פרטי היוצר\ת
Floratrek / CC-BY-SA-3.0. Original image size reduced by Allon Adir.
לַעֲנָת הַמִּדְבָּר
הצמח במקרא
הלַעֲנָה היא צמח מַר מאוד
[^]מִשְׁלֵי פרק ה פסוק ד: ד
וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת.
ואולי אף רעיל, והיא מוזכרת כסמל למרירות ורעילות מספר פעמים בצמוד לצמח הרֹאשׁ. הרֹאשׁ מופיע לרוב כשיקוי, למשל רֹאשׁ מהול במים, בעוד שאת הלַעֲנָה אוכלים[^]יִרְמְיָהוּ פרק ט פסוק י"ד: יד
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה וְהִשְׁקִיתִים מֵי רֹאשׁ.
. הלַעֲנָה והרֹאשׁ נמשלים לחטאים שהעם פּוֹרֶה בהם[^]דְּבָרִים פרק כ"ט פסוק י"ז: יז
פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה.
ושמניבה מערכת הצדק המושחתת שלו[^]עָמוֹס פרק ו פסוק י"ב: יב
הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה.
. היא גם נמשלת לעונש המַר שה' יטיל על העם[^]יִרְמְיָהוּ פרק ט פסוק י"ד: יד
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה וְהִשְׁקִיתִים מֵי רֹאשׁ.
ועל נביאיו[^]יִרְמְיָהוּ פרק כ"ג פסוק ט"ו: טו
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי רֹאשׁ כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל הָאָרֶץ.
בשל חטאיהם, ולסבל של הנענשים[^]אֵיכָה פרק ג פסוק ט"ו: טו
הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה.
.
פרקים המזכירים את הלַעֲנָה
ציטוטים נבחרים
זיהוי הצמח
הפרשנים המוקדמים פירשו "לַעֲנָה" כ"מרירות" באופן כללי ולאו דוקא כשם של מין צמח מסוים. מאוחר יותר התבסס הזיהוי של הלַעֲנָה עם אחד ממיני צמח הArtemisia - כמו המין הידוע כלענת-האבסינט אשר אינו צומח בארץ, או לענת-המדבר הַסְּבִירָה אולי יותר. במהלך הזמן נמסרו גם השערות זיהוי עם צמחים מרים אחרים (כמו צמח המרוביון, הרדוף הנחלים, ירוקת החמור, ועוד
[1]צמחי המקרא, זהר עמר, הוצאת ראובן מס ירושלים 2012, עמ 163-165.
), או עם זוגות צמחים מרירים המתאימים ללַעֲנָה ולרֹאשׁ. יש גם ששיערו שהלַעֲנָה והרֹאשׁ הם חלקיו התחתונים והעליונים של אותו צמח מַר[2]ילקוט הצמחים, נסים קריספיל, הוצאת כנה ירושלים 1983, כרך ט-מ, עמ 592-594.
. אך נראה שלכל ההשערות הללו אין בסיס מוצק מאוד, ואולי באמת הכוונה לצמח מַר באופן כללי.
לַעֲנָת הַמִּדְבָּר
שם מדעי: | Artemisia herba-alba |
משפחה: | מורכבים |
סוג: | לענה |
בערבית: | שִׁיח |
לַעֲנָת הַמִּדְבָּר היא שיח נמוך (עד כחצי מטר) הנפוץ בארץ במדבריות הַנֶּגֶב, יְהוּדָה וסִינַי.
הצמח מוציא שני סוגים של עלים: בחורף העָלִים גדולים יחסית ו"גזורים" ובקיץ הם נושרים, וצומחים במקומם עלים זעירים, אשר מאבדים פחות נוזלים דרך שטח הפנים שלהם. החלקים העליונים של הצמח מתייבשים כל שנה, אך השורשים נשארים משנה לשנה, ועם הזמן גם מתעבים ומתפצלים לצמחים נפרדים
כל חלקי הצמח מכוסים שיערות לבנות הנותנות לצמח מראה אפרפר וצמרירי (ומכאן כינויו הלטיני Alba שמשמעו "לבן"), ויש בהן בלוטות שמן המפיצות ריח חריף וחזק. לַעֲנָת הַמִּדְבָּר פורחת בחודשים אוגוסט-אוקטובר בתפרחות מורכבות של פרחים "צינוריים" רבים שצבעם צהוב-לבן או צהוב-אדמדם. הפרחים דו-מיניים (כלומר הם כוללים גם את העֲלִי הנקבי וגם את האבקנים הזכריים), והם מואבקים בידי הרוח. באביב מופיעים על הצמח עפצים דמויי כדור צמר. אלה אינם חלק טבעי של צמח, אלא גידול הנובע מעקיצות של חרק.
לַעֲנָת הַמִּדְבָּר שימשה כצמח רפואי בימי קדם. העלים והשמן האֶתֶרִי המופק מהם שימשו להכנת תרופות מרות וחזקות למטרות אין ספור (כנגד בעיות קיבה או לב, שיעול, נזלת, כאבי ראש, עקיצות, ועוד). בגבעולים משתמשים ליצור מטאטאים, ולהפקת צבע ירוק, ובעפצים הצמריים נעזרים כדי להבעיר אש
[3]ילקוט הצמחים, נסים קריספיל, הוצאת כנה ירושלים 1983, כרך ט-מ, עמ 588-589.
.
כל חלקי הצמח מכוסים שיערות לבנות הנותנות לצמח מראה אפרפר וצמרירי (ומכאן כינויו הלטיני Alba שמשמעו "לבן"), ויש בהן בלוטות שמן המפיצות ריח חריף וחזק. לַעֲנָת הַמִּדְבָּר פורחת בחודשים אוגוסט-אוקטובר בתפרחות מורכבות של פרחים "צינוריים" רבים שצבעם צהוב-לבן או צהוב-אדמדם. הפרחים דו-מיניים (כלומר הם כוללים גם את העֲלִי הנקבי וגם את האבקנים הזכריים), והם מואבקים בידי הרוח. באביב מופיעים על הצמח עפצים דמויי כדור צמר. אלה אינם חלק טבעי של צמח, אלא גידול הנובע מעקיצות של חרק.
לַעֲנָת הַמִּדְבָּר שימשה כצמח רפואי בימי קדם. העלים והשמן האֶתֶרִי המופק מהם שימשו להכנת תרופות מרות וחזקות למטרות אין ספור (כנגד בעיות קיבה או לב, שיעול, נזלת, כאבי ראש, עקיצות, ועוד). בגבעולים משתמשים ליצור מטאטאים, ולהפקת צבע ירוק, ובעפצים הצמריים נעזרים כדי להבעיר אש
[5]ילקוט הצמחים, נסים קריספיל, הוצאת כנה ירושלים 1983, כרך ט-מ, עמ 596-614.
.
פרטי היוצר\ת
Floratrek / CC-BY-SA-3.0. Original image size reduced by Allon Adir.
עלי הקיץ קטנים
פרטי היוצר\ת
באוקטובר / CC-BY-SA-3.0
עלי החורף גדולים יותר ו"גזורים"