד צבא דָוִד באֱדוֹם והרג את כל זכרי אֱדוֹם, והֲדַד שהיה נער "מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ" (כנראה בנו או נכדו של המלך הֲדַד מפָּעוּ) הצליח לברוח למִצְרַיִם. בדרך, בפָּארָן, אסף הֲדַד תומכים והגיע לפַרְעֹה שנתן לו מקום לחיות ומזון, ואף השיא להֲדַד את אחותה של תַּחְפְּנֵיס אשת פַּרְעֹה
[*]יש המפרשים ש"תַּחְפְּנֵיס" לא היה שמה של המַלְכָּה אלא הכינוי המצרי הכללי לאשת פַּרְעֹה
. היא ילדה לו את בנו גְּנֻבַת ותַּחְפְּנֵיס גידלה את הילד בארמון יחד עם שאר הנסיכים. כשדָוִד מת, הֲדַד התעקש לחזור לאֱדוֹם למרות נסיונות פַּרְעֹה להניאו מכך[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ח, עמוד 519
[^]מְלָכִים-א פרק י"א פסוקים ט"ו-כ"ב: טו
וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם.
טז
כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם.
יז
וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם וַהֲדַד נַעַר קָטָן.
יח
וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ.
יט
וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה.
כ
וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה.
כא
וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל פַּרְעֹה שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי.
כב
וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה כִּי מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי.
, וכך היה הֲדַד "שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה"[^]מְלָכִים-א פרק י"א פסוק י"ד: יד
וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם.
- כלומר כנראה המריד את אֱדוֹם כנגד שליטת ממלכת יִשְׂרָאֵל שם. על פי תרגום ה-70 למְלָכִים-א פרק י"א פסוק כ"המְלָכִים-א פרק י"א פסוק כ"ה: כה
וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם.
מדובר שם גם כן בהֲדַד הָאֲדֹמִי אשר לבסוף מלך עַל אֱדוֹם, ולא על אֲרָם כבנוסח המסורה[1]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ב, עמוד 790
.
פרקים המזכירים את הֲדַד
ציטוטים נבחרים