עַלַמַּפָּה

גַת היתה אחת מ-5 ערי\סַרְנֵי הפְּלִשְׁתִּים, שכללו גם את עַזָּה, אַשְׁקְלוֹן, אַשְׁדּוֹד, ועֶקְרוֹן. ערים אלה שכנו בחֶבֶל הַיָּם ומוצא הפלישתים שישבו בהן היה באי כְּרֵתִים. יְהוֹשֻׁעַ השמיד את העֲנָקִים ואת עריהם, מלבד את אלה שנותרו בעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד. גָּלְיָת הענק היה מִגַּת, וכך גם עוד 3 העֲנָקִים בני הָרָפָה שנפלו בתקופה מאוחרת יותר ביד המלך דָּוִד וגיבוריו.

גַת נזכרת בכל אופן יחד עם שאר ערי הפְלִשְׁתִּים ברשימת "הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת" - כלומר אזורים בארץ המובטחת שעוד נשאר לרשת אותם אחרי ימי ההתנחלות, וגַת המשיכה להציק לבני ישראל בימי השופטים. כך נזכרו עֵזֶר וְאֶלְעָד בני אֶפְרַיִם שנהרגו ע"י בידי אַנְשֵׁי גַת כאשר יצאו לרעות את מִקְנֵיהֶם, ונזכרו גם בני בִנְיָמִן מאַיָּלוֹן שהבריחו את תושבי גַת מהאזור. אחרי נצחון הפְלִשְׁתִּים על בני ישראל בקרב אֶבֶן הָעֵזֶר בימי עֵלִי, הם לקחו כשלל את ארון הברית ושמרו אותו במקדש דגון שבאַשְׁדּוֹד, אך שם הוא גרם נזק למקדש וה' הכה את אנשי אַשְׁדּוֹד בטחורים עד ששלחו את הארון לגַּת. אבל אז ה' הכה גם את תושבי גַּת בטְחֹרִים עד ששלחו את הארון לעֶקְרוֹן. תושבי עֶקְרוֹן שחששו מפגיעתו החזירו את הארון לבני ישראל בבֵּית-שֶׁמֶשׁ, יחד עם מנחת טְחֹרֵי זָּהָב מ-5 הערים כולל מגַת.

גַּת הפְּלִשְׁתִּית היתה בעימות עם בני ישראל, ודָּוִד הנער נאבק עם גָּלְיָת הַגִּתִּי באזור העימות בְּעֵמֶק הָאֵלָה שבשְׁפֵלַת יְהוּדָה. אחרי תבוסת גָּלְיָת, הפלישתים ברחו "עַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן". גַּת הפְּלִשְׁתִּית אבל היתה גם מקום מפלט לנמלטים מאזור יהוּדָה בראשית ימי הממלכה. כך מצא שם דָּוִד מקלט כשנמלט מפני שָׁאוּל, ומסופר גם על בַּעֲנָה ורֵכָב מבְאֵרוֹת שבבִּנְיָמִן שברחו לגת אחרי מות אַבְנֵר, ועל שני עבדי שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא שברחו לאָכִישׁ מלך גַּת, עד ששִׁמְעִי יצא להחזירם משם ונענש על כך ע"י המלך שְׁלֹמֹה. כשדָוִד ברח לאָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת בפעם הראשונה, עבדי אָכִישׁ הזהירו את המלך שמדובר באויב לפלישתים. דָוִד שמע על כך ועשה את עצמו משוגע, עד שאָכִישׁ התלונן שהביאו משוגע אל ביתו. בהזדמנות זו דָוִד שר שני מזמורי תְּהִלִּים בהם הוא ביקש מה' עזרה כנגד אויביו ובטח בעזרתו והמליץ לשומעיו גם כן לבטוח בה' ולהלל אותו (במזמור ל"ד מלך גַּת נקרא משום מה בשם "אֲבִימֶלֶךְ" במקום "אָכִישׁ"). בפעם השנייה דָוִד כבר בא לגור אצל אָכִישׁ עם כל צבא נאמניו ועם נשותיו, עד שביקש וקיבל מאָכִישׁ את עיר השדה צִקְלָג ועבר לשמור עליה עם כל ביתו.

אחרי נפילת שָׁאוּל ובניו בקרב הַגִּלְבֹּעַ מול צבאות הפְלִשְׁתִּים, דָוִד שר עליהם קינה וביקש שתושבי גַת ואַשְׁקְלוֹן לא יגלו את דבר תבוסת שָׁאוּל וישמחו בשל כך. הנביא מִיכָה שפעל בתקופה מאוחרת ביקש בקשה דומה בעקבות החורבן הצפוי ביְהוּדָה כְּהֵד לקינת דָוִד. המלך דָוִד בכל אופן הכה את הפְּלִשְׁתִּים ולקח מהם את גַּת וּבְנֹתֶיהָ. בימי יְהוֹאָשׁ מלך יְהוּדָה, כבש חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם את גַּת לפני שעלה על יְרוּשָׁלַיִם. עֻזִּיָּהוּ נכדו של יְהוֹאָשׁ נלחם בהצלחה בפְּלִשְׁתִּים, פרץ את חומות גַּת, יַבְנֶה ואַשְׁדּוֹד ובנה ערים באזור פְלֶשֶׁת. עָמוֹס שניבא בימי עֻזִּיָּהוּ קרא לשומעיו "הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן" לראות את הגורל שנפל על ערים חזקות משלהם, כמו כַלְנֵה, חֲמָת וגַת.

גַת היתה אחת מ-5 ערי הפְּלִשְׁתִּים שבאזור פְלֶשֶׁת. האתרים של עַזָּה, אַשְׁקְלוֹן ואַשְׁדּוֹד היו מיושבים ברציפות עד לתקופות מאוחרות כך שאתרן לאורך החוף הדרומי של הארץ ידוע, והאתר של עֶקְרוֹן זוהה בסבירות גבוהה בעקבות תגליות ארכיאולוגיות בתל-מקנה. האתר של גַת הפְּלִשְׁתִּית וודאי פחות, והצעות שהועלו בעבר לזיהוי עם אֶל-עַרֵינִי (ליד עיראק אל-מנשייה - בקרית גת של ימינו), עם תל נַגִילָה, ועם אתרים נוספים באזור מערב הַשְּׁפֵלָה אינם מקובלים כיום בעקבות בדיקות ארכאולוגיות שלא מצאו ממצאים מתאימים לעיר פְּלִשְׁתִּית חשובה, או משיקולים היסטורים וגיאוגרפים שונים.

האתר המקובל כיום כמקומה של גַת הוא בתל צָפִית\א-צאפי על הגדה הדרומית של נחל הָאֵלָה לא הרחק ממערב לאתר של הַקְּרָב עם גָּלְיָת ליד הנחל באזור שׂוֹכֹה ועֲזֵקָה, ממנו נמלטו כאמור הפְּלִשְׁתִּים המובסים בחזרה לגַּת וְלעֶקְרוֹן. עֶקְרוֹן זוהתה עם תל-מקנה, כ-8.5 ק"מ מצפון לתל צָפִית. האתר המשוער של צִקְלַג שנמסרה לדָּוִד מידי אָכִישׁ מלך גַּת נמצא כ-40 ק"מ מדרום לתל צָפִית ומעיד אולי על תחום השפעתה הנרחב של גַּת באותם ימים, בהם היתה העיר הפלישתית הראשית בשפלה.

תל-צָפִית עצמו הוא תל גדול ובולט למרחוק בגוון הבהיר של סלעיו (א-צאפי משמעו "הבוהק" בערבית). היישוב בתל-צָפִית כבר היה גדול ומבוצר בתקופה הכנענית הקדומה (באמצע האלף ה-4 לפנה"ס, הרבה לפני ימי הפְּלִשְׁתִּים), אך דעך מאוחר יותר. העיר הפלישתית הוקמה במאה ה-12 לפנה"ס, ובמאה ה-10 לפנה"ס כבר היתה הגדולה שבערי הפְּלִשְׁתִּים (כ-500 דונם). הממצאים הפְּלִשְׁתִּים הרבים שנמצאו באתר כוללים מערכת ביצורים חזקה, חרסים רבים בסגנון הפְּלִשְׁתִּי האופייני, מזבח אבן בעל שני קרניים, וכלי פולחן. העיר התפשטה לאזור שלרגלי התל, וגם אזור זה נכלל בתחום של חומת ביצורים רחבה. סביב התל נמצאו גם שרידים של מערכת מצור שכללה תעלה חצובה גדולה ומגדלים, ובתל עצמו נמצאו עדויות לחורבן ולשריפה המיוחסים לכיבוש של חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם שנזכר במקרא (סוף המאה ה-9 לפנה"ס) .

גַת נזכרת בכמה תעודות עתיקות. כך, יש המזהים גַת עם גִמְתִ של שֻׁוַרְדָתָה הנזכרת במכתבי אֶל-עַמַארְנָה. היישוב שכן על סעיף מזרחי של "דרך הים", דרך מסחר קדומה שהובילה ממצרים צפונה לאזור סוריה, שבה עברו גם צבאות רבים לאורך הדורות, וסַרְגוֹן מלך אַשּׁוּר הודיע שכבש את אַשְׁדּוֹד, אַשְׁדּוֹד-יָם, גַת ועֶקְרוֹן במסע המלחמה שלו באזור (712 לפנה"ס). בתל צָפִית נמצאו גם כמה ידיות כדים עם הטביעות "למלך" שכמותן נמצאו רבות ברחבי יְהוּדָה ואשר מתוארכות לימי חִזְקִיָּהוּ, אולי לקראת פלישת סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר ליְהוּדָה (701 לפנה"ס) ויש המשערים שכתובת ניצחון של סַנְחֵרִיב הזכירה אולי את גַת.