עַלַמַּפָּה

בני יִשְׂרָאֵל יצאו לִקְרַאת הפְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וחנו "עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק". בני יִשְׂרָאֵל הובסו וזקני העם ייעצו לקחת לקרב הבא את ארון הברית יחד עם בני עֵלִי שיצטרפו וישמרו עליו. הפְּלִשְׁתִּים גילו זאת וחששו, אך לבסוף הם אזרו אומץ והכו שוב את ישראל. בקרב נפלו 30,000 מיִשְׂרָאֵל כולל בני עֵלִי, והפְּלִשְׁתִּים אף שבו את הארון, ולקחו אותו מֵאֶבֶן הָעֵזֶר לאַשְׁדּוֹד. איש בנימין רץ משדה הקרב עד לשִׁלֹה כדי לספר על התבוסה, ועֵלִי נפל אחורה מכסאו ומת כששמע על נפילת הארון בשבי.

בימי שְׁמוּאֵל (יורשו של עֵלִי) יצאו שוב בני יִשְׂרָאֵל להלחם בפְּלִשְׁתִּים, והפעם הם יצאו מִן הַמִּצְפָּה והכו בהצלחה את הפְּלִשְׁתִּים "עַד מִתַּחַת לְבֵית כָּר". כדי לציין את הנצחון לקח שְׁמוּאֵל "אֶבֶן אַחַת וַיָּשֶׂם בֵּין הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אֶבֶן הָעָזֶר וַיֹּאמַר עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ יְהוָה". אך "אֶבֶן הָעָזֶר" הזו נקבעה ע"י שְׁמוּאֵל באזור הַמִּצְפָּה, כלומר הרחק מאֶבֶן הָעָזֶר שכבר התקיימה קודם לכן באזור אֲפֵק כשנערך לידה הקרב בו הובסו בני יִשְׂרָאֵל.

אֶבֶן הָעֵזֶר שמול אֲפֵק בה הובסו בני יִשְׂרָאֵל שונה כאמור מאֶבֶן הָעֵזֶר שליד מִּצְפָּה שהוצבה לזכר הנצחון על הפְּלִשְׁתִּים. את הראשונה מחפשים באתר מתאים ממזרח לאֲפֵק, ואחת מהצעות הזיהוי היא עם הגבעה של מִגְדָּל אֲפֵק באזור הכפר הנטוש מג'דל-יאבא שמדרום לראש העין. על הגבעה נמצאו בין השאר חרסים מתקופת הברזל ב' (הישראלית). המבנה המפואר שבראש הגבעה הוא של מצודה עות'מאנית שהוקמה על שרידי מבנים קדומים יותר, ובעיקר של מבצר צלבני מהמאה ה-12 (ראו צילום).

כיום מקובל יותר הזיהוי של אֶבֶן הָעֵזֶר עם עִזְבְּת צַרְטַה שמצפון לראש העין (ראו במפה), ועם תל כפר קאסם הסמוך מצפון אשר משקיפים שניהם על אֲפֵק הסמוכה ממערב ואשר בשניהם נמצאו עדויות ליישוב מהתקופה הישראלית הקדומה. ההשערה היא שהצבא הישראלי חנה באזור שני התלים הללו וניסה ללא הצלחה לחסום בפני הפְּלִשְׁתִּים שבאֲפֵק את המעבר בדרך העוברת במקום ואשר מובילה מזרחה לאזור הישראלי.

היישוב בעִזְבְּת צַרְטַה נוסד בסוף המאה ה-13 או תחילת ה-12 לפנה"ס (תקופת ההתנחלות והשופטים) וננטש באופן מסודר במהלך המאה ה-11 לפנה"ס, אולי בעקבות המאבקים עם הפְּלִשְׁתִּים שבפְלֶשֶׁת הסמוכה. היישוב התחדש לקראת סוף המאה כיישוב חקלאי ולתקופה זו מיוחסות עשרות ממגורות לתבואה הנראות במקום גם כיום. באחת הממגורות התגלה חרס שעליו נחרתו כל אותיות האלפבית ה"פרוטו-כנעני" לפי הסדר, משמאל לימין. היישוב ננטש שוב והתחדש במאה ה-10 לפנה"ס אולי בימי דָוִד, אך ננטש סופית לאחר זמן לא רב כשבני יִשְׂרָאֵל הצליחו לבסס את ישיבתם באדמות הפוריות יותר שבאזור היַּרְקוֹן .