עַלַמַּפָּה

עָפְרָה היתה עירו של יוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי ושל בנו, השופט גִדְעוֹן, ומשפחת אֲבִיעֶזֶר עצמה השתייכה לשבט מְנַשֶּׁה. יש להבחין בין עָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי זו לבין עָפְרָה הנזכרת ברשימת ערי שבט בִנְיָמִן. מלאך ה' נגלה לגִּדְעוֹן תחת עץ הָאֵלָה בעָפְרָה בעודו חובט חִטִּים וקרא לו לצאת וללחום במדיינים שהציקו אז לבני ישראל. בעָפְרָה היה מזבח לבַּעַל ולאֲשֵׁרָה וגִדְעוֹן ניתץ אותו לפי צווי של ה'. גִדְעוֹן יצא להלחם במדיינים וחנה בעֵין חֲרֹד בעוד שהמדיינים חנו "מִצָּפוֹן לגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק" (יזרעאל). המדיינים הרגו כמה מאחיו של גִדְעוֹן בהר תָּבֹר, אך לבסוף גִדְעוֹן הצליח להביס אותם. גִדְעוֹן אסף אח"כ נזמי זהב משלל המלחמה והכין מהם אפוד שהוצג בעָפְרָה, והאפוד נעשה עם הזמן למוקד של עבודה זרה במקום.

גִּדְעוֹן מת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה וַנקבר "בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו בְּעָפְרָה". אחרי מותו, בא אֲבִימֶלֶךְ בן פילגשו משְׁכֶם לבֵית אָבִיו שבעָפְרָה והרג שם את כל אֶחָיו בני גִּדְעוֹן, מלבד את יוֹתָם שהצליח להמלט (והמשיל עליו את משל יוֹתָם), ואֲבִימֶלֶךְ עצמו עבר למלוך על שְׁכֶם, עִירָהּ של אימו.

עָפְרָה התייחסה כאמור למשפחת אֲבִיעֶזֶר משבט מְנַשֶּׁה. על פי האזור של המקומות בהם פעלו גִדְעוֹן ואחיו - עֵין חֲרֹד, גִּבְעַת הַמּוֹרֶה בעמק יזרעאל והר תָּבֹר, משתמע שעָפְרָה שכנה בצפון הארץ.

עִפְרִית משמעו "שֵׁד" בערבית, ולכן מקובלת ההשערה שהשם עָפְרָה הוחלף עם הכיבוש הערבי בשם אֶ-טַּייבֶּה, כלומר "הטובה" בעברית. לכן למשל העיר עָפְרָה שבנחלת בִנְיָמִן מזוהה בד"כ עם הכפר אֶ-טַּייבֶּה שמצפון-מזרח לבֵּית-אֵל. משיקול דומה יש המזהים את עָפְרָה של גִּדְעוֹן עם ח'רבת אַל-חַדַּאד שעל הגדה המזרחית של נחל יששכר מול הכפר אֶ-טַּייבֶּה וממזרח לגִּבְעַת הַמּוֹרֶה (ראו מפה).

כנגד זיהוי זה עומדות הטענות שבחרבת אַל-חַדַּאד התגלו בינתיים ממצאים רק מהתקופה הביזנטית והאתר למעשה נמצא בתחום נחלת יששכר ומצפון לגבול המשוער של נחלת מְנַשֶּׁה של משפחת אֲבִיעֶזֶר. לפיכך, יש המציעים לזהות את עָפְרָה עם אתר אחר באזור פעולתו של גִדְעוֹן, וזיהוי מקובל הוא עם תל עֲפוּלָה הנמצא בלב העיר של היום. לפי השערה זו עֲפוּלָה נמצאת בקצה הגבול הצפוני של נחלת מְנַשֶּׁה, והשם עֲפוּלָה קרוב אולי לשמה של עָפְרָה ונגזר ממנה לאורך הדורות. בכל אופן המקום של תל עֲפוּלָה מתאים לתיאור באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) אשר מזכיר את הכפר עָפְרָה שהיה קיים בימיו כ-6 מילים מצפון ללֶגְיוֹ (ליד צומת מגידו של היום).

פרעה תחותימס מזכיר את עפר-ור (עפר הגדולה) ואת עפר-שר (עפר הקטנה) ברשימת כיבושיו במסע המלחמה שלו בארץ (מאה 15 לפנה"ס). הערים שמשאתמ (המזוהה עם אֲדָמָה) ואֲנָחֲרַת נזכרות לפני עפר-ור\שר באותה רשימה, וכיוון שערים אלה נמצאות גם הן בצפון הארץ במרחב שממערב לכנרת ולצפון הירדן, מקובל הזיהוי של עפר-ור\שר עם עָפְרָה שבתל עֲפוּלָה.

בתל עֲפוּלָה נמצאו עדויות להתיישבות כמעט רציפה מתקופת הברונזה (הכנענית), הברזל (הישראלית), הפרסית (שיבת ציון) ומתקופות מאוחרות יותר, כולל קברים שנמצאו בסמוך לתל מתקופות אלו. מהיישוב של תקופת הברונזה הקדומה (אלף 3 לפנה"ס) נתגלו חרסים רבים מאוד, אסם תבואה, אך נעדרים ממנו ביצורים ומבני ציבור, כך שההשערה שהיישוב בתל היה בעל אופי כפרי בתקופה זו. היישוב חרב בשריפה לקראת סוף המאה ה-11 לפנה"ס, וההתיישבות חזרה והתקיימה כאמור באתר גם בתקופת הברזל, אך באופי דליל יותר. היישוב התרחב שוב בתקופה ההלניסטית, ובתקופה הביזנטית כבר התפרס לשטחים נרחבים סביב התל המקורי. השרידים הניכרים כיום על הגבעה הדרומית של התל הם בעיקר של מבצר צלבני או ממלוכי (1300-1100 לספירה), אשר שברי סרקופגים מהתקופה הרומית (מאות 4-2 לספירה) שולבו בקירותיו.