עַלַמַּפָּה

בנו של שָׁאוּל המלך. כששָׁאוּל יצא עם 2000 חיילים נבחרים למִכְמָשׂ, בנו יְהוֹנָתָן נשאר עם 1000 בגִבְעַה. יְהוֹנָתָן התנקש בנציב הפלישתים שבגֶבַע, ושָׁאוּל קרא לעם להתגייס ולהצטרף אליו בגִּלְגָּל. הפלישתים שלחו 30,000 חיילים למִכְמָשׂ ויצאו משם למסעות הרס באזור. יְהוֹנָתָן יצא עם נושא כליו לקראת מוצב הפלישתים מבלי להודיע לאביו או לעם. הם יצאו לגיא שבין סלע בוצץ מצפון מול מִכְמָשׂ שם חנו הפלישתים ולבין סלע סֶנֶּה מדרום מול גָּבַע שם חנה שָׁאוּל עם 600 איש. יוֹנָתָן הציע לנערו לתקוף את הפלישתים הרבים בעצמם כיוון שה' איתם. יְהוֹנָתָן הציע כאות להצלחתם שהפלישתים יקראו להם בעצמם לעלות אליהם כשיתגלו וכך אמנם קרה. יְהוֹנָתָן ונושא כליו טיפסו על ידיהם ורגליהם, הפתיעו את כ-20 חיילי המוצב, והכו בהם כשנושא הכלים מוודא הריגה. שאר מחנה הפלישתים וחילותיהם נבהלו ונסו מהמקום - ובעוד אנשי שָׁאוּל צופים בכל זאת מלמעלה.

שָׁאוּל אסר על צבאו לאכול כדי שלא לעקב את המרדף, ולכן חייליו נמנעו מלאכול מהדבש שהיה ניגר בשדה שם. אבל יְהוֹנָתָן אשר לא שמע את מצוות אביו טובל את קצה מטהו בדבש וטועם ורווח לו. כשמספרים לו על מצוות אביו הוא מתלונן שבכך אביו מנע מהצבא רווחה דומה לשלו ומנע מכה גדולה יותר בפלישתים. אח"כ שָׁאוּל מגלה מה שקרה, ויְהוֹנָתָן מודה שאכל מהדבש ומציע למות, אך העם אינו מרשה זאת ופודה אותו.

כשדָוִד עובר לבית שָׁאוּל, יְהוֹנָתָן נקשר אליו בנפשו, והם כורתים ברית והוא נותן לו את מדיו ואת כלי המלחמה שלו. כששָׁאוּל מתחיל לרדוף את דָוִד, יְהוֹנָתָן מנסה לפייסו כמה פעמים אך תמיד שָׁאוּל חוזר לשנוא את דָוִד, וכשיְהוֹנָתָן עוזר לדָוִד להתחמק משָׁאוּל, שָׁאוּל זועם עליו. יְהוֹנָתָן יוצא למחבואו של דָוִד ומאותת לו שעליו לברוח (באמצעות שיחתו עם נערו לגבי איסוף החיצים שלו). הם נפרדים בבכי, נשיקות, ושבועת אמונים ביניהם ובין זרעם, ואח"כ יְהוֹנָתָן חוזר שוב לעודד את דָוִד במדבר זִיף והם מחדשים את בריתם.

יְהוֹנָתָן יוצא עם אביו לקרב מול הפלישתים בהר גִּלְבֹּעַ ושם הוא נפל יחד עם אביו ואֶחָיו. הפלישתים תולים את גופותיהם על חומת בֵּית-שְׁאָן, ובני יָבֵשׁ גִּלְעָד מורידים אותם משם בלילה ומביאים אותם לקבורה בעירם.