עַלַמַּפָּה

הנביא יִרְמְיָהוּ התנגד לירידה של פליטי הָעָם לגלות במִצְרַיִם אחרי הכיבוש הבָּבְלִי (יִרְמְיָהוּ פרק מ"ב-מ"ד), והזהיר ש"בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס" עוד ימשלו בבני יִשְׂרָאֵל כמו בעבדים, ולכן אין לעם מה לחפש בדרכים לאַשּׁוּר ולמִצְרַיִם. אבל הָעָם לא שמע בקולו ו"כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה" ובראשם "יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים" ירדו למִצְרַיִם, ואיתם ירדו גם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וְבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ, והתיישבו בתַּחְפַּנְחֵס. בתַּחְפַּנְחֵס, ה' צווה על יִרְמְיָהוּ להטמין בפתח הארמון יסודות מבנה עשוי אֲבָנִים גדולות מעורבבות במֶּלֶט, כיוון שה' יקים כֵּס לנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מעל היסודות האלה, ושם הוא יפרוס את האפיריון שלו על מצרים. יִרְמְיָהוּ ניבא אח"כ שוב (נבואה שלא התגשמה) שנְבוּכַדְרֶאצַּר יבוא להכות את מִצְרָיִם והזכיר את ערי מִצְרַיִם שיוכו בחרב, כולל את מִגְדּוֹל, תַּחְפַּנְחֵס ואת נֹף (ואולי נעזר במשחק מלים תַחְפַּנְחֵס\נִסְחַף, נֹף\נָפַל, אוֹן\שָׁאוֹן). כשהפליטים מיהודה כבר התיישבו במִצְרַיִם - במִגְדֹּל, בתַחְפַּנְחֵס, בנֹף, ובאֶרֶץ פַּתְרוֹס, יִרְמְיָהוּ הזכיר להם את החורבן שה' הביא על ירושלים ויהודה בגלל העבודה הזרה שחטאו בה.

גם יְחֶזְקֵאל דיבר על כיבוש מִצְרַיִם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל ובעלי בריתו, אז ה' יביא להרס מקדשי האלילים המפוארים שברחבי מִצְרַיִם, כולל באֶרֶץ פַּתְרוֹס (בדרום), בצֹעַן (בצפון), ובנֹא (במרכז), ונזכרות גם סְוֵנֵה, סִין, אוֹן, פִי בֶסֶת, תַּחְפַּנְחֵס, ונֹף, שישרפו ויהרסו ותושביהם יהרגו או יפלו בשבי.

העיר תַּחְפַּנְחֵס, או דָפַנֶה בלשון היוונים שישבו בה, שכנה במזרח הדלתא שבצפון מִצְרַיִם על גדות הענף הפֶּלוּסִי של הנילוס, כלומר הענף המזרחי ביותר, הנקרא על שם פֶּלוּסִיום\סִין ששכנה בקצהו הצפוני לקראת השפכו לים התיכון. אתר זה היה על הגבול המזרחי של ארץ מִצְרַיִם וכדי לתגבר את משמר הגבול באזור הקים פרעה פסמתיך ה-1 (664–610 לפנה"ס) את תַּחְפַּנְחֵס עם מצודה צבאית שעליה שמרו שכירי חרב בעיקר יוונים, איונים וקארים . משוער שבתַּחְפַּנְחֵס התיישבו גם פניקים כיוון שהעיר נזכרת בתעודה פניקית הכוללת ברכה בשם כל האלים של תַּחְפַּנְחֵס. כמו כן, מצבה שנמצאה בתל מתארת כמשוער אלוהות פניקית כלשהי.

בימיה הקצרים של תַּחְפַּנְחֵס עברו תהפוכות על המזרח הקדום כשהאימפריה האַשּׁוּרית נפלה בידי בָּבֶל (609-612 לפנה"ס), ונְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִי מלך בָּבֶל כבש את יְהוּדָה והחריב את יְרוּשָׁלַיִם ואת המקדש (586 לפנה"ס). צבא נְבוּכַדְנֶאצַּר אמנם הביס ליד כָּרכּמיש את צבא מִצְרַיִם (תחת פרעה נְכוֹ‎ ה-2 בנו של פסמתיך ה-1) אך נכשל בנסיונותיו לכבוש את מִצְרַיִם עצמה. פליטים רבים מיְהוּדָה וביניהם יִרְמְיָהוּ ברחו למִצְרַיִם אחרי הכיבוש הבבלי והתיישבו כאמור גם בתַּחְפַּנְחֵס שבמזרח הדלתא, כלומר בין המקומות הראשונים שאליהם הגיעו הפליטים מהארץ.

כ-100 שנים לאחר ייסוד תַּחְפַּנְחֵס העניק פרעה יעחמס השני (570–526 לפנה"ס) לעיר נאוקרטיס שבמערב הדלתא את המונופול על הסחר עם יוון ותושבי תַּחְפַּנְחֵס עזבו את המקום. כַּנְבּוּזִי ה-2 מלך פָּרַס כבש אח"כ את מִצְרַיִם מידי יעחמס, והרודוטוס עוד מזכיר חיילים פרסים שהיו במקום בימיו (מאה 5 לפנה"ס). נראה אבל שהאתר איבד מחשיבותו הצבאית כמגן הגבול המזרחי של הארץ, ועל פי הממצאים שנמצאו במקום משוער שהאתר ננטש במהלך השלטון הפרסי. התל של העיר נקרא "מצודת בת היהודי" בסוף המאה ה-19 כשאתר נחפר, ונמצאו בו שרידי מצודה מאסיבית (בעובי של כ-12 מטר), חִצִּים רבים, וחרסים יוונים ומצרים מהתקופה הקצרה של קיום העיר, אך גם שרידי מבנים מאוחרים יותר מהתקופה ההלניסטית והרומית.