עַלַמַּפָּה

בנאום של מֹשֶׁה לעַם בעודם חונים בעֵבֶר הַיַּרְדֵּן המזרחי לקראת כניסתם לארץ, מֹשֶׁה הודיע שהוא עומד למסור לעַם ברכות וקללות. הברכות יתקיימו אם העַם יקיים את המצוות, והקללות יתקיימו אם לָאו. כשהעַם יבוא לארץ המובטחת, עליו להטיל את הַבְּרָכָה עַל הר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. מֹשֶׁה גם מסר את המקום של שני הרים אלה: הם נמצאים מעֵבֶר ליַּרְדֵּן (העַם עוד נמצא במזרחו) בסוף דרך הנקראת "מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ" (לכוון השקיעה במערב) בתחום השייך עוד לכְּנַעֲנִי, ליד אֵלוֹנֵי מֹרֶה (כלומר, ליד שְׁכֶם).

בהמשך הנאום, אחרי שמֹשֶׁה מסר את המצוות שעל העַם לקיים, הוא פירט את הברכות ואת הקללות-. מֹשֶׁה צווה שאחרי שבני העַם יחצו את הַיַּרְדֵּן, הם יקחו אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, שלא עֻבְּדוּ בבַּרְזֶל, יסיידו אותן, יכתבו עליהן את דברי הַתּוֹרָה ויעמידו אותן בְּהַר עֵיבָל במִזְבֵּחַ לה' שיבנו שם. העַם יחגוג בשמחה לפני ה' בזבחים שונים שיזבחו במִזְבַּח זה. 6 שבטים יעמדו על הַר גְּרִזִים בצד הַבְּרָכוֹת ו-6 שבטים על הַר עֵיבָל בצד הַקְלָלוֹת. הַלְוִיִּם יפתחו ברשימת הַקְלָלוֹת שיוטלו על אלה שעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת מסוימות, ואחרי כל קְלָלָה העַם יענה "אָמֵן".

ואמנם, כשהעַם כבר היה בעיצומם של קרבות הכיבוש בארץ בהובלת יְהוֹשֻׁעַ, קיים יְהוֹשֻׁעַ את הצווי של מֹשֶׁה במדויק. הוא בנה את המזבח בהר עֵיבָל מאבנים שלמות, כתב על האבנים את מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, וקיים טקס ברכה וקללה כפי שצווה מֹשֶׁה.

עֵיבָל נזכר כצאצא של שֵׂעִיר הַחֹרִי, אחד מאבותיהם של יושבי אֶרֶץ אֱדוֹם. גם מָנַחַת שהיה שם ישוב ביְהוּדָה נזכר כצאצא של אותו שֵׂעִיר, ואולי היו גם תושבים ממוצא חֹרִי שיוחסו לשֵׂעִיר באזור שְׁכֶם?

שְׁכֶם הקדומה ישבה על תל בָּלָאטָה (~520 מ' מעל פני הים), מעט מזרחית למרכז העיר שְׁכֶם של היום, בין הר גְּרִזִים מדרום (~880 מ' מעל פני הים), לבין הר עֵיבָל מצפון (~940 מ' מעל פני הים). יש המזהים את הבקעה הרחבה של נחל תִּרְצָה אשר מובילה מבקעת הירדן אל מעט מצפון לשְׁכֶם, בתור "דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ" הנזכרת בספר דְּבָרִים, שם היא מתוארת כדרך המובילה להרי עֵיבָל וגְּרִזִים.

הר עֵיבָל (בערבית ההר א-שמאלי\הצפוני, או ג'בל אִסְלָאמִיה) הוא הגבוה שבהרי מרכז וצפון השומרון ומשקיף למרחקים. הר עֵיבָל (הר הקללות) אינו פּוֹרֶה פחות מהר גְּרִזִים שמולו (הר הברכות), למרות שכשמביטים על שני ההרים מכוון שְׁכֶם, נראה המדרון הדרומי של הר עֵיבָל (מצפון לשְׁכֶם) כמרובה יותר בצומח מאשר המדרון הצפוני של הר גְּרִזִים (מדרום לשְׁכֶם), כפי שקורה בד"כ במדרונות דרומיים וצפוניים בארץ. הסברה היא בכל אופן, שהקללות שנאמרו בהר לא נחשבו כהופכות את ההר עצמו למקולל.

בשלוחה הצפונית-מזרחית של הר עֵיבָל התגלה בשנת 1982 גל אבנים גבוה שזוהה כאתר פולחני ישראלי מהמאה ה-13 לפנה"ס. המבנה כולל שתי חצרות וביניהם כֶּבֶשׁ משופע שהוביל לבמה. המבנה היה מלא בשכבות אפר עבה ובה עצמות חיות (רובן כשרות) ובאתר נמצאו גם כלי פולחן, וחרפושיות מצריות מהמאה ה-15 לפנה"ס. קיים וויכוח בין המומחים לגבי הזיהוי של האתר עם המִזְבֵּחַ שבנה יְהוֹשֻׁעַ בהר עֵיבָל. התומכים בזיהוי עם מזבח יְהוֹשֻׁעַ (ובעיקר הארכאולוג שחפר שם - אדם זרטל) מצביעים למשל על האבנים הלא מסותתות ששימשו את הבנייה, על הכַּשְׁרוּת של החיות שעצמותיהן נמצאו במקום, ובתכונות נוספות של הממצאים ושל המבנה שנראות כתואמות את המצוות הקשורות במבני מזבח. המתנגדים לזיהוי האתר עם מזבח יְהוֹשֻׁעַ, טוענים שהנימוקים אינם חותכים, ומצביעים דוקא על חוסר התאמה בין צורת המבנה ואופן ההקרבה בו לתיאורים המקראיים. כמו כן, אין קשר עין בין האתר בהר עֵיבָל להר גְּרִזִים, כפי שהיה אולי מתבקש מטקס הקללות והברכות שנערך על שני ההרים (אדם זרטל שיער שאולי חלה טעות בזיהוי הר גְּרִזִים). יש לציין גם שלפי גרסת השומרונים לספר דְּבָרִים, מִזְבֵּחַ יְהוֹשֻׁעַ נבנה לא בהר עֵיבָל אלא בהר גְּרִזִים המקודש להם.