עיר
יָטְבָה
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן
Hilltop location of ancient Yodfat (Jotapata), showing excavated remains of fortifications. By Oren Rozen, [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
תל יודפת
רמת זיהוי : 3 - זיהוי משוער
יָטְבָה במקרא
מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ, אשת מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה ואמו של אָמוֹן שמָלַךְ אחריו באה מיָטְבָה
[^]מְלָכִים-ב פרק כ"א פסוק י"ט: יט בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה.
.
זיהוי המקום
האתר של יָטְבָה לא זוהה בוודאות, ובין הזיהויים שהוצעו ניתן למנות את יָטְבָתָה הנזכרת ברשימת אתרי הנדודים של בני יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר
[^]בַּמִּדְבָּר פרק ל"ג פסוקים ל"ג-ל"ד: לג וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה. לד וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה.
[*]ראו השערות שונות על מקומה של יָטְבָתָה בבַּמִּדְבָּר פרק ל"ג, כנראה באזור מפרץ אילת
, ואת יוּטָּה שמדרום לחֶבְרוֹן
[1]עולם התנ"ך, ספר מְלָכִים-ב עמ' 191-190.
. אך הצעת הזיהוי המקובלת היא עם העיר יודפת הגלילית של ימי בית שני
[2]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ג, עמוד 672
[3]ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 309
, וגם זאת בעיקר על סמך הדמיון בשם.

שרידי יודפת (Iotapata ביוונית כפי שמופיע בכתבי יוסף בן מתתיהו) זוהו עם החורבות שבח'רבת גִ'פַאת, מצפון להר עצמון ולבקעת בית נטופה בה שכנה גם רוּמָה, עיר מוצאה של זְבוּדָּה בַת פְּדָיָה אשת יֹאשִׁיָּהוּ בן אָמוֹן
[^]מְלָכִים-ב פרק כ"ג פסוק ל"ו: לו בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ זבידה [זְבוּדָּה] בַת פְּדָיָה מִן רוּמָה.
, מה שמרמז אולי על מדיניות של נישואין עם נשים גליליות אצל מלכי יְהוּדָה האחרונים
[4]עולם התנ"ך, ספר מְלָכִים-ב עמ' 191-190.
. כתובת מלכותית של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3 מלך אַשּׁוּר המתארת את מסע הכיבושים שלו בארץ (732-734 לפנה"ס, כמה עשרות שנים לפני תקופת מְנַשֶּׁה ויֹאשִׁיָּהוּ) מפרטת בין השאר את הערים שנכבשו בגָּלִיל, וביניהן נזכרת "(יא)-אטי-בי-תי" ביחד עם חַנָּתֹן ורוּמָה שבבקעת בית נטופה.

באתר של ח'רבת גִ'פַאת נמצאו חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת והברזל (כלומר מימי בית ראשון)
[5]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ג, עמוד 672
, אך בינתיים נמצאו עדויות לישוב בעיקר החל מהתקופה הפרסית וההלניסטית
[6]יודפת באתר רשות העתיקות
. יודפת נודעה בעיקר מכתבי יוסף בן מתתיהו אשר ביצר את העיר כאשר שירת כמפקד הגליל של הכוחות היהודים בימי המרד הגדול ברומאים. הרומאים בפיקודו של אספסינוס (לימים קיסר רומא) כבשו את המקום בשנת 66 לספירה לאחר כמה שבועות של מצור, ורבים מתושבי המקום בחרו להתאבד ולא ליפול בידי הרומאים. יוסף עצמו הסתתר במערה עם כמה מהפליטים אך לבסוף נתפס ונלקח בשבי, אך זכה בידידותו של אספסינוס וכתב ברבות הימים את "מלחמת היהודים" על תולדות המרד שם פירט גם את סיפור כיבושה של יודפת
[7]מלחמות היהודים, ספר ג, פרקים ז-ח, עמודים 21-1 בתרגום לעברית מתוך אתר "דעת"
.

בחפירות שנערכו באתר נמצאו שרידי היישוב שנחרב, ועדויות רבות למצור, כולל מערכת הביצורים, סוללת מצור מצפון לתל המוקף במדרונות טבעיים משאר עבריו, ראשי חיצים, אבני בליסטראות וגופות רבות של המגינים
[8]יודפת באתר רשות העתיקות
. ישוב קטן חזר להתקיים באתר בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית, ונמצאו בו בין השאר שרידי מבנה מלבני שזוהה כבית-כנסת
[9]יודפת. קייט רפאל, מרדכי אביעם ודויד חמידוביץ', חדשות ארכיאולוגיות, חפירות וסקרים בישראל, גיליון 135 לשנת 2023
.
פרקים המזכירים את יָטְבָה
ציטוטים נבחרים

ניתן לקרוא עוד על יָטְבָה באתרים של ויקיפדיה ורשות העתיקות.
טיולים באזור: גן לאומי יודפת העתיקה
המידע המובא באתרי הטיולים השונים המקושרים כאן הוא בגדר המלצה והינו כללי בלבד. אתר עַלַמַּפָּה או מפעיליו כמובן אינם אחראים על המידע המובא באתרים המקושרים, או על תוצאות הטיולים, והאחריות מוטלת על המטייל\ת לנהוג באחריות הנדרשת כולל לימוד המצב העדכני במקורות נוספים, הכנה מתאימה, ושמירה על הזהירות הנדרשת מאופי המקום והמטיילים.