עַלַמַּפָּה

הר תָּבֹר נזכר במקרא כאחד ההרים החשובים בארץ, והוא נזכר כך יחד עם הַכַּרְמֶל והחֶרְמוֹן. בהר תָּבֹר נפגשו שלוש הנחלות של זְבוּלֻן (דרום מערב), יִשָּׂשכָר (דרום מזרח) ושל נַפְתָּלִי (צפון). הישובים כִּסְלֹת תָּבֹר (ביִשָּׂשכָר) ואַזְנוֹת תָּבוֹר (בנַפְתָּלִי) הסמוכים לו קרואים על שמו של ההר. ב נאמר שהעיר תָּבוֹר שבזְבוּלֻן נמסרה כעיר לויים לִבְנֵי מְרָרִי, אך עיר כזו לא נזכרת ברשימה המקבילה שב, וההשערה היא שמדובר בשיבוש או בעיר כלשהי באזור התָּבוֹר.

דְבוֹרָה הנביאה קראה לבָּרָק לצאת לתָּבוֹר עם 10,000 ממִבְּנֵי נַפְתָּלִי וזְבֻלוּן (אשר נחלתם כאמור גבלה בהר), בעוד היא תמשוך לקִישׁוֹן את סִיסְרָא, שר צבאו של יָבִין מלך כְּנַעַן אשר רָדָה בבְּנֵי יִשְׂרָאֵל באותם ימים. סִיסְרָא אמנם יצא לקִישׁוֹן עם 900 מרכבותיו, ובָּרָק ירד מהר תָּבֹר לקראתו עם חייליו, והביס אותו.

התָּבוֹר נזכר שוב בהקשר של מלחמות השופט גִּדְעוֹן בצבא מִדְיָן. גִּדְעוֹן הביס את המִדְיָנים ותפס את זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מלכיהם אחרי מרדף בעבר הירדן. גִּדְעוֹן האשים אותם בהריגת אֶחָיו בהר תָּבֹר (ארוע שלא נזכר במפורש קודם לכן), והציע בציניות שיחוס על חייהם אם יחזירו את אנשיו שהרגו לחיים.

בימי המלוכה היה כנראה התָּבוֹר למקום של עבודה זרה, כפי שמשתמע מדברי הנביא הוֹשֵׁעַ, אשר האשים את מנהיגי העַם - הכוהנים ובית המלוכה, על שהכשילו את העַם (בעבודה זרה) כמו במלכודת או ברשת, במִּצְפֶּה, על הר תָּבוֹר ובשִּׁטִּים.

להַר תָּבוֹר צורת כיפה אופיינית, והוא מבודד ובולט בכ-400 מטר מעל סביבתו המישורית יחסית (מלבד בכוון הרי נצרת במערב). על ההר אין מעייניות, אך הטל והגשם הרב באזור תורמים לצמחייה העשירה של התָּבוֹר. ההר שולט על צומת דרכים חשובות, מבקעת הירדן מערבה לים דרך עמק יזרעאל, וסעיף של דרך הים ממגידו לכוון צפון.

המיקום האסטרטגי והמבנה התלול של ההר תרמו להיותו בסיס לכינוס צבאות או התבצרות, וכמה קרבות חשובים נערכו בסביבתו לאורך הדורות. מעבר לארועים הצבאיים שהוזכרו למעלה מן המקרא (בימי בָּרָק וגִּדְעוֹן), ניתן להזכיר את תבוסת אלכסנדר השני מבית חשמונאי בפני הרומאים ליד התָּבוֹר, ואת ההתבצרות בתָּבוֹר של המורדים תחת יוסף בן מתתיהו בימי המרד הגדול ברומאים (שבסופה נפל ההר לידי המפקד הרומאי פלצידוס). ההר גם מקודש לנוצרים, והחליף ידיים מספר פעמים בין הצלבנים למוסלמים במאות ה-13-12.