לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים, וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ (כ-כ"א)
|
|
סיכום
בני יִשְׂרָאֵל במִּצְפָּה נשבעים שלא להנשא עם בני שבט בִנְיָמִן. אח"כ בני יִשְׂרָאֵל מתחרטים ומוסרים לבני שבט בִנְיָמִן בנות שאותן שבו מיָבֵשׁ גִּלְעָד הכבושה. הם קוראים לרווקים שנותרו בבִנְיָמִן לארוב לבנות המחוללות בכרמים בחג בשִׁלֹה ולחזור איתן בשלום לבתיהם.
תקציר
| בני יִשְׂרָאֵל חוטפים את בנות יָבֵשׁ גִּלְעָד כדי שינשאו לבני בִּנְיָמִן: בני יִשְׂרָאֵל במִּצְפָּה נשבעים שלא להשיא עוד את בנותיהם עם בני שבט בִנְיָמִן, אך אח"כ בבֵּית אֵל הם בוכים לפני ה' ומתחרטים על שיחסר\יפָּקֵד שבט שלם מישראל. |
| א וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה. ב וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. ג וַיֹּאמְרוּ לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד. |
| למחרת בבוקר הם זובחים שם עֹלוֹת וּשְׁלָמִים [*]עוֹלָה היא קורבן הנשרף כולו על המזבח ולכן אינו משמש למאכל, ושְׁלָמִים הם כמה סוגי קורבנות של בָּקָר, כֶּבֶשׂ, או עֵז כמו שְׁלָמִים של נֶדֶר ונְדָבָה, אשר נאכלים ברובם ע"י מביא הקורבן. ראו פרטים נוספים על סוגי קורבנות אלה ואחרים בעמוד של ספר וַיִּקְרָא. על מזבח חדש, ומבקשים לברר מי לא קיים את השבועה להצטרף לעם במלחמה מול בני בִנְיָמִן, ולכן חייב בעונש מוות[*]ואפשר גם לתת לבנותיהם של אותם עריקים להנשא עם בני בִנְיָמִן, כיוון שהעריקים לא נכחו בזמן השבועה שלא להשיא את הבנות לבני בִנְיָמִן . |
| ד וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ שָׁם מִזְבֵּחַ וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים. ה וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי אֲשֶׁר לֹא עָלָה בַקָּהָל מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה לַאֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יְהוָה הַמִּצְפָּה לֵאמֹר מוֹת יוּמָת. |
| בני יִשְׂרָאֵל מתחרטים\יִּנָּחֲמוּ כאמור מהנסיון לגדוע את שבט בִּנְיָמִן, ומתלבטים כיצד ידאגו לבנות-זוג עבור בני בִּנְיָמִן ששרדו את הקרב, כי הרי הם נשבעו שלא לתת להם מבנותיהם. נערך מפקד כדי לברר מי לא הצטרף לקהל הלוחמים במִּצְפָּה, ומסתבר שאנשי יָבֵשׁ גִּלְעָד חסרים. |
| ו וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בִּנְיָמִן אָחִיו וַיֹּאמְרוּ נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. ז מַה נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיהוָה לְבִלְתִּי תֵּת לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים. ח וַיֹּאמְרוּ מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יְהוָה הַמִּצְפָּה וְהִנֵּה לֹא בָא אִישׁ אֶל הַמַּחֲנֶה מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד אֶל הַקָּהָל. ט וַיִּתְפָּקֵד הָעָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד. |
| נשלח צבא של 12,000 חיילים עם פקודה להרוג\להחרים שם את כולם, כולל את הזכרים, הילדים, ואת הנשים שאינן בתולות. נמצאות 400 נערות בתולות ששרדו את הטבח והן מובאות למחנה הראשי של העם בכְּנָעַן בעיר שִׁלֹה. |
| י וַיִּשְׁלְחוּ שָׁם הָעֵדָה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי חֶרֶב וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף. יא וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר תַּחֲרִימוּ. יב וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר וַיָּבִיאוּ אוֹתָם אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. |
| בני יִשְׂרָאֵל באים בהכרזת שלום לסֶלַע הָרִמּוֹן שם נמצאים 600 הפליטים של צבא בִּנְיָמִן [*]ראו בפרק הקודם . אז שב שבט בִּנְיָמִן לקהל בני יִשְׂרָאֵל וקיבל את הַנָּשִׁים הבתולות ששרדו מִבין נְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד, אך 400 הבתולות נמצאו כלא מספיקות במדויק\כֵּן ל-600 בני בִּנְיָמִן.
[^]
שׁוֹפְטִים פרק כ פסוק מ"ז: מז
וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.
|
| יג וַיִּשְׁלְחוּ כָּל הָעֵדָה וַיְדַבְּרוּ אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שָׁלוֹם. יד וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן בָּעֵת הַהִיא וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם כֵּן. טו וְהָעָם נִחָם לְבִנְיָמִן כִּי עָשָׂה יְהוָה פֶּרֶץ בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. |
| זקני העם תוהים כיצד ידאגו לַרווקים הנּוֹתָרִים לבנות זוג, כי ראוי לדאוג שיְרֻשַּׁתם של פליטי בִּנְיָמִן תעבור לצאצאיהם כדי שלא יִמָּחֶק\יִמָּחֶה חלק ניכר מהשבט. אבל כל הנשים של השבט נשמדו בקרב בגִּבְעָה, ושאר השבטים נשבעו שלא לתת לבני בִנְיָמִן את בנותיהם, ואף קיללו את מי שיעשה כך. |
| טז וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה מַה נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים כִּי נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן אִשָּׁה. יז וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. יח וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֵת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. |
| בני בִנְיָמִן לוקחים לעצמם מהבנות המחוללות בכרמים בחג בשִׁלֹה: זקני העם נזכרים במנהג ישן של חג מיוחד שנחגג בשִׁלֹה, ומובא תיאור מפורט של מקומה של העיר. |
| יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. |
| זקני העם מצווים על 200 הרווקים מבִנְיָמִן לארוב בכרמים בימי החג בשִׁלֹה, וכשיראו שהבנות יוצאות שם במחולות, הרווקים יחטפו להם נשים ויחזרו איתן לבִּנְיָמִן. |
| כ ויצו [וַיְצַוּוּ] אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. כא וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן. |
| אם קרובי הבנות יתלוננו על החטיפה, יוכלו החוטפים לבקש שהקרובים ימצאו בהם "חן" וָחֶסֶד, כי החוטפים לא חטפו את הנשים במלחמה, וגם הקרובים לא יואשמו בהפרת השבועה כיוון שלא נתנו מרצונם את בנותיהם לבני בִנְיָמִן. |
| כב וְהָיָה כִּי יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לרוב [לָרִיב] אֵלֵינוּ וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ בַּמִּלְחָמָה כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ. |
| 200 בְּנֵי בִנְיָמִן עשו כפי שציוו זקני העם ונשאו להם 200 נשים מבין הרוקדות שחטפו בשִׁלֹה, ושבו לערים של נחלת בִּנְיָמִן אחרי ששיקמו אותן מחורבנן, וגם שאר בני השבטים חזרו לנחלותיהם. |
| כג וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם מִן הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל נַחֲלָתָם וַיִּבְנוּ אֶת הֶעָרִים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם. כד וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ. |
| ספר שׁוֹפְטִים מסתיים בחזרה על האמירה [*]ראו גם בשׁוֹפְטִים פרק י"ז פסוק ו שבאותם הימים עדיין לא היה מֶלֶךְ שישמור על כללי ההתנהגות בְּיִשְׂרָאֵל, ולכן התאפשרו האסונות כמו בפרשת הפילגש בגִּבְעָה ומלחמת האזרחים הקשה שבאה אח"כ. בספר הבא יתבקש הנביא שְׁמוּאֵל לתקן את המצב ולמצוא מֶלֶךְ ליִשְׂרָאֵל.
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ז פסוק ו: ו
בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.
, שׁוֹפְטִים פרק י"ח פסוק א
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ח פסוק א: א
בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה.
או שׁוֹפְטִים פרק י"ט פסוק א
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ט פסוק א: א
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה.
|
| כה בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: "אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה". |
| כ- כ"א | לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ |