עַלַמַּפָּה

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מֶלֶךְ פָּרַס מָלַךְ על 127 מדינות מהֹדּוּ ועד כּוּשׁ ועל אִיֵּי הַיָּם. הוא ישב בשׁוּשַׁן הַבִּירָה (מצודת העיר), והיו לו מלבד שרים ועבדים גם 7 סָּרִיסִים בכירים "הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ", ו-7 "חֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים" שהותר להם לראות את פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (שהוזכרו כולם בשמותיהם). אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ערך משתה מפואר לגדולי המדינה לכבוד 3 שנים למלכותו וצווה על סריסיו להציג את המלכה וַשְׁתִּי עונדת את כתר המלכות כדי להתגאות ביופיה לפני האורחים. וַשְׁתִּי סירבה להופיע והמֶלֶךְ נמלא בזעם, ואחרי התייעצות עם חכמיו גירש את וַשְׁתִּי והחל לחפש מלכה חדשה.

כשאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ נרגע מכעסו, הציעו לו משרתיו לקבץ בהרמון יפיפיות בתולות מרחבי הממלכה, לתת להן להתייפות שם ולבסוף להציגן לפני המֶלֶךְ כדי שיבחר את מלכתו. אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בחר באֶסְתֵּר, בת-דודו של מָרְדֳּכַי, אשר ביקש ממנה להסתיר את יהדותה. המֶלֶךְ ערך 'מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר' ונתן הנחות במס ומתנות לעם לרגל הארוע. מָרְדֳּכַי אשר נהג לשבת בשער המֶלֶךְ גילה קנוניה של שני סריסים שומרי סף שביקשו להרוג את המֶלֶךְ וסיפר זאת לאֶסְתֵּר כדי שתזהיר את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. היא עשתה זאת והאשמים ניתלו.

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קידם את הָמָן להיות לראש כל שריו, ואחרי שמָרְדֳּכַי סירב להשתחוות לפניו בשער העיר, החליט הָמָן לנקום בו וביהודים. הָמָן סיפר לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ על עַם מפוזר, נבדל משאר האזרחים גם בדתו, ושאינו מקיים את מצוות המֶלֶךְ, וייעץ למֶלֶךְ שלא כדאי לו להשאיר את בני עַם זה כך במנהגיהם, ושהמֶלֶךְ אף ירוויח כסף רב מרכושם אם יצווה לאבדם. המֶלֶךְ הסכים, נתן להָמָן את טבעתו ואף וויתר על הכסף להָמָן. מָרְדֳּכַי שלח את אֶסְתֵּר לעצור את הגזירה, והיא העיזה ועמדה בחצר בית המֶלֶךְ הפנימית מול המֶלֶךְ אשר ראה אותה כך כאשר ישב בפתח הבית. היא מצאה חן בעיני אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אשר הושיט לה את שרביט הזהב, ואֶסְתֵּר התקרבה ונגעה בשרביט. המֶלֶךְ הבטיח לה את כל רצונה אפילו עד חצי המלכות, ואֶסְתֵּר ביקשה להזמינו למשתה עם הָמָן למחרת. המשתה נערך והמֶלֶךְ שוב שאל לרצונה, ואֶסְתֵּר ביקשה לקיים משתה נוסףלמחרת ואז היא תגיד למלך את רצונה.

בלילה התקשה המֶלֶךְ להירדם וביקש לעיין בספר דברי הימים של ממלכתו שם הוא קרא ונזכר במעשה מָרְדֳּכַי אשר הציל אותו מקנוניית הסריסים. הוא שאל כיצד השיבו טובה ראוייה למָרְדֳּכַי, ומשרתיו הודו לפניו שלא נעשה דבר. המֶלֶךְ שאל את הָמָן מה יש לעשות במי שהמֶלֶךְ רוצה בכבודו. הָמָן אשר חשב שמדובר בו עצמו, ענה שיש להלביש אדם כזה בבגדי המֶלֶךְ, ועל אחד השרים להוליכו על סוס המֶלֶךְ כשעל ראשו (של הסוס?) כתר המֶלֶךְ, והמֶלֶךְ צווה על הָמָן לעשות כך למָרְדֳּכַי.

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ והָמָן באו למשתה של אֶסְתֵּר ושם היא האשימה את הָמָן בכך שהוא מבקש להרוג אותה יחד עם כל עמה. הָמָן נבהל ונפל מתחנן על מיטת אֶסְתֵּר. המֶלֶךְ זעם עוד יותר וצווה לתלות אותו על העץ שהקים למָרְדֳּכַי, ואחרי מות הָמָן, המֶלֶךְ נרגע מכעסו.

אֶסְתֵּר גילתה לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שמָרְדֳּכַי הוא בעצם דודה, והמֶלֶךְ נתן לו אז את הטבעת שנתן להָמָן, ולאֶסְתֵּר הוא העניק את ביתו של הָמָן (שאותו היא העבירה אח"כ למָרְדֳּכַי). אֶסְתֵּר ביקשה מהמֶלֶךְ לבטל את גזירת הָמָן על היהודים והמֶלֶךְ אישר לה ולמָרְדֳּכַי לשלוח צווים בעניין בשמו. אחרי יום נקמה אחד ברחבי הממלכה (י"ג באדר) המֶלֶךְ שאל את אֶסְתֵּר מה עוד תרצה, והיא ביקשה עוד יום נקמה נוסף בשׁוּשַׁן. לכן חג הפורים נחגג ב-י"ד באֲדָר (יום המנוחה שאחרי הנקמה) בערי פרזות וב-ט"ו באֲדָר בערים מוקפות חומה.

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ במקרא מחוץ למגילת אֶסְתֵּר

בספר דָּנִיֵּאל מצויין שדָרְיָוֶשׁ מִזֶּרַע מָדָי אשר מָלַךְ על "מַלְכוּת כַּשְׂדִּים" (ארץ בָּבֶל) היה בנו של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. בשנה ה-1 למלכותו של דָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי הזה הרהר דָּנִיֵּאל בנבואת יִרְמְיָהוּ שיְרוּשָׁלַיִם תשאר בחורבות למשך 70 שנים והתפלל לה' בבקשת רחמים והבאת הגאולה.

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ נזכר פעם אחת גם בספר עֶזְרָא שם מסופר שכשזְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ החלו בבנית המקדש, בני האֻמּוֹת שמֶלֶךְ אַשּׁוּר הגלה מארצותיהם ויִשֵּׁב בנחלת שבטי ישראל ביקשו מהם להצטרף לבניית המקדש. המבקשים סורבו ושלחו אח"כ כתבי שטנה למלכי פָּרַס, שבעקבותיהם העבודה על המקדש הופסקה עד לימי מלכות דָּרְיָוֶשׁ (הבנייה חודשה בשנת 2 לדָּרְיָוֶשׁ, והסתיימה בשנתו ה-6). נזכרים כתבי השטנה כנגד יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם שנשלחו לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואח"כ כתבי שטנה נוספים שנשלחו גם לאַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא.

בסֵפֶר עֶזְרָא נזכר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אחרי כּוֹרֶשׁ ודָּרְיָוֶשׁ ולפני אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא ומכאן ברור שמדובר בחְשְיָארְשָׁ\כְּסֶרְכְּסֶס ה-1 שמלך על האימפריה "האחמנית" הפַּרְסִית אחרי דָּרְיָוֶשׁ אביו ולפני אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא ה-1 בנו, וגם הדמיון בשמות חְשְיָארְשָׁ\אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מחזק את הזיהוי הזה. הזיהוי של המֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ממגילת אֶסְתֵּר וגם זה הנזכר בספר דָּנִיֵּאל ברורים הרבה פחות, ובד"כ מקובל שייתכן ומדובר במקרים אלה בדמות ספרותית יותר מבדמות היסטורית.

ספר דָּנִיֵּאל מזכיר בכמה הזדמנויות את דָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי, ופעם אחת נאמר עליו שהיה בנו של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. אך מסֵפֶר דָּנִיֵּאל משתמע גם ש"דָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי" מָלַךְ בין בֵּלְשַׁאצַּר לבין כּוֹרֶשׁ, אשר כבש את בָּבֶל מידי בֵּלְשַׁאצַּר וייסד את האימפריה הפרסית שעליה מָלַךְ מאוחר יותר גם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. כלומר פרטים אלה שנמסרו על דָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי אינם מתאימים לאף דמות היסטורית, ולפיכך מקובלת ההשערה שדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי ו"אביו" כביכול אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הם דמויות ספרותיות אגדתית הקשורות בכרונולוגיה ובסיפור הגאולה של עם ישראל מהגלות - ראו עוד בעמוד על דָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי.

לזיהוי של המֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ממגילת אֶסְתֵּר הוצעו הצעות זיהוי רבות, כולל עם כּוֹרֶשׁ או עם אחד משלושת מלכי פָּרַס בשם אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא, אך הזיהוי שלו עם חְשְיָארְשָׁ ה-1 הנזכר בספר עֶזְרָא הוא המקובל ביותר והוא לכל הפחות אפשרי. תיאור ממלכתו העצומה של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כמשתרעת מהֹדּוּ ועד כּוּשׁ ובאִיֵּי הַיָּם מתאימה לגבולות האימפריה הפרסית כפי שנקבעו כבר בימי דָּרְיָוֶשׁ אביו. חְשְיָארְשָׁ גם בנה באופן מפואר את העיר פֶּרְסֶפּוֹלִיס ואת הבירה ושער העיר בשׁוּשַׁן, ושבעת הסָּרִיסִים או 7 החֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים הנזכרים בספר אֶסְתֵּר הם אולי 7 השרים הבכירים הידועים גם מכתבים יוונים על מלכות פרס. בסוף ימיו נודע חְשְיָארְשָׁ כרודף נשים, ולבסוף נרצח בהרמונו בקנוניית חצר. חְשְיָארְשָׁ מתאים כך אולי לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ של מגילת אֶסְתֵּר גם לפי הדמיון בשם, אך סיפור המגילה ושאר הדמויות הנזכרות בה אינם נזכרים במקורות נוספים, ונראה שמדובר בכל זאת בסיפור אגדתי עם דמויות ספרותיות בעיקר.

תולדות חְשְיָארְשָׁ ה-1 מֶלֶךְ פָּרַס

אחרי מות כַּנְבּוּזִי ה-2 בנו של כּוֹרֶשׁ מייסד האימפריה הפַּרְסִית פרצו מאבקי ירושה שבסופם הצליח דָּרְיָוֶשׁ לעלות על כס המלכות למרות שהיה שייך לענף משני של השושלת "האחמנית" של כּוֹרֶשׁ. חְשְיָארְשָׁ היה בנם של דָּרְיָוֶשׁ ושל אשתו אטוסה בִּתּוֹ של כּוֹרֶשׁ. הוא היה ליורש העצר של הממלכה למרות שארתובזאנס היה בכור בניו של דָּרְיָוֶשׁ מאישה קודמת, וזאת כיוון שחְשְיָארְשָׁ היה נכדו של כּוֹרֶשׁ וגם כיוון שנולד לדָּרְיָוֶשׁ אחרי שכבר היה למֶלֶךְ. דָּרְיָוֶשׁ כבש אזורים נרחבים באסיה הקטנה וביָוָן אך נכשל בנסיונו לכבוש את אתונה ואת שאר יוון אחרי שהובס ע"י הכוחות האתונאים בקרב מרתון (490 לפנה"ס). דָּרְיָוֶשׁ התארגן במשך כ-3 שנים לקראת מסע נוסף ליָוָן שאותו ביקש להוביל הפעם בעצמו, אך מרד חדש שפרץ במִצְרַיִם ובריאותו הלקוייה מנעו זאת ממנו. דָּרְיָוֶשׁ מת בשנת 486 לפנה"ס וחְשְיָארְשָׁ עלה על כס המלכות אחריו.

חְשְיָארְשָׁ יצא בעצמו בראש צבאותיו למִצְרַיִם ועצר שם את המרד (484 לפנה"ס) והתמודד בהצלחה גם עם מרידות שפרצו בבָּבֶל באותה שנה וגם שוב שנתיים אח"כ. מאבקים אלה אילצו את חְשְיָארְשָׁ להכין צבא חדש לקראת הפלישה ליָוָן, והוא הכין לשם כך את השטח גם ע"י חציבת תעלה עבור הצי שלו דרך חצי האי כלקידיקי שבצפון יוון, והניח גשר צף מעל מיצרי הדרדנלים כדי לאפשר לצבאו לחצות לצד האירופי ולכבוש את יוון מכוון צפון. חְשְיָארְשָׁ יצא לבסוף בשנת 480 לפנה"ס בראש צבא וצי גדולים מסָרְדִיס\סְפָרַד שבמערב אסיה הקטנה, והגיע עם כוחותיו לאזור תסליה שמצפון ללִבָּהּ של יוון ולמחוזות של אתונה ושל ספרטה.

הכוחות הפרסים צעדו דרומה לאורך החוף עד שנתקלו בצבא ספרטני שניסה לעצור אותם במעבר הצר שבין הים להרים בתרמופילאי. בקרב הירואי נפלו כל הלוחמים הספרטנים כולל ליאונידס מלך ספרטה וחְשְיָארְשָׁ המשיך דרומה, אך עם כח צבאי וצי מוחלשים. האתונאים נאלצו לנטוש את עירם, וחְשְיָארְשָׁ כבש את המחוז של אתונה והחריב את העיר יחד עם המקדשים שעל האקרופוליס. כמה שבועות אח"כ הצליח תמיסטוקלס מפקד האתונאים למשוך את הצי הפרסי לקרב ימי מול האי סלמיס שבמפרץ של אתונה, שם הוכה הצי הפרסי, וחְשְיָארְשָׁ נאלץ לסגת עם צבאו מיָוָן. הכוחות הפרסים שהושארו ביוון הוכו גם הם כשנה אח"כ בקרב פְּלַטַאֵיה מצפון לאתונה וחְשְיָארְשָׁ נסוג לגמרי מהאזור ולא ניסה עוד לפלוש ליוון.

עם חזרתו לפָּרַס הרבה חְשְיָארְשָׁ לבנות באופן מפואר את הבירות בפֶּרְסֶפּוֹלִיס ובשׁוּשַׁן, ובעיקר השלים את מבצעי הבנייה שבהם החל דָּרְיָוֶשׁ אביו (כמו בארמונות בפֶּרְסֶפּוֹלִיס והשער של שׁוּשַׁן) אך בנה שם גם ארמונות גדולים עוד יותר לעצמו. חְשְיָארְשָׁ גם הקפיד לתחזק את "דרך המלך הפרסית" שהקים דָּרְיָוֶשׁ ושחיברה את ערי הממלכה הראשיות משׁוּשַׁן במזרח ועד לסָרְדִיס\סְפָרַד במערב.

על פי המקורות היווניים העויינים את חְשְיָארְשָׁ, התמסר המֶלֶךְ גם לחיי הוללות ורדיפת נשים. בשנת 465 לפנה"ס נרצח חְשְיָארְשָׁ בהרמונו ע"י ארטבון, מפקד המשמר המלכותי אשר הקפיד מראש לשים את 7 בניו בעמדות מפתח של השלטון. נמסרו דווחים לא אחידים על מהלך המאורעות, אך ברור שבסופו של דבר נרצח גם יורש העצר דָּרְיָוֶשׁ, בכורו של חְשְיָארְשָׁ, ובנו האחר אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא נקם את רצח אביו והרג את ארטבון ובניו ועלה בעצמו על כס המלכות בפָּרַס.