עַלַמַּפָּה

בימי שיבת ציון אחרי הצהרת כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס, עלו לארץ מהגלות בהובלת זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ 725 מבְּנֵי לֹד, חָדִיד וְאוֹנוֹ, וחזרו לשבת בנחלתם (721 בגרסא המקבילה בספר נְחֶמְיָה). אח"כ נזכרת שוב חָדִיד יחד עם לֹד וְאוֹנוֹ ברשימה של 16 ישובים מצפון ליְרוּשָׁלַיִם ובשְּׁפֵלָה בנחלות בִנְיָמִן ואֶפְרָיִם לשעבר, שבהם התיישבו בני בִנְיָמִן השבים לארצם.

חָדִיד כאמור נזכרת במקרא תמיד ביחד עם לֹד וְאוֹנוֹ, ולכן משערים שכמוהן היא נחרבה בתקופה הכנענית באחד ממסעות הכיבוש של פרעה תחותימס ה-3 בארץ (מאמצע מאה 15 לפנה"ס) ונבנתה מחדש בידי בני שבט בִנְיָמִן שנדדו מערבה (אולי בימי יֹאשִׁיָּהוּ מלך יְהוּדָה). שמעון החשמונאי ביצר את חָדִיד שבשְּׁפֵלָה כנגד טריפון וחנה בה , וגם בימי המרד ברומאים הקים הגנרל הרומאי אספסיאנוס (לעתיד הקיסר) מצודה בחדיד והחנה שם חיל מצב. באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) חָדִיד מתוארת כיישוב השוכן ממזרח ללֹד.

חָדִיד מזוהה עם התל שעליו שכן עד 1948 הכפר אל-חַדִיתֶ'ה, כ-4.6 ק"מ מזרחית לאתר של לֹד הקדומה. התל ששטחו כ-40 דונם נישא על הגדה הדרומית של נחל נטוף - אחד מיובלי נחל אַיָּלוֹן. בגבעה ששטחה כ-5 דונם, באזור בית הקברות של הכפר שבקצה הצפון-מערבי של התל, נחשפו חרסים רבים החל מהתקופת הברונזה התיכונה א' (הכנענית) וההשערה היא שכאן היה מרכז הישוב הקדום. היישוב הכנעני ננטש כאמור לתקופה של כ-1000 שנה עד שחודש בתקופת הברונזה המאוחרת, ושגשג גם בתקופת הברזל (הישראלית), ממנה נחשפו שרידי מבנים, גתות, ובורות חצובים ששימשו כמשוער כמקום תסיסת התירוש בקנקנים.

בתל נמצאו שתי תעודות משפטיות כתובות בכתב יתדות מתקופת השלטון האַשּׁוּרִי בארץ (מהשנים 698 ו-664 לפנה"ס), שבהן נזכרו בעיקר שמות נוכריים, המיוחסים לגולים הגויים שיושבו בארץ כחלק ממדיניות חילופי האוכלוסין שבה נהגה אַשּׁוּר. חָדִיד חזרה לשלטון יְהוּדָה עם החלשות האימפריה האַשּׁוּרִית, ותושביה הוגלו אח"כ לבָּבֶל כפי שמסתבר מהאיזכור במקרא של הגולים בני יִשְׂרָאֵל ששבו אליה בימי שיבת ציון תחת הפָּרְסִים (ראו למעלה). חָדִיד בוצרה כאמור בתקופות ההלינסטית והרומית, ובאתר נמצאו גם ממצאים נוספים מהתקופה הביזנטית (של אוסביוס), כולל חרסים, גתות חצובות, ורצפת פסיפס מרשימה המציגה את הנילוס ואשר מתוארכת למאה ה-6 לספירה. עוד נמצאים על התל שרידים מהתקופות הערבית הקדומה והעות'מאנית, ושרידי כפר אל-חַדִיתֶ'ה הנטוש.