עַלַמַּפָּה

בימי הכיבוש וההתנחלות יְהוֹשֻׁעַ השמיד את כל הָעֲנָקִים "מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה". עֲנָב נכללה אח"כ בנחלת שבט יְהוּדָה, והיא נזכרת ברשימה של 11 ערי מחוז בדרום הָר יְהוּדָה יחד עם יַתִּיר, שׂוֹכֹה, דְּבִר, אֶשְׁתְּמֹע וערים נוספות.

על פי רשימת הערים הנזכרות יחד עם עֲנָב באותו המחוז מסתבר שעֲנָב שכנה באזור הדרומי של הר יְהוּדָה מדרום לחֶבְרוֹן. באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) נאמר שהיישוב בעֲנָב שבבתחום בית-גוברין התקיים עוד בימיו. ענב העליונה נזכרת בתעודה שנמצאה באחת ממערות המפלט בדרום הר חברון, מ"שנת ארבע לחרבן בית ישראל", כלומר 4 שנים לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא (140 לספירה). בתעודה שנשתמרה כמעט במלואה, מצהירה מרים ברת יעקב שקיבלה את המגיע לה מנכסיו של בעלה הקודם (המת) שאול בר שמעון שועל מענב העליונה מידי אחיו אבשלום.

עֲנָב מזוהה בד"כ עם חורבת ענב "הקטנה" (ח'רבת עִנַאבּ אֶ-צַּעִ'יר) שבפאתי א-דאהרייה (ראו במפה), שם נמצאו חרסים מתקופת בית-ראשון, ומתקופות מאוחרות יותר. בחורבת ענב "הגדולה" (ח'רבת עִנַאבּ אלכביר), כ-3.5 ק"מ מדרום-מזרח לזו הקטנה נמצאו בעיקר ממצאים מהתקופה הביזנטית כולל כנסייה גדולה עם רצפת פסיפס, והיא אולי ענב העליונה של שאול בר שמעון, ועֲנָב הנזכרת ע"י אוסביוס.