וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק ... וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְאֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה (י).
|
|
סיכום
דָוִד מוסר לגִּבְעֹנִים את 7 צאצאי שָׁאוּל כדי לכפר על חטאי שָׁאוּל כלפיהם, והם הורגים ומוקיעים אותם ללא קבורה. רִצְפָּה, אם שניים מהמּוּקָעִים, שומרת על הגופות זמן רב עד שדָוִד קובר אותם. עלילות המלחמה של דָוִד וגיבוריו ב-4 ילדי הָרָפָה הפלישתים.
תקציר
| דָּוִד מוסר לגִּבְעֹנִים את צאצאי שָׁאוּל: יש רעב בארץ 3 שנים רצופות, ודָוִד מבקש לדבר עם ה', אשר אומר לו שהסיבה היא החטא שדבק בשָׁאוּל ובבֵּית הַדָּמִים שלו בגלל שהרג אֶת הַגִּבְעֹנִים. |
| א וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים. |
| הגִּבְעֹנִים לא היו כזכור מבני יִשְׂרָאֵל אלא היו מבין עמי הָאֱמֹרִי שישבו בארץ לפני דור ההתנחלות, ובני יִשְׂרָאֵל כרתו איתם ברית בשבועה שלא יפגעו בהם [*]בתקופת ההתנחלות, הצליחו אנשי גִבְעוֹן בדרכי מרמה לשכנע את בני יִשְׂרָאֵל שהם עם רחוק ולא תושבי הארץ, וכך הביאו אותם לכרות איתם ברית ידידות . למרות שבועת הברית, שָׁאוּל רצה להכות בגִּבְעֹנִים בגלל שביקש בקנאות ללחום למען בְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק ט פסוק ט"ו: טו
וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה.
. גם אחרי שהתגלתה התרמית הכירו בני יִשְׂרָאֵל בתוקף שבועת הברית והותירו את הגבעונים בחיים אך כחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק ט
.[*]ערי הגִּבְעֹנִים היו חלק מנחלת בִנְיָמִן, שבטו של שָׁאוּל, וכנראה שהיו סכסוכים בין הצדדים לאורך הדורות, אך המלחמה של שָׁאוּל בגִּבְעֹנִים אינה נזכרת במפורש במקרא. יש הקושרים את הארוע בידיעה שתושבי בְאֵרוֹת שבבִנְיָמִן, אשר היתה במקור אחת מערי הגִּבְעֹנִים, נאלצו לברוח לגִּתָּיִם .
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ד פסוקים ב-ג: ב
וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן.
ג
וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
. |
| ב וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. |
| דָּוִד שואל את הַגִּבְעֹנִים מה יוכל לעשות כדי לכפר על חטא שָׁאוּל כלפיהם וכדי שישיבו את הברכה לארץ\נחלת-ה' [*]כדי שישוב הגשם ויעבור הרָעָב ? הַגִּבְעֹנִים עונים שאין להם דרישה כספית משָׁאוּל או ממשפחתו, ואין להם אף אחד בְּיִשְׂרָאֵל שיבקשו להרוג. דָּוִד שואל מה בכל זאת הם מבקשים שיעשה למענם? |
| ג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת יְהוָה. ד וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לי [לָנוּ] כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם. |
| הַגִּבְעֹנִים מבקשים נקמה מהאיש [*]שָׁאוּל שחשב\דִּמָּה להכות ולהשמיד אותם כך שלא יעמדו עוד בכל תחום ארץ יִשְׂרָאֵל. הַגִּבְעֹנִים מבקשים למסור להם 7 מצאצאיו כדי שיוקיעו[*]יתלו או יצלבו אותם לה' בגִּבְעָה עירו של שָׁאוּל, אשר נבחר למלוכה ע"י ה'[*]הַגִּבְעֹנִים מתכוונים אולי שה' בחר בשָׁאוּל למלוכה ולמרות זאת שָׁאוּל הפר את השבועה לגִּבְעֹנִים שנמסרה בשם ה', ולכן הם מבקשים כעת להוקיע את צאצאיו למען ה'. . דָּוִד מסכים לבקשת הגִּבְעֹנִים, אך הוא מרחם\חומל על מְפִיבֹשֶׁת בן יְהוֹנָתָן ולא מוסר להם גם אותו, בזכות ברית הידידות שכרת עם יְהוֹנָתָן[^]שְׁמוּאֵל-א פרק כ פסוקים ט"ו-י"ז: טו
וְלֹא תַכְרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
טז
וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יְהוָה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד.
יז
וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ.
[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ט פסוקים ו-ז: ו
וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ.
ז
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ אֶת כָּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד.
. |
| ה וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל גְּבֻל יִשְׂרָאֵל. ו ינתן [יֻתַּן] לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַיהוָה בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יְהוָה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן. ז וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל מְפִי בֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל עַל שְׁבֻעַת יְהוָה אֲשֶׁר בֵּינֹתָם בֵּין דָּוִד וּבֵין יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל. |
| דָּוִד לוקח את אַרְמֹנִי ומְפִבֹשֶׁת, בני שָׁאוּל מרִצְפָּה פלגשו [*]רִצְפָּה פִּלֶגֶשׁ שָׁאוּל היתה אחרי מותו גם פלגשו של אַבְנֵר, מפקד כוחותיו של שָׁאוּל ואח"כ גם של כוחותיו של בנו אִישׁ-בֹּשֶׁת. אִישׁ-בֹּשֶׁת העיר לאַבְנֵר על כך, ואַבְנֵר נעלב והעביר בשל כך את נאמנותו מבית שָׁאוּל לבית דָּוִד. , ואת 5 בְּנֵי מֵירַב בַּת שָׁאוּל ועַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי[*]הפסוק אומר שאלה היו "חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי", אך ודאי מדובר בטעות כיוון שלמִיכַל לא היו ילדים , ומוסר את ה-7 לגִּבְעֹנִים, אשר מוקיעים אותם בָּהָר אל מול ה'. כך נפלו כל ה-7 ביחד, והדבר ארע בראשית תקופת קְצִיר השְּׂעֹרִים (באביב).
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ו פסוק כ"ג: כג
וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.
וכיוון שמֵירַב ולא מִיכַל היא שהיתה אשתו של עַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוק י"ט: יט
וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה.
. יש המפרשים שכוונת הפסוק היא שמִיכַל שמרה על חמשת בני מֵירַב ועַדְרִיאֵל עד שדָוִד מסר אותם לגִּבְעוֹנים. |
| ח וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי. ט וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי יְהוָה וַיִּפְּלוּ שבעתים [שְׁבַעְתָּם] יָחַד והם [וְהֵמָּה] הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים תחלת [בִּתְחִלַּת] קְצִיר שְׂעֹרִים. |
| רִצְפָּה מגנה על גופות הַמּוּקָעִים: רִצְפָּה לוקחת שַּׂק ופורשת\מטה אותו בסלע\צּוּר כדי לכסות בו את הגופות שהוקעו במקום, ועושה כך מתחילת עונת הקציר [*]כלומר מזמן הקעת הגופות ועד שנשפכו\נתכו מַיִם על הגופות[*]בגשם הראשון שסימן את סוף הרָעָב. רִצְפָּה שמרה על הגופות מהאביב - היא עונת הקציר, ועד לסתיו, היא עונת הגשם הראשון, ולמַעֲשֶׂה הצְדָקָה שלה היה גם כן חלק בחזרת הגשם לארץ. . רִצְפָּה לא נותנת לעופות טורפים מהַשָּׁמַיִם לפגוע בגופות במהלך היום ולחיות טרף מהַשָּׂדֶה לפגוע בהן בלילה. |
| י וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְאֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה. |
| דָוִד שומע על מעשים אלה של רִצְפָּה, ולוקח את עצמות שָׁאוּל ויְהוֹנָתָן מיָבֵשׁ גִּלְעָד. תושבי יָבֵשׁ גִּלְעָד לקחו כזכור בהתגנבות לילה את הגופות מהרחבה\רְחֹב שמוּל המקום בחומת בֵּית-שְׁאָן שם תלו הפְּלִשְׁתִּים את הגופות, אחרי נצחונם בקרב הגִּלְבֹּעַ [^]שְׁמוּאֵל-א פרק ל"א פסוקים י"א-י"ג: יא
וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל.
יב
וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם.
יג
וַיִּקְחוּ אֶת עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים.
. |
| יא וַיֻּגַּד לְדָוִד אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה רִצְפָּה בַת אַיָּה פִּלֶגֶשׁ שָׁאוּל. יב וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיִּקַּח אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵאֵת בַּעֲלֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֹתָם מֵרְחֹב בֵּית שַׁן אֲשֶׁר תלום שם הפלשתים [תְּלָאוּם שָׁמָּה פְּלִשְׁתִּים] בְּיוֹם הַכּוֹת פְּלִשְׁתִּים אֶת שָׁאוּל בַּגִּלְבֹּעַ. |
| אנשי דָוִד מצרפים לעצמות שָׁאוּל ויְהוֹנָתָן גם את עצמות 7 צאצאי שָׁאוּל המּוּקָעִים, ומביאים אותם לקבורה. את עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הם קוברים בצֵלָע [*]אתר שלא זוהה בארץ בִּנְיָמִן שבנחלת בִּנְיָמִן, בְּקֶבֶר קִישׁ אבי שָׁאוּל, כפי שצווה דָוִד, ואח"כ ה' מִתְרַצֶּה ומסכים להסיר את הרָעָב מהארץ[*]ע"י הורדת גשם . |
| יג וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וַיַּאַסְפוּ אֶת עַצְמוֹת הַמּוּקָעִים. יד וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן. |
| דָוִד וגיבוריו נלחמים בפְּלִישְׁתִים: המלחמה בין הפְּלִישְׁתִים לבני יִשְׂרָאֵל ממשיכה גם בימי דָוִד. באחת הפעמים ירדו דָוִד ואנשיו ללחום בפְּלִישְׁתִים ודָוִד התעייף. יִשְׁבִּי מנֹב שהיה בין ילדי הָרָפָה [*]ילדי הָרָפָה מכונים גם לעתים "הָרְפָאִים", כמו בפסוק ד' להלן. לא ברור אם הָרָפָה היתה אימם או אביהם, אך הרְפָאִים נודעו בכלי נישקם המיוחדים ובתכונות גוף מופלאות - כמו גובה רב (למשל אצל גָּלְיָת הגיע למקום עם קֵינוֹ
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ז פסוק ד: ד
וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת.
או עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן
[^]
דְּבָרִים פרק ג פסוק י"א: יא
כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ.
) או ריבוי אצבעות (ראו פסוק כ להלן).[*]כלי מלחמה שלא זוהה במשקל 300 שקלי נחושת וחָגוּר בחרב חדשה ורצה לְהַכּוֹת את דָּוִד. אֲבִישַׁי[*]בֶּן צְרוּיָה אחותו של דָּוִד, ואחיו של יוֹאָב בא לעזרת דָּוִד והכה את יִשְׁבִּי למוות. אז[*]אחרי שדָוִד כמעט איבד את חייו ביד יִשְׁבִּי נשבעו אנשי דָוִד שהוא לא יצא עוד איתם באופן אישי לחזית הקרבות, כדי שלא ימות ובכך יִכָּבֶה איתו הנֵר המאיר לעם את דרכו. |
| טו וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה לַפְּלִשְׁתִּים אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּרֶד דָּוִד וַעֲבָדָיו עִמּוֹ וַיִּלָּחֲמוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיָּעַף דָּוִד. טז וישבו [וְיִשְׁבִּי] בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד. יז וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל. |
| המלחמה בפְּלִישְׁתִים המשיכה בְּגוֹב [*]לא ידוע אתר בשם זה. בגירסת דִּבְרֵי-הַיָּמִים הארוע התרחש בגֶזֶר וסִבְּכַי מחוּשָׁה הִכָּה והכניע את סַף
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ פסוק ד: ד
וַיְהִי אַחֲרֵיכֵן וַתַּעֲמֹד מִלְחָמָה בְּגֶזֶר עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סִפַּי מִילִדֵי הָרְפָאִים וַיִּכָּנֵעוּ.
.[*]בגרסת דברי הימים הוא נקרא "סִפַּי" , שהיה גם הוא מילדי הָרְפָאִים.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ פסוק ד: ד
וַיְהִי אַחֲרֵיכֵן וַתַּעֲמֹד מִלְחָמָה בְּגֶזֶר עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סִפַּי מִילִדֵי הָרְפָאִים וַיִּכָּנֵעוּ.
|
| יח וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סַף אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה. |
| המלחמה בְּגוֹב עם הפְּלִישְׁתִים ממשיכה ואֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי מבֵּית לָחֶם הִכָּה את גָּלְיָת מגַת, אשר לחניתו היתה ידית עץ דמויית מְנוֹר אֹרְגִים [*]מפורש כגוש עץ עבה שאורג הבדים נוהג לכרוך עליו את החוטים או את הבד. המילה "אֹרְגִים" שבסוף הפסוק הוכנסה בטעות גם אחרי שמו של אֶלְחָנָן. התיאור הזה של עֵץ חֲנִיתוֹ של גָּלְיָת מופיע בסיפור מאבקו של דָּוִד בגָּלְיָת .
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ז פסוק ז: ז
וחץ [וְעֵץ] חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו.
, שם כמובן היה זה דָּוִד שהכה את גָּלְיָת הַגִּתִּי ולא אֶלְחָנָן כמסופר כאן. הפרשנים התקשו בסתירה זו שבין שני הסיפורים - יש שפירשו שהיו שני גיבורים פְּלִישְׁתִים בשם גָּלְיָת, או שהיה זה שם כללי ללוחם פְּלִישְׁתִי מסוג זה, או שמדובר בשתי מסורות שונות לאותו הארוע. |
| יט וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים. |
| המלחמה בפְּלִישְׁתִים המשיכה בְּגַת, שם היה איש מלחמה\מָדוֹן [*]בגירסת דִּבְרֵי-הַיָּמִים הוא מכונה איש מִדָּה - כלומר איש גדול, בדומה לשאר בני הָרָפָה אשר גם הוא היה מבני הָרָפָה, והיו לו 6 אצבעות בכל יד ורגל
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ פסוק ו: ו
וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מִדָּה וְאֶצְבְּעֹתָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע וְגַם הוּא נוֹלַד לְהָרָפָא.
[*]סה"כ 24 אצבעות בידיו ורגליו . איש זה חרף[*]אמר דברי חֶרְפָּה\בוז\נאצה - כמו שעשה גָּלְיָת מול דָוִד את ה', עד שיְהוֹנָתָן בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ז פסוקים י, כ"ו: י
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד.
... כו
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים.
[*]שִׁמְעָה\שִׁמְעָא\שִׁמְעִי היה בנו ה-3 של יִשָׁי הכה אותו. כך נפלו 4 ילדי הָרָפָה הללו ביד דָּוִד ואנשיו.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוקים י"ג-ט"ו: יג
וְאִישַׁי הוֹלִיד אֶת בְּכֹרוֹ אֶת אֱלִיאָב וַאֲבִינָדָב הַשֵּׁנִי וְשִׁמְעָא הַשְּׁלִישִׁי.
יד
נְתַנְאֵל הָרְבִיעִי רַדַּי הַחֲמִישִׁי.
טו
אֹצֶם הַשִּׁשִּׁי דָּוִיד הַשְּׁבִעִי.
. |
| כ וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מדין [מָדוֹן] וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה. כא וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן שמעי [שִׁמְעָה] אֲחִי דָוִד. כב אֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ח- ט | וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת, וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי. ט וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי יְהוָה וַיִּפְּלוּ (שבעתים) שְׁבַעְתָּם יָחַד |
| י | וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְאֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה. |
| כ | וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת, וַיְהִי אִישׁ (מדין) מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר, וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה. |
שושלת שאול