עַלַמַּפָּה

בראש חודש אֱלוּל בשנה 2 למלכות דָרְיָוֶשׁ, ה' מצווה עלחַגַּי למסור את דבריו לזְרֻבָּבֶל (הפחה של מחוז יְהוּדָה באימפריה הפרסית - "יהוד מדינתא") וליֵשׁוּעַ (הכֹּהֵן הַגָּדוֹל). ה' מתלונן על דברי העַם שחושב שעדיין לא בא הזמן המתאים לבניין המקדש. העַם ממשיך לשבת בבתיו המְקֹרִים, בעוד בית ה' נותר חָרֵב. מלאכת הבניין התחילה למעשה בראשית ימי שיבת ציון אחרי הצהרת כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס, אבל נעצרה בשל הפרעות שונות מצד שכני יְהוּדָה.

הנביא בכל אופן מֵסֵב את תשומת לב שומעיו לקשיים הכלכליים הפוקדים אותם בשל הזנחה זאת: הם זורעים הרבה וקוצרים מעט, אוכלים ולא שבעים, שותים ולא משתכרים, מתלבשים ולא מתחממים, מקבלים שכר וזה נופל בחור שבצְרוֹר (מעין ארנק מבד). העם מקווה להרבה יבול ומקבל מעט, מביאו לביתו והוא נגמר מהר כאילו ה' נשף בו. השמיים כלאו (ולא מוציאים) את הטָּל והארץ כלאה את היבול. ה' קורא ליובש ובצורת על הארץ, בהרים, על יבול הדָּגָן, הענבים, ושמן הזית, וכל יבול האדמה ועבודת האדם והבהמה. דברי חַגַּי מעוררים פחד וגם רוח התלהבות בזְרֻבָּבֶל, יֵשׁוּעַ, ובעַם, והעבודות על המקדש מתחילות בכ"ד באֱלוּל (כ3 שבועות לאחר דברי חַגַּי הראשונים).

בכ"א בתִּשְׁרֵי (ביום 7 של חג הסוכות, כחודש לאחר הנבואה הקודמת אז התחילו העבודות על המקדש), ה' מצווה עלחַגַּי לדבר שוב לזְרֻבָּבֶל, ליֵשׁוּעַ, ולעַם (שבא לחגוג את הסוכות בירושלים). הזקנים שבקהל שזכו לראות את הבית הראשון לפני חורבנו ודאי חושבים שהבית השני הנבנה כעת הינו עלוב. אבל על העַם להתחזק במִרְצו כי ה' איתם במלאכתם. עוד מעט וה' יעשה מהפכה בעולם: הוא ירעיש שָּׁמַיִם, אָרֶץ, ים, ויבשה, ואת כל הגויים, שיביאו את אוצרותיהם למקדש שיתמלא בכבוד, כי כל הכסף והזהב יהיה לה'. כך כבוד הבית השני יגבר על זה של הראשון, וה' יעשה שישרור בו שָׁלוֹם.

בכ"ד בכִּסְלֵו (כחודשיים לאחר הנבואה הקודמת) ה' מצווה על חַגַּי לפנות לכוהנים בשאלה לגבי הלכות טומאה וטהרה (כדי להזהיר את שומעיו לדאוג לטוהרה בעת מלאכת הבנייה ואחריה?). הוא מזכיר לשומעיו את המחסור שהיה ביבולים לפני תחילת העבודות, ושכעת ה' יברך שוב יבולים אלה. עוד באותו היום חַגַּי מנבא לזְרֻבָּבֶל שה' עומד לעשות מהפיכה בעולם: להרעיש שָּׁמַיִם ואָרֶץ, להפיל מלכים מכִּסְּאוֹתֵיהֶם להפוך מרכבות על סוסיהם ורוכביהם, ולהפיל איש ביד אחיו. ואז ה' יעלה את זְרֻבָּבֶל שבחר לגדולה, ויעשה אותו כחותם לה' (עושה דברו).