רוֹעֶה צֹאן
_(NYPL_b14917530-1161538).jpg){kind=link}
סיכום
מנהיגי העם נמשלים לרועים שמאבדים את הצאן, ולכן ה' יענישם ויחזיר את הצאן לרעות בנָוֶה פּוֹרֶה תחת רועים טובים. הוא יביא מלך מבית דָוִד שימלוך בחוכמה ובצדק. הנביא מספר על החוויה הגופנית המטלטלת שעוברת עליו כשה' מוסר לו את דבריו. הוא יוצא כנגד נביאי השקר הממציאים את דבריהם, או לוקחים דברים איש מרעהו, ואז מנבאים אותם כאילו קיבלו אותם מה' בחלום.
תקציר
| מנהיגי העם נמשלים לרועים שמאבדים את הצאן שעליו הם מופקדים, ולכן ה' יענישם. ה' יקבץ בחזרה את הצאן האבוד (העם הגּוֹלֶה) מכל ארצות גלותם, וישיב אותם שוב לרעות בנָוֶה פּוֹרֶה שם ישים עליהם רועים שלא יאבדו אותם שוב. |
| א הוֹי רֹעִים מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי נְאֻם יְהוָה. ב לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת עַמִּי אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת צֹאנִי וַתַּדִּחוּם וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם יְהוָה. ג וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ. ד וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם וְלֹא יִירְאוּ עוֹד וְלֹא יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם יְהוָה. |
| ה' יביא מלך מבית דָוִד שימלוך בחוכמה ובצדק, ובימיו יִוָּושְׁעוּ יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל. המלך יִקָּרֵא "ה' צִדְקֵנוּ" (על משקל צִדְקִיָּהוּ שהנביא התנגד לו). |
| ה הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. ו בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ יְהוָה צִדְקֵנוּ. |
| אז, במקום לכנות את ה' בכינוי "חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", הוא יכונה "חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה .. אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל ..מִכֹּל הָאֲרָצוֹת.." (ראו נבואה זהה ביִרְמְיָהוּ ט”ז פסוקים י"ד-ט"ו). |
| ז לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ח כִּי אִם חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם. |
| הנביא מספר על החוויה הגופנית המטלטלת שעוברת עליו כשה' מוסר לו את דבריו, על החטאים הממלאים את הארץ ומביאים עליה קללה, ויובש, כשהחוטאים חסרי האומץ רצים לעשות רע. גם נביאים וכוהנים חוטאים, ואפילו במקדש. לכן ביום הדין שלהם הם יכשלו בדרכם כמו המוֹעְדִים על דרך חלקה בחושך. |
| ט לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹתַי הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן מִפְּנֵי יְהוָה וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ. י כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן. יא כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן חָנֵפוּ גַּם בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם נְאֻם יְהוָה. יב לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ כִּי אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם יְהוָה. |
| נביאי שֹׁמְרוֹן (הגולים מעירם בירושלים?) מטעים את העם בחטאי עבודת אל הבַּעַל. נביאי יְרוּשָׁלִַם חוטאים בנבואות שקר של נחמה לרשעים, שלכן אינם חוזרים בתשובה ויחרבו כמו סְדֹם ועֲמֹרָה. לכן ה' יעניש את הנביאים ברַעַל (לַעֲנָה וְרֹאשׁ). |
| יג וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל. יד וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלִַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ הָיוּ לִי כֻלָּם כִּסְדֹם וְיֹשְׁבֶיהָ כַּעֲמֹרָה. טו לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי רֹאשׁ כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל הָאָרֶץ. |
| ה' קורא לא לשמוע לדברי נביאי השקר שממציאים בעצמם את דבריהם. הם מנבאים שלום גם למנאצים את דברי ה' ולהולכים בדרכי עצמם. |
| טז כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אַל תִּשְׁמְעוּ עַל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ לֹא מִפִּי יְהוָה. יז אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי דִּבֶּר יְהוָה שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה. |
| מי מנביאי השקר קיבל את דבריו מה'? הרי הוא יכה כסערה את הרשעים, ולא ישוב מכעסו עד הסוף המר בו תּוּבַן האמת. ה' לא שלח ולא מָסַר את דבריו לנביאי השקר, כי אם היו מקבלים את דבריהם מה' הרי היו פועלים להחזרת הרשעים בתשובה (ולא לנבא להם טובות). |
| יח כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד יְהוָה וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת דְּבָרוֹ מִי הִקְשִׁיב דברי [דְּבָרוֹ] וַיִּשְׁמָע. יט הִנֵּה סַעֲרַת יְהוָה חֵמָה יָצְאָה וְסַעַר מִתְחוֹלֵל עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל. כ לֹא יָשׁוּב אַף יְהוָה עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה. כא לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת הַנְּבִאִים וְהֵם רָצוּ לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ. כב וְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת עַמִּי וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם. |
| האם ה' צריך להתקרב כדי להבחין בחטאים? הרי הוא ממלא את כל השָּׁמַיִם והאָרֶץ. נביאי השקר טוענים שקיבלו את נבואותיהם בחלום. הם רוצים להשכיח את ה' מהעם ע"י סיפורי חלומות, כמו שבעבר העם שכח את ה' ועבד את הבָּעַל. |
| כג הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם יְהוָה וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק. כד אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה. כה שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי. כו עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם. כז הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל. |
| סיפורי החלומות לעומת נבואות האמת הם כמו התֶּבֶן (הקש) לעומת הבָּר (החיטה הנקייה). כי דברי ה' הם כמו אֵשׁ או פַּטִּישׁ המפוצץ סלע. |
| כח הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם יְהוָה. כט הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְהוָה וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע. |
| לכן ה' יופיע להכות את הנביאים המנבאים דברים ששמעו איש מרעהו (כאילו הם דברי ה'), את הנואמים דברים שהמציאו בעצמם, ואת המנבאים דברי שֶׁקֶר שכאילו קיבלו בחלום, ובכך מטעים את העם ולא מועילים לו. |
| ל לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים נְאֻם יְהוָה מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ. לא הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם יְהוָה הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם. לב הִנְנִי עַל נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם יְהוָה וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם וְאָנֹכִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה. |
| הנביא כועס על נביאי השקר המחקים את סגנון נביאי האמת ואומרים שבפיהם "מַשָּׂא ה'" (מונח ששימש כמה נביאים, כמו יְשַׁעְיָהוּ, נַחוּם, ועוד), ועל כך הם וביתם יענשו. הם אומרים איש אל רעהו דברים שקיבלו כביכול מה', אך דבריהם הפוכים מדברי ה'. לכן ה' ינטוש אותם ואת עירם ירושלים, וישים אותם לחֶרְפַּה לעולם. |
| לג וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ הַנָּבִיא אוֹ כֹהֵן לֵאמֹר מַה מַשָּׂא יְהוָה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם נְאֻם יְהוָה. לד וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם אֲשֶׁר יֹאמַר מַשָּׂא יְהוָה וּפָקַדְתִּי עַל הָאִישׁ הַהוּא וְעַל בֵּיתוֹ. לה כֹּה תֹאמְרוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל אָחִיו מֶה עָנָה יְהוָה וּמַה דִּבֶּר יְהוָה. לו וּמַשָּׂא יְהוָה לֹא תִזְכְּרוּ עוֹד כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ. לז כֹּה תֹאמַר אֶל הַנָּבִיא מֶה עָנָךְ יְהוָה וּמַה דִּבֶּר יְהוָה. לח וְאִם מַשָּׂא יְהוָה תֹּאמֵרוּ לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מַשָּׂא יְהוָה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תֹאמְרוּ מַשָּׂא יְהוָה. לט לָכֵן הִנְנִי וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי. מ וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם וּכְלִמּוּת עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט | נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי.. |
| כ"ח | מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר.. |
| כ"ט | דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְהוָה, וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע. |