עַלַמַּפָּה

ב, במסגרת רשימות של מוצא העמים, נזכר שאַשּׁוּר, שבא מאֶרֶץ שִׁנְעָר (מסופוטמיה), בנה את נִינְוֵה ואת פרבריה, ואת כָּלַח, המוכרת כיום כנִמְרֹד. ב נזכרת נִינְוֵה כבירתו של סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר (לשם הוא שב אחרי המצור הכושל על ירושלים, ושם הוא נרצח בידי שני בניו). הנביא יוֹנָה נשלח ע"י ה' ללכת לנִינְוֵה, "הָעִיר הַגְּדוֹלָה", ולנבא שם את חורבנה, שיבוא עליה בשל חטאיה הרבים (אח"כ תושביה חוזרים בתשובה והעיר ניצלת).

גם נבואת הנביא נַחוּם עוסקת כולה בנפילת נִינְוֵה שתיהרס ותוצף במים ע"י האויב (נַחוּם פרק א-ג), וכך ה' יתנקם בה על כל החורבן שהיא הביאה בעצמה בכיבושיה הרבים (כולל ביְהוּדָה). כך גם הנביא צְפַנְיָה מנבא את חורבנה של אַשּׁוּר ובירתה נִינְוֵה "הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד..".

הערים אַשּׁוּר, כָּלַח, ונִינְוֵה (המוזכרות בפסוק מבְּרֵאשִׁית) שימשו, כל אחת בתורה, כבירה של ממלכת אַשּׁוּר (בסדר זה). נִינְוֵה כבר היתה מרכז דתי ואומנותי שנים רבות לפני שסַנְחֵרִיב בחר להעביר אליה את בירתו, ומספר מלכים שקדמו לו ביקרו ושיפצו את המקדש לאלה עישתר שהיה שם. העיר ישבה על הגדה המזרחית של נהר החִדֶּקֶל, אשר שימש את אַשּׁוּר לתחבורה של כלי שיט לצורכי מסחר ומלחמה. נהר החוסר עובר בתוך העיר עצמה, וזורם ממנה לחִדֶּקֶל. גודל העיר בין החומות בשיאה היה כ-7.3 קמ"ר, שטח גדול מאוד עבור עיר באותו זמן (כפי שנרמז בפסוק בספר יוֹנָה). בנוסף לזאת, העיר הוקפה במספר פרברים מאוכלסים.

סַנְחֵרִיב פיאר את העיר כולה, עם רציפים המחודשים לאורך נהר החִדֶּקֶל, ארמון חדש ואדיר מימדים בדרום העיר, מערכת מים, גנים ורחובות. סַנְחֵרִיב קישט את נִינְוֵה גם בשלל שבזז מהעיר בָּבֶל (שאותה החריב עד היסוד בשנת 689 לפנה"ס).

גם אשורבניפל נכדו של סַנְחֵרִיב המשיך לפאר את נִינְוֵה, ובנה לעצמו ארמון חדש בצפון העיר, שבו נמצאו תבליטים רבים המראים את נצחונותיו, וגם "ספריה" שבה נמצאו אלפי לוחות עם טקסטים מנהלתיים, דתיים, ספרותיים, הסטוריים, ומדעיים. בימי מלוכת בניו של אשורבניפל, הממלכה והעיר נחלשו, ונִינְוֵה הותקפה ע"י כוחות משותפים של מָדַי ובָּבֶל, ולבסוף נפלה והוחרבה. הבירה עברה לחַרַן, אך כעבור זמן לא רב נפלה האימפריה האַשּׁוּרִית כולה (605 לפנה"ס).