הר הַלְּבָנוֹן

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Mount Lebanon, Bsharri district. By Linaduliban at English Wikipedia, [Public domain], via Wikimedia Commons

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Forest of The cedars of God. By BlingBling10 at English Wikipedia (see page for author info) [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons

אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן בשלג

רמת זיהוי : 1 - זיהוי ודאי

הר הַלְּבָנוֹן במקרא

הַלְּבָנוֹן היה הַר בצפון הארץ בו ישבו "הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי". הַלְּבָנוֹן נקבע כגבול הצפוני של הארץ המובטחת, אך בימי יְהוֹשֻׁעַ נכבש האזור רק עד "בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן", ושאר הַלְּבָנוֹן משם וצפונה עד לְבוֹא חֲמָת נכלל ב"הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת" שעדיין לא נכבשה.

הַלְּבָנוֹן היה תמיד מושלג (וצבעו של השלג הוא אולי גם מקור שמו של הַלְּבָנוֹן). הַלְּבָנוֹן נודע כמקום שופע מים ופּוֹרֶה בו הצמחייה הרבה מפיצה ריחות נעימים. בלְּבָנוֹן גידלו זַיִת, דָגָן, וגֶפֶן ואף ייצרו יַיִן נודע. בהר היו מהלכות גם חיות רבות . אך הַלְּבָנוֹן היה ידוע בעיקר בשל העצים הגדולים שבו - כולל הבְּרוֹשׁ, התִּדְהָר והתְאַשּׁוּר, ובעיקר האֶרֶז, הנזכר רבות במקרא כסמל לפאר ולחוזקה, ומופיע כך למשל במשלי יוֹתָם ויוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל.

חִירָם מלך צֹר שלח למלך דָּוִד אֲרָזִים ופועלים לצורך בניית ארמונו של דָּוִד ביְרוּשָׁלַיִם. שְׁלֹמֹה בְּנוֹ גם כן שלח את עבדיו ללבָנוֹן כדי לכרות ולהוביל משם אֲרָזִים ובְּרוֹשִׁים ביחד עם אנשי חִירָם לצורך בניית המקדש, וגם לצורך בניית "בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן" שבארמונו שביְרוּשָׁלַיִם, אשר קיבל את שמו בשל "טוּרֵי עַמּוּדֵי האֲרָזִים" שניצבו בו. לשְׁלֹמֹה היו גם מפעלי בניה באזור הלבָנוֹן עצמו. גם בימי בית שני יובאו מלבָנוֹן באופן דומה עצי אֲרָזִים לצורך בניית המקדש.

תושבי צֹר שלטו כאמור על הסחר בעצי הלבָנוֹן, ובתעשיית העץ הנלווית לו, כולל בנית אוניות מהעצים. הכובשים השונים שעברו בלבָנוֹן ניצלו את העצים לצורכיהם או ניסו להשתלט על סחר זה. כך סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר התגאה על שכרת את עצי האֶרֶז והבְּרוֹשׁ הגבוהים והמובחרים שבלבָנוֹן, ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שהבְּרוֹשִׁים והאֲרָזִים שבלבָנוֹן עוד ישמחו על נפילת מֶלֶךְ בָּבֶל שנהג לכרות אותם ללא בקרה.

זיהוי המקום

רכס הרי הַלְּבָנוֹן נישא מצפון לדרום במרכז מדינת לְּבָנוֹן של היום במקביל לים התיכון. ממזרח ובמקביל לו נישא רכס נפרד של הרי "מול הַלְּבָנוֹן" (הכולל את הר החֶרְמוֹן באזורו הדרומי), ובין שתי שורות הרכסים המקבילות מתפרסת "בקעת הַלְּבָנוֹן". אורך הרכס של הרי הַלְּבָנוֹן הוא כ-170 ק"מ ורוחבו כ-30 ק"מ בממוצע, ושיאו בגובה של 3,088 מ' מעל פני הים (בקורנת א-סוודא מול טריפולי שבצפון לבנון). בפסגות הגבוהות של הרי הַלְּבָנוֹן שורר מזג אוויר "אלפיני" עם קיץ קריר, ושלג ברוב שאר השנה. המורדות המערביים של ההר מתונים יחסית ושופעים בנחלים ובמעיינות גבוהים, והאדמה הפורייה שימשה לחקלאות עוד בימי קדם. הפסגות הגבוהות חוסמות את הגשם מלהגיע למורדות המזרחיים התלולים של ההר, ואזור זה מאוכלס פחות מהאזור המערבי שהיה לעורף של ערי החוף הפניקיות הגדולות של לְּבָנוֹן.

ערי לְּבָנוֹן העשירות ואוצרות העצים שבהרי הַלְּבָנוֹן משכו אליהם סוחרים וכובשים עוד בימי קדם. קיימות עדויות על ייבוא ארזים מהלְּבָנוֹן בימי פַּרְעֹה סנפרו (שושלת 4, 2613-2589 לפנה"ס) ובימי פַּרְעֹה תחותמיס ה-3 (שושלת 18, 1450-1490 לפנה"ס), שבימיו היה כבר חיל מצב מצרי באזור. המִצְרִים (והחַתִּים) המשיכו לשעבד את האזור גם במאות השנים הבאות, וקיימות עדויות על יבוא ארזים למצרים גם במאה ה-11 לפנה"ס. גם מלכי אַשּׁוּר הגיעו מדי פעם במסעותיהם להרי הלְּבָנוֹן, וייבאו ממנו עצים לבנייה, ולבסוף גם כבשו את האזור. כך למשל המקרא מספר על כריתת עצי הלְּבָנוֹן בימי הכיבוש של סַנְחֵרִיב, וגם בנו אֵסַרְחַדּוֹן דווח על הובלת עצי ארז ואורן מלְּבָנוֹן לצורך בניית ארמונו בנִינְוֵה. הבבלים שכבשו אח"כ בתורם את האזור המשיכו לנצל את העצים שבהר, ונְבוּכַדְנֶצַּר דווח על סלילת דרכים להובלת הארזים עד למפעלי הבניה הגדולים שלו בבָּבֶל.

פרקים המזכירים את הר הַלְּבָנוֹן

ספר	פרק
דְּבָרִים	א	פתיחת ספר דְּבָרִים. מֹשֶׁה נואם דְּבָרִים לעַם החונה בתחנתו האחרונה בעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לקראת הכניסה לארץ. הוא מזכיר את הנדודים בַּמִּדְבָּר מהר סִינַי לקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, את העזרה שביקש מחכמי העַם בהנהגתו, את פרשת המרגלים ואת העונש שקיבל העַם (וגם מֹשֶׁה) שלא יזכו לבוא לארץ בגלל הססנותם באותם ימים.
דְּבָרִים	ג	מֹשֶׁה ממשיך בתיאור הנצחונות של העַם מול עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן (שהיה אחרון הָרְפָאִים הענקים, ומתוארת מיטתו הענקית). אדמות עבר היַרְדֵּן המזרחי ניתנו לשבטי רְאוּבֵן וגָּד וחֲצִי הַמְנַשֶּׁה, בתנאי שיעזרו לשאר השבטים לכבוש את נחלותיהם ממערב לירדן. ה' לא מסכים לבקשת מֹשֶׁה לבוא לארץ, ומאפשר לו רק להשקיף עליה מהַר נְבוֹ.
דְּבָרִים	י”א	הקהל של מֹשֶׁה חָוָוה בעצמו את הטפת המוּסַר של ה' ואת הנסים שעשה, ולכן יש לו הצדקה מיוחדת לקיום המצוות, שהם התנאי לכיבוש והארכת ימים בארץ. פריון הארץ תלוי בגשם היורד בחסדי ה'. יש לשמור את הדברים קרוב לאָדָם (בתְּפִלִּין ובמְזוּזָה). מֹשֶׁה מצווה לקיים טקס הטלת ברכות וקללות בהרי גְּרִזִים ועֵיבָל.
יְהוֹשֻׁעַ	א	ה' מצווה על יְהוֹשֻׁעַ לחצות את היַרְדֵּן ולכבוש את הארץ. יְהוֹשֻׁעַ מורה לעם להתכונן לחצייה ומבקש משבטי ראוּבֵן, גָּד, וְחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה להצטרף לכיבוש הארץ לפני שישובו לנחלותיהם שממזרח ליַרְדֵּן.
יְהוֹשֻׁעַ	י”ג	יְהוֹשֻׁעַ כבר זקן וה' מציין בפניו שעדיין יש ארץ רבה שיש לרשת ושלא נכבשה, ושבינתיים יש לחלק את מה שיש בין השבטים. מפורטים גבולות השבטים רְאוּבֵן, גָּד, וחצי המְנַשֶּׁה ממזרח ליַרְדֵּן. שבט לֵּוִי לא מקבל נחלה כי ה' הוא נחלתו.
שׁוֹפְטִים	ג	השופט עָתְנִיאֵל מושיע את יִשְׂרָאֵל מכּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם. השופט אֵהוּד בֶּן גֵּרָא מושיע את יִשְׂרָאֵל מעֶגְלוֹן מלך מוֹאָב בו הוא מתנקש. השופט שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת מכה את הפְלִשְׁתִּים.
מְלָכִים-א	ה	שְׁלֹמֹה מולך בחוכמה והעם חי בעושר ובשלום. שְׁלֹמֹה כורת ברית עם חִירָם מלך צוֹר ורוכש ממנו אֲרָזִים ובְּרוֹשִׁים מהַלְּבָנוֹן לצורך בניית המקדש. מגוייסים אלפי פועלים למלאכת הכנת העצים והאבנים למקדש.
מְלָכִים-א	ט	שְׁלֹמֹה נותן לחִירָם 20 ערים בגליל אבל חִירָם מאוכזב מהן. אבל שיתוף הפעולה ממשיך כשספני שְׁלֹמֹה וחִירָם יוצאים לאוֹפִיר להביא זָּהָב. שְׁלֹמֹה בונה את גֶּזֶר, חָצוֹר, מְגִדּוֹ, בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן, בַּעֲלָת ותַּדְמֹר, וביְרוּשָׁלַיִם הוא בונה את המִּלּוֹא ואת החומה.
מְלָכִים-ב	י”ד	בממלכת יְהוּדָה, אֲמַצְיָה עולה למלוכה ונוקם ברוצחי אביו יְהוֹאָשׁ. הוא מצליח נגד אֱדוֹם אך מובס וְנִשְׁבָּה בידי יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל שבוזז את יְרוּשָׁלַיִם (ומַמְשִׁיל את מָשָׁל החוֹחַ ואֶרֶז הַלְּבָנוֹן). אֲמַצְיָהוּ נרצח במהלך קֶשֶׁר כנגדו, ובנו עֻזִּיָּהוּ מולך אחריו. בממלכת יִשְׂרָאֵל, יָרָבְעָם ה-2 מולך אחרי אביו יוֹאָשׁ במשך 41 שנה, ואחריו מולך בנו זְכַרְיָה.
מְלָכִים-ב	י”ט	חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לו לא לפחוד מגידופי הרַב שָׁקֵה. הַמֶּלֶךְ מתפלל לה' ומציג לפניו במקדש מכתב מהרַב שָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שהוא עומד לנקום בסַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר. בלילה מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, וסַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה ונרצח שם בידי שני בניו.
יְשַׁעְיָהוּ	ב	חזון אחרית הימים: כל הגויים ינהרו לציון לעבוד את ה' וישרור שלום כללי ונצחי. כיום, כל עוד יש שפע, העם עוד עובד אלילים שהוא יוצר בעצמו. ביום ה' (שלפני אחרית הימים) ייענשו הגאים, העבודה הזרה תוסר והחוטאים ימלטו למקומות מסתור מפחד ה'.
יְשַׁעְיָהוּ	י”ד	נבואה על שיבת בני יִשְׂרָאֵל לציון שתבוצע על ידי עמים אחרים שיתלוו אליהם. מָּשָׁל על מֶלֶךְ בָּבֶל שחשב למלוך בשמיים, אך ימות וירד לַשְׁאוֹל ויזכה שם ללעגם של שאר המלכים המתים. נבואת חורבן לאַשּׁוּר שתובס בארץ יִשְׂרָאֵל. נבואת תבוסה לפְּלִשְׁתִּים שיובסו בעוד שעם יִשְׂרָאֵל אמנם יהיה עני אך ישרוד לבטח בחסות ה'.
יְשַׁעְיָהוּ	ל”ג	נבואת עונש לעריץ. תחינה לה' להושיע מצָרָה, מלחמתו באויבי העם, ודברי תהילה בשל הצדק, החכמה והישועה שיביא. תאור הסבל של העם והארץ מהאויבים, עד שה' יופיע ויכה בהם. בעתיד ימלוך מלך יפה וחכם, ימי החג והשלווה יחזרו לעיר שתוקף בנהרות אדירים, שאוניות האויב לא יוכלו לעבור.
יְשַׁעְיָהוּ	ל”ה	המדבר שמח, פורח, ושופע במים. נפתחת בו דרך לגולים השבים לציון, בה אין סכנות ולא הולכים לאיבוד כי ה' בא להצילם. גם החלשים יִצְלְחוּ את המדבר בקלות והנכים (עִוְרִים, חֵרְשִׁים, פִּסְחִים, וכו') יבריאו.
יְשַׁעְיָהוּ	ל”ז	חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לא לפחוד מגידופי הרַבשָׁקֵה. המלך מתפלל לה' ומציג לפניו במקדש מכתב מהרַבשָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שינקום בסַנְחֵרִיב. בלילה מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, סַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה שם הוא נרצח בידי שני בניו. (רוב הפרק תואם את מְלָכִים-ב י”ט)
יִרְמְיָהוּ	י”ח	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ ללכת לסדנת היוצר (הקַדָּר) שם הקַדָּר יוצר כְּלִי על אָבְנָיִם. הכְּלִי נשבר והקַדָּר מכין חדש. כך ה' יכול לעשות לעמים ש"התקלקלו". ה' מתלונן על שהעם עזב אותו ללא הגיון, כמו שלג העוזב את הלבנון ונמס. אויבי יִרְמְיָהוּ זוממים רעות נגדו, והוא מתלונן לפני ה' שהם מחזירים לו בכך רעה תחת טובה, כי הוא הרי רצה בטובתם. אך כעת הוא מבקש שה' ינקום בהם.
יִרְמְיָהוּ	כ”ב	יִרְמְיָהוּ מנבא בשער שאם בית דָוִד ימלוך בצדק אז ימשיך למלוך, אך אם לא אז ארצו תחרב. נבואות למלכי יהודה: לשַׁלֻּם שימות בגלות (במצרים), ליְהוֹיָקִים שלא נהג בצדק כמו אביו יֹאשִׁיָּהוּ, ובנה את ארמונו תוך עושק, וייקבר "קְבוּרַת חֲמוֹר", וליְהוֹיָכִין שיוגלה עם אימו (לבבל) וצאצאיו לא יֵשְׁבוּ עוד על כס המלכות.
יְחֶזְקֵאל	י”ז	יְחֶזְקֵאל חד חידה ליִשְׂרָאֵל: נֶּשֶׁר גדול קוצץ צמרת של עץ אֶרֶז מהלבנון ולוקח אותה (הגליית יְהוֹיָכִין לבָּבֶל), ואח"כ לוקח מזרע הארץ ושותל אותו במקום מוּשְׁקֶה היטב (המלכת צִדְקִיָּהוּ על העם בארץ). מהזרע יוצאת גֶפֶן, אך היא אח"כ מפנה את ענפיה ושורשיה לכוון של נֶּשֶׁר אחר (צִדְקִיָּהוּ כורת ברית נגד בָּבֶל עם פַּרְעֹה). הנֶּשֶׁר הראשון כועס ועוקר אותה (החורבן והגלות). אך בעתיד ה' ישתול את צמרת הארז שישגשג על הר גבוה (משל לגאולת ישראל והר הבית).
יְחֶזְקֵאל	כ”ז	קינה על צֹּר: העיר כְּלִילַת היֹפִי הסוחרת בימים, נמשלת לאוניה מפוארת שכל מרכיביה (לוחות, תורן, משוטים, קרשים, מפרשים, ודגל) הם ממיטב אוצרות העולם. גם חברי צוות הספינה והסחורות שבה (מתכות, אריגים, אבנים יקרות, תבואות, ומקנה) באו מכל העולם. רוח מזרחית שפכה מים רבים על השייטים ושברה את האוניה בלב ים, וכל האוצרות והצוות טבעו. כל תושבי האיים איתם סחרה נסערו לשמע האסון, וצֹּר נעלמה ללא שוב.
יְחֶזְקֵאל	ל”א	בשנה 11 (לגלות יְהוֹיָכִין) יְחֶזְקֵאל מנבא לפַּרְעֹה. הוא נמשל לאֶרֶז הלְּבָנוֹן הגבוה והיפה שענפיו הרבים נותנים מחסה לציפורים ולחיות (משל למדינות החסות של מצרים). אך ה' יעניש אותו על גאוותו. הוא יִכָּרֵת ע"י החזקים שבגויים, העמים שישבו לצילו יינטשו אותו, שְׁבָרָיו יושלכו ברחבי הארץ והוא ירד לשְׁאוֹל.
הוֹשֵׁעַ	י”ד	סיום הפרק הקודם בנבואת הרג לשֹׁמְרוֹן המורדת. אח"כ, קריאה לעַם לשוב בתשובה לה' עם דברי חרטה. ה' עונה שירפא את העַם מתוצאות שובבותם, בזכות אהבתו. הוא ירווה כמו טַּל את יִשְׂרָאֵל, שתהיה כשׁוֹשַׁנָּה, כעצי הלבנון, וכזַיִת. העַם ישב בצל ה', שזכרונו יהיה טוב כמו יין הלבנון. סכום הספר: מי חכם ויבין את כל הדברים שנאמרו כאן? וסיכומם הוא שדרכי ה' ישרות, וצדיקים ילכו בהן, ופושעים יכשלו בהן.
נַחוּם	א	פתיחה: נַחוּם מאֶלְקֹש מנבא על נִינְוֵה (בירת אַשּׁוּר). ה' כועס ונוקם באויביו ומגן על החוסים בו. להופעתו סוער ורועש כל הטבע. העונש מעל יהודה יוסר והאויב (נִינְוֵה) יהרס.
חֲבַקּוּק	ב	חֲבַקּוּק ממתין לתשובת ה' על תלונתו מהפרק הקודם, וה' מצווה עליו לכתוב נבואת גאולה, שתתקיים לבסוף גם אם תתמהמה. מְשָׁלִים על הכַּשְׂדִּים: הם נמשלים לזה שלוקח רכוש שלא שלו ואז מוּכֶּה ע"י הנוֹשִׁים שלו; לחומד בֶּצַע השומר על שללו וביתו חרב; לאחד שבונה עיר במחיר דמים ואי צדק, ואז קורות הבניינים נהרסות; לאחד שמְשַׁכֵּר את רעהו כדי לראות אותו בקלונו, ואז בעצמו מקבל כּוֹס שכזאת מה'. על תלונת חֲבַקּוּק מסוף פרק קודם לגבי עבודת האלילים של הכַּשְׂדִּים, ה' עונה שפסלים שכאלה רק גורמים נזק למי שבוטח בהם.
זְכַרְיָה	י	קריאה לבקש מה' גשם, ולא מפסילי האלילים או מהקוסמים, כי דבריהם הם רק חלומות. ה' דואג לעדרו, אותו הוא עושה כמו סוס מלחמה מפואר. יצא ממנו מנהיג שיכה באויב והעַם (יהודה וישראל) יבוסס את אויביו ברפש ויבייש את פרשי האויב. ה' יזמן (בשריקה) ויאסוף את העַם מהגלות, בה הוא התרבה מאוד. אז ה' יעבור בים כמו אויב ויכה את הגלים עד שיתייבש היְאֹר ואיתו כוחה של מִצְרַיִם, וגאוותה של אַשּׁוּר.
זְכַרְיָה	י”א	יער הלְבָנוֹן (משל לגויים החזקים?) יפתח את שעריו ותיכנס האש שתשרוף את עצי האֶרֶז שבו. שאר העצים יְיַלְּלוּ, וכך גם האריות שנהרס משכנם בגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן. ה' מצווה על הנביא לרעות צאן המיועד לטבח ולהזניחו (סמל למושלי הארץ הרעים). הוא עושה זאת בעזרת שני מקלות הנקראים "נֹעַם" ו"חֹבְלִים". אחרי שהוא גורם נזק, הוא מקבל שכר, שה' מצווה עליו להשליך לכור היתוך במקדש. ה' יכה בחרב את זרוע ועין ימין של הרועה המזניח.
תְּהִלִּים	כ”ט	דָוִד קורא לפמליית המלאכים של ה' להלל את כבודו וכוחו. קוֹל ה' מרְעִים על היַמִּים, שובר את אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, מרקיד הרים, חֹצֵב לַהֲבוֹת, מרעיד את המדבר, חושף יערות, ונשמע גם במקדש. ה' שפט את הארץ כבר בימי המַּבּוּל הַקְּדוּמִים, ועוד ימשיך למלוך לַנֶּצַח.
תְּהִלִּים	צ”ב	מִזְמוֹר לשַּׁבָּת. המשורר שמח להלל את ה' בשירה ובנגינה ביום ובלילה. מחשבותיו של ה' עמוקות, וקשה לכְּסִילִים להבין את תוכניותיו. נדמה כאילו הָרָשָׁע פורח, אבל הוא יִבֹּל במהירה, ואילו הצדיקים יפרחו וישגשגו כמו תָּמָר או האֶרֶז בלבנון. גם את קרנו של המשורר ה' ירים, ויראה לו את נפילת אויביו. הצדיקים יהיו פוריים ורעננים גם בשֵׂיְבָתָם, ויזכו להלל את הצדק של ה'.
תְּהִלִּים	ק”ד	המשורר מלא התפעלות מההדר של הבריאה, וכיצד כל חלק בה משתלב ותורם לחלקים האחרים. האוֹר, המַּיִם, העננים, הרוּחַ והאֵשׁ משרתים את ה'. מי הַמַּעְיָנוֹת והגשם מַשְׁקִים את החיות וההָרִים (שם חיים היְּעֵלִים), ומצמיחים את העצים שבהם מקננות הציפורים, וגם גידולי מאכל לאָדָם ולבהמה. הגשם מאפשר את ייצור היַיִן, השמן, והלֶחֶם המשמחים את האָדָם. היָרֵחַ שומר על הזמנים, והשֶׁמֶשׁ שומר על היום והלילה. הַיָּם משמש את הדגים, האוניות, ואת הלִוְיָתָן - מִשְׂחָקוֹ של ה'.
שִׁיר-הַשִּׁירִים	ג	שיר: עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. שיר: מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר.
שִׁיר-הַשִּׁירִים	ד	שיר: הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי. שיר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ. שיר: גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה.
שִׁיר-הַשִּׁירִים	ז	שיר: שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית. שיר: מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ. שיר: אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.
עֶזְרָא	ג	בחודש תִּשְׁרֵי שאחרי השיבה לציון נערכת אסיפת עם בה יֵשׁוּעַ וזְרֻבָּבֶל מקימים את מזבח המקדש ומתחילה מלאכת הקרבת הקורבנות בו. כמה חודשים אחר כך הם מפקחים על בניית היסודות למקדש לקול תרועות חצוצרות, מצילתיים וקריאות הלל ובכי של זקני העם הזוכרים את הבית הראשון.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	ב	ההכנות לבנין המקדש: שְׁלֹמֹה מונה את פועלי הבניה למִקְדָּשׁ - סַבָּלִים, חוצבים, ומנהלי עבודה. הוא מבקש עזרה מחִירָם מלך צור בעצים, חוטבי עצים, ומבקש גם אומן מומחה. חִירָם מסכים ושולח לו אומן ששמו גם כן חִירָם.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	ח	אחרי 20 שנה בהם נבנו המקדש והארמון ע"י שְׁלֹמֹה, הוא מקבל ערים מחִירָם מלך צור, בונה ומיישב אותם. העבודות בוצעו ע"י נוכרים, ובני ישראל עצמם עסקו בצבא ובניהול העבודות. בת פרעה עוברת לארמונה החדש. שְׁלֹמֹה מעלה עולות על המזבח שמול המקדש במועדים, ומעמיד את הַכֹּהֲנִים והַלְוִיִּם לפי המחלקות שקבע אביו דָוִד. הןא מקבל מחירָם צי אוניות בעֶצְיוֹן גֶּבֶר ליד אֵלוֹת שבים סוף ויחד עם הסַפָּנִים המומחים של חִירָם הם מביאים זהב רב מאוֹפִיר.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	כ”ה	אֲמַצְיָהוּ מולך ביְהוּדָה ונוקם ברוצחי אביו יְהוֹאָשׁ. הוא שוכר גדוד חיילים מישראל אבל משתכנע לשחרר אותו בעצת איש ה'. הגדוד פושט ובוזז ערים ביהודה. אֲמַצְיָה מצליח בקרב נגד אֱדוֹם אך חוטא בפולחן לאלילי אֱדוֹם בניגוד לעצת נביא. הוא מובס ונשבה בידי יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל (משל החוֹחַ ואֶרֶז הלבנון) שבוזז את יְרוּשָׁלַ‍ִם. אֲמַצְיָהוּ נרצח בקשר בלָכִיש ונקבר בעִיר דָּוִד.

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
יְהוֹשֻׁעַ-א	ד	מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם.
יְהוֹשֻׁעַ-י"ב	ז	וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן וְעַד הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה כְּמַחְלְקֹתָם.
יְהוֹשֻׁעַ-י"ג	ה-ו	וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת. כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר מִן הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ.
שׁוֹפְטִים-ט	ט"ו	וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
שְׁמוּאֵל-ב-ה	י"א	וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד.
מְלָכִים-א-ה	כ	וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים.
מְלָכִים-א-ז	ב	וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן מֵאָה אַמָּה אָרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ עַל אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים וּכְרֻתוֹת אֲרָזִים עַל הָעַמּוּדִים.
מְלָכִים-א-ט	י"ט	וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלַ‍ִם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ.
מְלָכִים-ב-י"ד	ט	וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ.
מְלָכִים-ב-י"ט	כ"ג	בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה יַעַר כַּרְמִלּוֹ.
יְשַׁעְיָהוּ-י"ד	ח	גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ.
יְשַׁעְיָהוּ-מ	ט"ז	וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה.
יְשַׁעְיָהוּ-ס	י"ג	כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד.
יִרְמְיָהוּ-י"ח	י"ד	הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים.
יְחֶזְקֵאל-כ"ז	ה	בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל לֻחֹתָיִם אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ.
הוֹשֵׁעַ-י"ד	ו-ח	אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן. יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן.
תְּהִלִּים-ע"ב	ט"ז	יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ.
שִׁיר-הַשִּׁירִים-ד	ח	אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים.
שִׁיר-הַשִּׁירִים-ד	י"א	נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן.
שִׁיר-הַשִּׁירִים-ד	ט"ו	מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן.
שִׁיר-הַשִּׁירִים-ז	ה	צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.
עֶזְרָא-ג	ז	וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אֶל יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם.

ניתן לקרוא עוד על הר הַלְּבָנוֹן באתר של ויקיפדיה.