וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל (ו-ז)
|
|
סיכום
צִיבָא עבד מְפִיבֹשֶׁת בא לדָוִד עם צידה לדרך ומודיע שמְפִיבֹשֶׁת נשאר ביְרוּשָׁלַיִם כי הוא חושב לקבל את המלוכה. שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא מקלל וסוקל את דָוִד ואנשיו אך דָוִד מבקש לא לפגוע בו. אַבְשָׁלוֹם, בעצת אֲחִיתֹפֶל, שוכב עם פלגשי אביו בגג מול כל העם.
תקציר
| צִיבָא מביא צידה לדָוִד: אחרי שדָוִד התקדם מעט מעבר לפסגת הַר הַזֵּיתִים, מופיע צִיבָא עֶבֶד מְפִיבֹשֶׁת [*]ראו שְׁמוּאֵל-ב פרק ט עם זוג חמורים חבושים באֻכָּפִים ועליהם 200 ככרות לחם, 100 צִמּוּקִים[*]אולי מאכל כלשהו עשוי צימוקים, כמו בשְׁמוּאֵל-א פרק ל פסוק י"ב , 100 פירות קיץ
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ל פסוק י"ב: יב
וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.
או בשְׁמוּאֵל-א פרק כ"ה פסוק י"ח
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ה פסוק י"ח: יח
וַתְּמַהֵר אבוגיל [אֲבִיגַיִל] וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות [עֲשׂוּיֹת] וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים.
[*]ראו למשל בעָמוֹס פרק ח פסוק א ומימייה\נֵבֶל עם יָיִן.
[^]
עָמוֹס פרק ח פסוק א: א
כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ.
|
| א וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִי בֹשֶׁת לִקְרָאתוֹ וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן. |
| דָוִד שואל את צִיבָא למה הביא את כל אלה וצִיבָא עונה שאנשי המלך יוכלו לרכב על החמורים, ומשרתיו יוכלו לאכול את הלחם והפירות או לשתות את היין כשיהיו עייפים במדבר [*]מתוך נימוס, צִיבָא מְיַעֵד כביכול את המנחה לאנשי דָוִד כי היא אינה ראויה לכבודו של דָוִד עצמו. אֲבִיגַיִל השתמשה באותו סגנון עם המנחה הדומה שהביאה לדָוִדשְׁמוּאֵל-א פרק כ"ה פסוק כ"ז .
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ה פסוק כ"ז: כז
וְעַתָּה הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵבִיא שִׁפְחָתְךָ לַאדֹנִי וְנִתְּנָה לַנְּעָרִים הַמִּתְהַלְּכִים בְּרַגְלֵי אֲדֹנִי.
. |
| ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא מָה אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמֶר צִיבָא הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב ולהלחם [וְהַלֶּחֶם] וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר. |
| דָוִד שואל את צִיבָא היכן מְפִיבֹשֶׁת בן יְהוֹנָתָן אדונו, וצִיבָא עונה שמְפִיבֹשֶׁת נשאר ביְרוּשָׁלַיִם בתקווה שהעם ישיב לו כעת את ממלכת אביו שָׁאוּל. דָוִד מוסר לו בתגובה את כל רכושו של מְפִיבֹשֶׁת [*]קודם לכן דָוִד העביר את כל רכושו של שָׁאוּל למְפִיבֹשֶׁת והטיל על צִיבָא לנהל את הרכוש למען מְפִיבֹשֶׁת, וכעת הוא מעביר את הרכוש לידי צִיבָא. , וצִיבָא משתחווה לפני דָוִד ומודה לו על שמצא חן בעיניו. |
| ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי. ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִי בֹשֶׁת וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. |
| שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא מקלל את דָּוִד: כשדָּוִד מגיע לקראת בַּחֻרִים יוצא משם שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא מִמִּשְׁפַּחַת שָׁאוּל ומתחיל לקלל תוך כדי יציאתו, ולסקול באבנים את דָּוִד ואנשיו ואת כל הקהל שאיתו ואת כל חייליו\גיבוריו שהקיפו אותו מימין ומשמאל. |
| ה וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל. ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. |
| שִׁמְעִי מקלל ולועג לדָּוִד שיֵצֵא כבר מממלכתו, כי הוא רשע\בְּלִיָּעַל ויש דם על ידיו. ה' משיב לו עונש כראוי לרעה שעשה דָּוִד כששפך את דם בית שָׁאוּל ומלך תחתיו, ולכן כעת ה' מסר את המלוכה לבנו אַבְשָׁלוֹם. |
| ז וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל. ח הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תחתו [תַּחְתָּיו] וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה. |
| אֲבִישַׁי תוהה בפני דָּוִד למה שִׁמְעִי שהוא ככֶלֶב מֵּת ממשיך לקלל כך את המלך, ומציע ללכת בעצמו ולכרות את ראשו של שִׁמְעִי. דָּוִד תוהה למה שוב בְּנֵי צְרֻיָה [*]אֲבִישַׁי ויוֹאָב מתערבים בענייניו בדרכיהם האלימות[*]כפי שעשו כשרצחו את אַבְנֵר . שִׁמְעִי מקלל אותו כעת כי ה' גרם לכך, ומי יכול לדעת למה ה' עשה כך?
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ג פסוק ל"ט: לט
וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ.
|
| ט וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ. י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כי [כֹּה] יְקַלֵּל וכי [כִּי] יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן. |
| דָּוִד ממשיך ואומר לאֲבִישַׁי ולשאר אנשיו שהרי אַבְשָׁלוֹם שהוא בנו שיצא ממעיו מבקש את חייו\נפשו, לכן אין להתפלא שכעת גם שִׁמְעִי בן שבט בנימין\הַיְמִינִי [*]בני שבט בנימין היו מהנאמנים ביותר לשָׁאוּל שהיה בעצמו בן השבט מבקש את חייו. דָּוִד מבקש שיניחו לשִׁמְעִי להמשיך ולקלל כי זה ודאי רצון ה'. אולי כעת ה' יִרְאֶה את עיניו הדומעות של דָּוִד וישיב לו טובה במקום לקיים את הקללה הרעה של שִׁמְעִי. |
| יא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ יְהוָה. יב אוּלַי יִרְאֶה יְהוָה בעוני [בְּעֵינִי] וְהֵשִׁיב יְהוָה לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה. |
| כך ממשיכים דָּוִד ואנשיו ללכת בדרך בעוד שִׁמְעִי הולך בצלע ההר המקבילה לדרך וממשיך לקלל ולסקול את הצועדים מולו באבנים ובֶּעָפָר. לבסוף מגיעים דָּוִד וכל השיירה העייפה לבַּחֻרִים ונחים שם כדי להשיב את נפשם. |
| יג וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר. יד וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וַיִּנָּפֵשׁ שָׁם. |
| אַבְשָׁלוֹם וחוּשַׁי: באותו הזמן מגיעים ליְרוּשָׁלַיִם אַבְשָׁלוֹם וכל תומכיו מהעם, כולל אֲחִיתֹפֶל. חוּשַׁי הָאַרְכִּי, לשעבר המחזיק במִשְׂרַת רֵע המלך לדָּוִד, בא לאַבְשָׁלוֹם ומברך אותו כמֶּלֶךְ [*]כפי שדָּוִד ביקש שיעשה . אַבְשָׁלוֹם שואל את חוּשַׁי אם אמנם נראה לו ראוי לעשות "חסד" כזה לרֵעוֹ דָּוִד? האם לא ראוי יותר שיעזוב את העיר יחד עם רֵעוֹ?
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוק ל"ד: לד
וְאִם הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל.
|
| טו וְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִָם וַאֲחִיתֹפֶל אִתּוֹ. טז וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ. יז וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ. |
| חוּשַׁי עונה שאם ה' והעם בחרו במישהו שימלוך עליהם [*]כלומר את אַבְשָׁלוֹם הרי שנכון יהיה אם גם הוא יהיה לו לעזרה וישב איתו בעיר. וסיבה שנייה - הרי את מי הוא מבקש לשרת כעת? הרי זהו בנו של דָּוִד, וכפי ששירת קודם את אביו כך הוא ישרת כעת את אַבְשָׁלוֹם. |
| יח וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם לֹא כִּי אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה וְהָעָם הַזֶּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לא [לוֹ] אֶהְיֶה וְאִתּוֹ אֵשֵׁב. יט וְהַשֵּׁנִית לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לְפָנֶיךָ. |
| עצת אֲחִיתֹפֶל: אַבְשָׁלוֹם מבקש מאֲחִיתֹפֶל ואנשיו ליעץ כיצד על המחנה שלו לפעול כעת? אֲחִיתֹפֶל מייעץ לו לשכב\לבוא עם הפלגשים של דָּוִד אותם הוא השאיר לשמור על הארמון [^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוק ט"ז: טז
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל בֵּיתוֹ בְּרַגְלָיו וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת.
. כך יווכח כל העם כיצד אַבְשָׁלוֹם נעשה מאוס סופית ע"י אביו[*]נבאש כמו מסירחון וכך כולם יחזקו את תומכי אַבְשָׁלוֹם[*]כי יֵדְעוּ שכעת לא תבוא עוד חזרה בתשובה אל דָּוִד, שכתוצאה ממנה אולי היו נענשים כל תומכיו . |
| כ וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה. כא וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ. |
| אנשי אַבְשָׁלוֹם מטים אוהל עבורו על הַגָּג והוא שוכב\בא בו עם פלגשי דָּוִד לְעֵינֵי כָּל העם. כך התייחסו אז כולם, במחנות דָוִד ואַבְשָׁלוֹם כאחד, לעצת אֲחִיתֹפֶל כאילו היתה דבר ה' עצמו. |
| כב וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. כג וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל [אִישׁ] בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ: הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם, כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי. |
| ה- ו | וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא, יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל. ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ... |
| כ"ב | וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג, וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. |