הכפר אַל-מָאלִחָה כפי שנראה בשנות ה-40-50. כיום שכונת מלחה שבדרום-מערב ירושלים. כאן המקום המשוער של מָנָחַת המקראית.
|
רמת זיהוי
: 2 - זיהוי מקובל
מָנחת במקרא
ב
בְּרֵאשִׁית פרק ל"ו פסוק כ"גבְּרֵאשִׁית פרק ל"ו פסוק כ"ג: כג
וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְוָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפוֹ וְאוֹנָם.
נזכר מָנַחַת בֶּן שׁוֹבָל בֶּן שֵׂעִיר הַחֹרִי, מהאבות של תושבי אֶרֶץ אֱדוֹם. בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוקים נ"ב-נ"דדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוקים נ"ב-נ"ד: נב
וַיִּהְיוּ בָנִים לְשׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים הָרֹאֶה חֲצִי הַמְּנֻחוֹת.
נג
וּמִשְׁפְּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי מֵאֵלֶּה יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי.
נד
בְּנֵי שַׂלְמָא בֵּית לֶחֶם וּנְטוֹפָתִי עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי הַצָּרְעִי.
, יוחסו שוב "חֲצִי הַמְּנֻחוֹת" לשׁוֹבָל, אך הפעם נאמר ששׁוֹבָל
היה מצאצאי כָּלֵב, מהאבות של תושבי נחלת יְהוּדָה. "חֲצִי הַמְּנֻחוֹת" הללו ניקשרו לקִרְיַת יְעָרִים ביְהוּדָה (על גבול בִנְיָמִן), והחצי השני ("חֲצִי הַמָּנַחְתִּי"), התייחסו לשַׂלְמָא מבֵּית לָחֶם שביְהוּדָה, מענף אחר של משפחת כָּלֵב. בפסוקים משובשים מעט בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ח פסוקים ו-זדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ח פסוקים ו-ז: ו
וְאֵלֶּה בְּנֵי אֵחוּד אֵלֶּה הֵם רָאשֵׁי אָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי גֶבַע וַיַּגְלוּם אֶל מָנָחַת.
ז
וְנַעֲמָן וַאֲחִיָּה וְגֵרָא הוּא הֶגְלָם וְהוֹלִיד אֶת עֻזָּא וְאֶת אֲחִיחֻד.
נאמר שכמה מתושבי בִנְיָמִן הִגְלוּ אוֹ הֻגְלוּ מגֶבַע למָנָחַת.
זיהוי המקום
מהאיזכורים של מָנַחַת במקרא (ראו למעלה) ניתן לשער שלמָנַחַת התייחסו תושבים ממוצא חֹרִי באֱדוֹם, ולאותה משפחה התייחסו גם תושבים משבט יְהוּדָה שהתנחלו בין קִרְיַת יְעָרִים לבֵּית לָחֶם. תרגום השבעים מזכיר עיר בשם מָנָחָה בין הערים שבאזור בֵּית לָחֶם (איזכור זה לא מופיע בנוסח המסורה המקביל)
יש המזהים את העיר מָנָחָה או מָנָחַת שביְהוּדָה באתר של הכפר הערבי אל-מאלחה, כיום שכונת מלחה בדרום מערב ירושלים. אתר זה אמנם נמצא לא הרחק מבֵּית לָחֶם, וּבֵינָהּ לבין קִרְיַת יְעָרִים. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידי ישוב מסוף האלף השלישי לפנה"ס, ומעליו עוד שכבת ישוב המאה ה-18 לפנה"ס.
[1]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ה, עמוד 33
. מָנחַת גם נזכרת כעיר הסמוכה לגֶּזֶר במכתבי אֶל-עַמַארְנָה[2]אטלס כרטא לתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, הוצאת כרטא, 1974, מפה 39
(אוסף גדול של "מכתבים" מהמאה ה-14 לפנה"ס שנכתבו למלכי מצרים בעיקר ממנהיגים באזור כנען וסוריה).
יש המזהים את העיר מָנָחָה או מָנָחַת שביְהוּדָה באתר של הכפר הערבי אל-מאלחה, כיום שכונת מלחה בדרום מערב ירושלים. אתר זה אמנם נמצא לא הרחק מבֵּית לָחֶם, וּבֵינָהּ לבין קִרְיַת יְעָרִים. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידי ישוב מסוף האלף השלישי לפנה"ס, ומעליו עוד שכבת ישוב המאה ה-18 לפנה"ס.
פרקים המזכירים את מָנחת
ציטוטים נבחרים
ניתן לקרוא עוד על מָנחת באתר של ויקיפדיה.