קינה על חורבן ציון
|
|
סיכום
קינה על חורבן ירושלים. 22 הפסוקים פותחים במלים המתחילות באותיות מא' לת' (אקרוסטיכון). חצי המזמור מדבר על העיר בגוף שלישי, ובאמצע פסוק 11 העיר מתחילה לדבר בגוף ראשון. הפסוקים עוסקים בשממה שבעיר אחרי נפילתה ובזיזתה בידי האויב, כשרבים נהרגו ונשבו, סבלו מרעב, והעליה לרגל פסקה. כל זאת בא לה בגלל חטאיה. אין לה מנחם, כי בעלי בריתה בגדו בה ואויביה שמחו לאסונה, והיא מבקשת שה' יעניש גם אותם.
תקציר
| איך העיר רבת העַם (ירושלים) נשארה בודדה מאדם, כמו אלמנה, ואיך עיר מובילה נאלצה לשלם מס לכובש. היא תבכה ללא מנחם, כי גם אוהביה היו לאויביה. בני יְהוּדָה גלו תוך עוני ועבודה קשה (במצור?) ואויביה תפסו אותה במקומות צרים. הדרכים לעיר ושעריה שוממים ולא באים בהם יותר עולים לרגל בחג. אויביה שלווים, וה' הביא עליה יגון בשל פשעיה, ועולליה נפלו בשבי. כל הָדָר העיר יצא ממנה, ומנהיגיה אבודים וחלשים מול האויב. היא תזכור את ימי העוני, והנדודים, כשכל הדברים היפים שהיו בה מימי קדם נפלו בידי האויב, ואיש לא עזר לה כשהאויב צחק על הריסתה. |
| א אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים. ד דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ. ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר. ו וַיֵּצֵא מן בת [מִבַּת] צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף. ז זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ. |
| ירושלים חטאה, ולכן היתה טמאה בעיני מכבדיה בעבר, שראו עכשיו את עֶרְוָתָהּ. הטומאה גלויה לכל בשולי בגדיה (כמו אישה בנִידָה), והיא תיפול ללא מנחם. תחינה לרחמי ה' על מכות האויב שלקח את כל מַחֲמַדֶּי העיר ונכנס למקדש בניגוד לאיסור. תושבי העיר נאנחים ומרוב רעב, ומוכרים את מַחֲמַדֵּיהֶם (אוצרותיהם\ילדיהם?) עבור לחם. |
| ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יְהוָה אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב. י יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ. יא כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶם] בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. |
| (כאן העיר כבר דוברת בגוף ראשון) כל מי שעובר בעיר נקרא לאמר אם ראה כבר כאב שכָּזָה. ה' הביא אותו בכעסו כמו אֵשׁ משמים השולטת בעצמות, וכמו ברשת ציד. הוא שקד להעניש את העיר על פשעיה, שם עול (מוט) המסתבך על צַוָּארָהּ, והחליש אותה עד שלא יכלה לקום. הוא השליך את גיבוריה, ודרך עליהם כמו ענבים בגַּת. על כל זאת העיר בוכה ללא מנחם, כי ה' צִוָּה שאויב יקיף את בני יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב, וירושלים תִּטְמָא. |
| יב לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי אֲשֶׁר הוֹגָה יְהוָה בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. יג מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה. יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם. טו סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה. טז עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב. יז פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם. |
| ה' צדק בעונש, כי העיר המרתה את פיו, ולכן בניה הלכו לשבי. גם אוהביה בגדו בה, והכוהנים והזקנים מתו מרעב. מרוב צער מַר, מְעֵי העיר גועשים וליבה מתהפך, כשהמוות מַכֶּה בחרב בחוץ (לבתים\חומות) ובבית. העיר נאנחת ללא מנחם, וכל אויביה שומעים ושמחים. היא מבקשת מה' שיעניש את אויביה כמו שהעניש אותה. |
| יח צַדִּיק הוּא יְהוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ נָא כָל עמים [הָעַמִּים] וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי. יט קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם. כ רְאֵה יְהוָה כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת. כא שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמוֹנִי. כב תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. |
| ג | כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים. |
| כ | צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי.. |