עַלַמַּפָּה

מְפִיבֹשֶׁת בן יהוֹנָתָן נעשה נכה בהיותו בן 5 כשנפל מידי אומנתו בעת שברחה אחרי מפלת שָׁאוּל. אח"כ עבר מְפִיבֹשֶׁת לגור בבית מָכִיר בלוֹ דְבָר ונולד לו בן - מִיכָא. אחרי שנים, דָוִד שאל את צִיבָא עבד שָׁאוּל אם נותר עוד מישהו מבית שָׁאוּל כדי לעשות לו חסד בעבור יְהוֹנָתָן, וצִיבָא סיפר לו על מְפִיבֹשֶׁת. דָוִד קרא לו והודיע שיעשה עימו חסד בעבור אביו וישיב לו את אדמות משפחת שָׁאוּל והוא יוזמן תמיד לאכול על שולחנו. מְפִיבֹשֶׁת התפלא שדָוִד שם לב בכלל ל"כֶּלֶב מֵּת" כמוהו. דָוִד צווה על צִיבָא, שהיה בעל 15 בנים ו-20 עבדים, להעביר את כל רכוש שָׁאוּל למְפִיבֹשֶׁת ולדאוג לו, וצִיבָא כמובן הבטיח לעשות כך. מְפִיבֹשֶׁת עבר עם בנו לירושלים ושם היה סועד אצל המלך.

כשדָוִד נמלט מירושלים בימי מרד אַבְשָׁלוֹם בנו, צִיבָא בא לדָוִד עם צידה לו ולאנשיו וטען שמְפִיבֹשֶׁת אדונו נשאר ביְרוּשָׁלַיִם כי הוא חושב עוד לקבל את המלוכה (בזכות אביו שָׁאוּל), ובעקבות הדברים צווה דָוִד להעביר את כל רכוש מְפִיבֹשֶׁת לצִיבָא. כשהמונים באו ללוות את דָוִד בחצותו את הירדן אחרי דיכוי מרד אַבְשָׁלוֹם, הופיע גם מְפִיבֹשֶׁת בלי שהתנקה או החליף את בגדיו מאז בריחת דָוִד, וטען שלא הצטרף לדָוִד בימי המרד בשל בגידת עבדו צִיבָא שהשמיץ אותו לחינם בפני דָוִד. דָוִד לא יכל להכריע ביניהם והחליט לחלק את הנחלה ביניהם, אך מְפִיבֹשֶׁת הצהיר שהוא כל כך שמח על שיבת דָוִד ולכן הוא מבקש שצִיבָא יקח את כל הנחלה.

מאוחר יותר מסר דָוִד לגיבעונים את 7 נכדי שָׁאוּל כדי לכפר על חטאי שָׁאוּל לגיבעונים, והגיבעונים הוציאו להורג את ה-7. דָוִד ריחם אבל על מְפִיבֹשֶׁת ולא מסר אותו לגיבעונים בזכות ברית הידידות שלו עם יְהוֹנָתָן.