וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה ... וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה... (כ"ז-כ"ח)
|
|
סיכום
מלאך ה' קורא לגִּדְעוֹן להושיע את יִשְׂרָאֵל מהמִדְיָנִים. הוא מבקש ומקבל הוכחות שאמנם מדובר במלאך ה', כולל אש היוצאת מהסלע וגיזת צמר ספוגת טל או יבשה.
תקציר
| בְנֵי יִשְׂרָאֵל חוטאים לה' והוא מוסר אותם במשך 7 שנים ביד המִדְיָנִים, והעם מכין מחילות מסתור ומצודות כדי להסתתר בהם. כל פעם שבני העם מנסים לזרוע משהו, באים המִדְיָנִים, |
| א וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים. ב וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת. |
| העמלקים ועוד עמים מהמזרח\קֶדֶם ועולים על היבול עם המחנות מרובי האוהלים שלהם ועם וחיות המקנה הרבות עד אין ספור שלהם, וכך אינם מותירים מזון לחיות המקנה של העם. |
| ג וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו. ד וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר. ה כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם יבאו [וּבָאוּ] כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ. |
| כך, העם נעשה עני\דל וזועק לעזרת ה', אשר שולח נביא שמסביר שבעוד שה' קיים את חלקו בברית והושיע את יִשְׂרָאֵל, הרי הם לא שמעו את מצוותו ועבדו את אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִים, תושביהם המקוריים של הארץ שבה התנחלו. |
| ו וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה. ז וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה עַל אֹדוֹת מִדְיָן. ח וַיִּשְׁלַח יְהוָה אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים. ט וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם. י וָאֹמְרָה לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי. |
| מַלְאַךְ ה' שולח את גִּדְעוֹן כנגד המִדְיָנִים: מַלְאַךְ ה' נגלה לגִּדְעוֹן בן יוֹאָשׁ ממשפחת אֲבִיעֶזֶר [*]משבט מְנַשֶּׁה כשהמַלְאַךְ יושב תחת עץ הָאֵלָה בעָפְרָה בעוד גִּדְעוֹן חובט חִטִּים
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ז פסוק ב: ב
וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם.
. וראו גם על מוצאו של גִּדְעוֹן משבט מְנַשֶּׁה בפסוק ט"ו להלן.[*]בתהליך הדַּיִשׁ בו מפרידים את הגרעינים מהמוֹץ בַּגַּת ולא בגורן פתוחה כנהוג, וזאת כדי להסתיר את החִטָּה מעֵינֵי המִדְיָנִים. המַלְאַךְ מברך את גִּדְעוֹן, וגִּדְעוֹן מתלונן לפניו איך קרה שה' שאבותינו סיפרו לנו כל כך הרבה על נפלאותיו, נוטש אותנו עכשיו ומוסר אותנו למִדְיָנִים? |
| יא וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן. יב וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן. |
| המַלְאַךְ קורא לגִּדְעוֹן להושיע בעצמו את יִשְׂרָאֵל מהמִדְיָנִים, והוא יצליח בכך כיוון שה' שלח אותו. גִּדְעוֹן עונה שהוא הרי בא מהמשפחה\אלף הכי ענייה\דלה בשבט מְנַשֶּׁה, והוא עצמו הצעיר באותה המשפחה. אך המַלְאַךְ חוזר ואומר שה' יהיה איתו וכך הוא יכה את כל המִדְיָנִים בקלות שבה מכים אִישׁ אֶחָד. |
| יד וַיִּפֶן אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ. טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי. טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד. |
| גִּדְעוֹן מגיש מִנְחָה שעולה באש: גִּדְעוֹן מבקש הוכחה שמדובר במַלְאַךְ ה'. הוא מבקש שהמַלְאַךְ לא יזוז\ימוש מהמקום עד שגִּדְעוֹן יגיש לו מִנְחָה, והמַלְאַךְ מסכים. |
| יז וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי. יח אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ. |
| גִּדְעוֹן מכין בינתיים מִנְחָה של גְּדִי עִזִּים, מַצּוֹת אפויות מאֵיפַת קֶמַח [*]האֵיפַה היא מידת נפח יבש המשוערת כ-22 ליטר לערך. ראו רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה בויקיפדיה. , ומָּרַק מבָּשָׂר שאותו הוא מבשל בסיר\בַּפָּרוּר[*]ראו למשל פָּרוּר במובן של סיר בישול בבַּמִּדְבָּר פרק י"א פסוק ח ואת הכל הוא מגיש למַלְאַךְ היושב תחת האֵלָה. המַלְאַךְ מבקש שגִּדְעוֹן ישים את המִנְחָה על סלע, מלבד את המרק שאותו עליו לשפוך, ואז המַלְאַךְ נוגע במִנְחָה עם מקלו ויוצאת אש ששורפת את המִנְחָה.
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק י"א פסוק ח: ח
שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן.
|
| יט וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ. כ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ וַיַּעַשׂ כֵּן. כא וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהוָה אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ יְהוָה הָלַךְ מֵעֵינָיו. |
| גִּדְעוֹן מבין שאמנם מדובר במַלְאַךְ ה' ודואג מכך שראה את פניו, אך המַלְאַךְ מרגיע אותו שלא ימות בשל כך, וגִּדְעוֹן מקים במקום מזבח בשם "ה' שָׁלוֹם" אשר קיים עַד הַיּוֹם בְּעָפְרָת שבה גרה משפחת אֲבִיעֶזֶר [*]כלומר עָפְרָה במְנַשֶּׁה, להבדיל מעָפְרָה שבנחלת בִנְיָמִן . |
| כב וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים. כג וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת. כד וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא לוֹ יְהוָה שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי. |
| גִּדְעוֹן הורס את מזבח הַבַּעַל של אביו: ה' מצווה על גִּדְעוֹן לקחת שני פרים, ושהשור השני יהיה בן 7 שנים [*]השור הראשון אינו נזכר עוד . עליו להרוס את מִזְבַּח הַבַּעַל ולכרות את עץ הָאֲשֵׁרָה של אביו, לבנות במקומם מזבח לה' על הסלע\ראש-המעוז שעליו ערך קודם את המִנְחָה שעלתה באש, ולהעלות עליו את הפר השני לעוֹלָה[*]קורבן העֹלָה הוא קורבן הנשרף כולו, ולכן אינו משמש למאכל. ראו בדף ספר וַיִּקְרָא. עם גזרי עץ הָאֲשֵׁרָה שיכְרֹת. |
| כה וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת. כו וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת. |
| גִּדְעוֹן לוקח 10 מאנשיו לעזור לו במשימה, ומבצע אותה בלילה כי פחד מתגובתם של בני ביתו של אביו ושל אַנְשֵׁי הָעִיר. ואמנם בַּבֹּקֶר רואים אַנְשֵׁי הָעִיר את תוצאות המעשה, מגלים שגִּדְעוֹן הוא שעשה אותו, ומבקשים מאביו יוֹאָשׁ להסגירו כדי שיוכלו להוציאו להורג. |
| כז וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה. כח וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה וְאֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי הֹעֲלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי. כט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ וַיֹּאמְרוּ גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה. |
| יוֹאָשׁ משכנע אותם שהבַּעַל לא צריך אותם שיושיעו אותו או יריבו את ריבו עם גִּדְעוֹן, כי אם הוא באמת אל אז הוא יריב בעצמו את ריבו וימית את זה שניתץ את מזבחו. מאז גִּדְעוֹן נודע גם בשם - יְרֻבַּעַל, כיוון שרב עם הבַּעַל. |
| ל וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל יוֹאָשׁ הוֹצֵא אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת כִּי נָתַץ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְכִי כָרַת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו. לא וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלָיו הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת עַד הַבֹּקֶר אִם אֱלֹהִים הוּא יָרֶב לוֹ כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ. לב וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יְרֻבַּעַל לֵאמֹר יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ. |
| נס גיזת הצֶּמֶר: מִדְיָן וַעֲמָלֵק ועמים נוספים מהמזרח\קֶדֶם עוברים יַחְדָּו את היַרְדֵּן מערבה ונאספים בעמק יִזְרְעֶאל. גִּדְעוֹן מתמלא בהשראת ה', קורא בַּשּׁוֹפָר לבני משפחתו (אֲבִיעֶזֶר), ושולח שליחים\מַלְאָכִים לכל בני מְנַשֶּׁה, אָשֵׁר, זְבֻלוּן, ונַפְתָּלִי שמצטרפים אליו. |
| לג וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. לד וְרוּחַ יְהוָה לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו. לה וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם. |
| גִּדְעוֹן מבקש סימן שה' איתו בכך שלמחרת גיזת צֶּמֶר [*]גוש של צֶּמֶר גָּזוֹּז תהיה ספוגה בטָּל בעוד שאר האדמה תשאר יבשה\חֹרֶב. כך קורה ובבוקר הוא סחט\יָּזַר אֶת הַגִּזָּה ומיצה ממנה את הטָּל שמילא סֵּפֶל שלם במָיִם. |
| לו וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. לז הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. לח וַיְהִי כֵן וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם. |
| גִּדְעוֹן מבקש שה' לא יכעס על בקשתו ויעשה לו עוד נס: הפעם הגיזה תהיה יבשה בעוד שאר האדמה תהיה ספוגת טָּל - וכך קורה. |
| לט וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם בַּגִּזָּה יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל. מ וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת. |
| י"ג | וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת? וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר 'הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ |