לְבוֹנָה – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Han Al-Luban. By שלומי שטרית, [CC-BY-2.5], via Wikimedia Commons

שרידי חאן עות'מני (חָאן אֶ-לֻבָּן) מדרום-מזרח ללוּבַּאן א-שרקיה

רמת זיהוי : 2 - זיהוי מקובל

כנויים נוספים : לוּבַּאן א-שרקיה

לְבוֹנָה במקרא

אחרי שבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נלחמו והביסו את בני בִּנְיָמִן בעקבות פרשת רצח הפִילֶגֶשׁ בגִּבְעָה הם נשבעו שלא להנשא לבִנְיָמִן אך אח"כ הצטערו שייגדע שבט מישראל. הם גילו שאנשי יָבֵשׁ גִּלְעָד לא ענו לצו החובה להצטרף לקרב ולכן שלחו צבא שהרג שם את כולם מלבד 400 בתולות בנות יָבֵשׁ. בנות יָבֵשׁ השבויות נמסרו לנישואין עם בני בִנְיָמִן, והפתרון ל-200 הרווקים שנותרו היה שהם יצאו לארוב בכרמים ויחטפו לעצמם נשים מהבנות שיצאו שם במחולות בימי החג שהתקיים בשִׁלֹה מִיָּמִים יָמִימָה. אתר החגיגות של בנות שִׁלֹה (כלומר האתר של שִׁלֹה עצמה) מתואר במדויק כנמצא ממזרח לדרך המובילה מבֵּית-אֵל צפונה לשְׁכֶם מדרום ללְבוֹנָה - "מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה".

זיהוי המקום

האתר של לְבוֹנָה נמצא כאמור מצפון לאזור החגיגות של בנות שִׁלֹה, שהיה מן הסתם לא רחוק משִׁלֹה (שאתרה ידוע ונמצא כאמור ממזרח לדרך האורך הראשית שעברה על קו ההר בין בֵּית-אֵל לשְׁכֶם - ראו במפה). באזור זה שוכנת העיירה לוּבַּאן א-שרקיה המשמרת כמשוער את שמה של לְבוֹנָה המקראית. על ההר שמצפון-מזרח ליישוב, ג'בל אל מוס'ייב, נמצאים שרידים קדומים של פעילות חקלאית, כולל בורות מים וגתות, ולמרגלות הצפון-מערביים של ההר נובעים מספר מעיינות.

פרקים המזכירים את לְבוֹנָה

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
שׁוֹפְטִים-כ"א	י"ט-כ"א	וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוּוּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן.

ניתן לקרוא עוד על לְבוֹנָה באתרים של ויקיפדיה ועמוד ענן.

ספר	פרק
שׁוֹפְטִים	כ”א	בני יִשְׂרָאֵל במִּצְפָּה נשבעים שלא להנשא עם בני שבט בִנְיָמִן. אח"כ בני יִשְׂרָאֵל מתחרטים ומוסרים לבני שבט בִנְיָמִן בנות שאותן שבו מיָבֵשׁ גִּלְעָד הכבושה. הם קוראים לרווקים שנותרו בבִנְיָמִן לארוב לבנות המחוללות בכרמים בחג בשִׁלֹה ולחזור איתן בשלום לבתיהם.