עַלַמַּפָּה

על פי תיאור גבולות נחלות השבטים בספר יְהוֹשֻׁעַ, הגבול הצפוני של נחלת יְהוּדָה (מול נחלת בִנְיָמִן שמצפון לה) עלה מאזור שפך נהר היַרְדֵּן לים המלח מערבה לגֵיא בֶן הִנֹּם מדרום לירושלים והמשיך משם דרך קְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפֹנָה לרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, ומשם המשיך מערבה לקִרְיַת יְעָרִים. תיאור זה חוזר בסדר הפוך בתיאור המקביל של הגבול הדרומי של נחלת בִנְיָמִן (מול נחלת יְהוּדָה שמדרום לה) אשר מפורט ממערב למזרח, כך שהוא הגיע הפעם מכוון קִרְיַת יְעָרִים אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ ומשם לגֵיא בֶן הִנֹּם ומזרחה עד ליַּרְדֵּן.

מקומו של "מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ" ברשימת האתרים שבגבול יְהוּדָה-בִנְיָמִן מתאים לזיהוי המקובל עם המעיין של הכפר הערבי הנטוש ליפתא, אשר שימר כמשוער את שם המעיין המקראי. הכפר והמעיין שוכנים במדרונות של גיא עמוק במבואות ירושלים אשר מוביל לנחל שֹׂרֵק. מהמעיין שבערוץ הוואדי נחצבה נקבה באורך של כמה עשרות מטרים המובילה את המים לבריכת איגום, ומשם לבריכה קדומה אשר ממנה המים מוזרמים בתעלות השקייה ובערוץ הטבעי לבוסתנים של עצי פרי למרגלות המעיין. באתר הכפר ובסביבתו התגלו ממצאים החל מתקופת הברזל ב' (הישראלית), ועוד מימי הורדוס, מהתקופה הביזנטית, והצלבנית. אלה כוללים מספר בתי בד, מערות קבורה, שברי כלים ומטבעות.

יש המשערים שהשם "מֵי נֶפְתּוֹחַ" הוא שיבוש של "מ(ר)נפתח", הוא פרעה מֵרְנֶפְּתַח שערך מסע כיבוש בארץ (1123-1121 לפנה"ס לערך), ושהאתר שימש כתחנת משמר מצרית בשם מ(ר)נפתח הנזכרת בפאפירוס מצרי קדום. כנגד הצעה זאת נטען שלא נמצאו בליפתא ממצאים מתקופת הברונזה, שהאתר אינו מתאים ליישוב מבוצר, ושהתקיימו עוד מספר יישובים על שם פרעה מֵרְנֶפְּתַח. השם נֶפְתּוֹחַ מתייחס כך אולי לא לפרעה מֵרְנֶפְּתַח אלא לפתח המעיין.