עַלַמַּפָּה

יַתִּיר נזכרת ברשימת ערי ההָר הדרומיות שבנחלת שבט יְהוּדָה, יחד עם שׂוֹכֹה שבהרי יְהוּדָה, אֶשְׁתְּמֹע, וְעָנִים. יַתִּיר נקבעה אח"כ כעיר לְוִיִּים ונמסרה (יחד עם לִבְנָה ואֶשְׁתְּמֹע) לידי בְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן .

בסיפורי עלילות דָוִד על הימים בהם ישב בצִקְלַג לפני שעלה למלוכה, מסופר שאחרי שהעֲמָלֵקִים תקפו ובזזו את צִקְלַג, דָוִד רדף אחריהם והביס אותם וחזר עם שלל רב. דָוִד חילק את השלל בין חייליו וגם בין "זִקְנֵי יְהוּדָה" מהמקומות שבהם שהה באזור יְהוּדָה, כולל בין זִקְנֵי יַתִּיר ואֶשְׁתְּמֹע. על שניים מגיבורי דָוִד (עִירָא וגָּרֵב) נאמר שבאו מיַתִּיר.

יַתִּיר שכנה כאמור בדרום הָר יְהוּדָה ונזכרה יחד ערים נוספות באזור זה כמו שׂוֹכֹה, אֶשְׁתְּמֹע, ועָנִים, ולכן מקובל לזהות אותה עם ח'רבת עַתִּיר הנמצאת באזור זה (ראו במפה) . אתר זה גם מתאים בדיוק לתיאור של יַתִּיר באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) שם נאמר ש"יתירא" היתה בימיו כפר גדול של נוצרים בלבד במרחק 20 מילין מבית-גוברין במחוז דַרוֹמָא (אך נראה שאוסביוס גם זיהה אותה בטעות כעתר שבנחלת שמעון).

בח'רבת עַתִּיר נמצאו חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל (הישראלית), מספר חצרות ובהן פתחים למערות מגורים, ושרידי מבנים נוספים. אלה כוללים שתי חורבות של מבני ציבור מהתקופה הבזנטית - משנת 631 לספירה על פי כתובת הקדשה שנמצאה במקום. שני המבנים מזוהים ככנסייות נוצריות על סמך עמודים, צלבים, ואגף הבנוי כאָפְּסִיס (אך יש המזהים את אחד מהמבנים הללו כבית-כנסת יהודי, למרות שלפי אוסביוס לפחות חיו כאמור בעַתִּיר של ימיו נוצרים בלבד).